טובל ושרץ בידו

טוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ הוא ביטוי הלכתי, המצוי במקורות חז"ל, המתאר אדם שמבקש לעשות תשובה, ולתקן את דרכיו - אך באותו הזמן ממשיך לעשות מעשה פסול.

חז"ל השתמשו בביטוי כדי להדגיש שהאדם צריך לעזוב את חטאיו לפני שהוא מקבל עליו תשובה ודרכי תיקון. בימינו מקובל ביטוי זה לתיאור אדם שמתאמץ במעשי טהרה וצדיקות, אבל לא נפטר לפני כן מהרגליו הרעים והמגונים או שתוך כדי קיום מעשה הטהרה או המצווה הוא עובר עברה בדרגה גבוהה יותר. לדוגמה קיום מצווה או מנהג שולי תוך כדי העלבת חברו בבחינת מצווה הבאה בעבירה.

משמעותו ההלכתית של הביטוי היא שאדם הנוגע באחד משמונת השרצים המוזכרים בתורה נחשב טמא, וכדי להיטהר עליו לטבול במקווה. ואולם אדם הטובל במקווה בעודו מחזיק במקור לטומאתו, ודאי שלא ייטהר. חז"ל המשילו את האחיזה בשרץ לאחיזה בחטא, ואת התשובה לטבילה במקווה.

מקור

הביטוי מופיע לראשונה בתוספתא בהקשר של דיני תענית ותשובה, שבהם אין מועיל הצום והתפילה אם אין האדם גם מתכוון באמת לכך שברצונו בעזיבת החטא:

אם יהא שרץ בידו של אדם, אפילו טובל בשילוח ובכל מי בראשית אינו טהור לעולם. השליך שרץ מידו, עלתה לו טבילה בארבעים סאה, וכן הוא אומר (ספר משלי, פרק כ"ח, פסוק י"ג) 'ומודה ועוזב ירוחם'...

— תוספתא, מסכת תענית א, ח

מקור מאוחר יותר שבו מובא הביטוי הוא בתלמוד הבבלי, שם הוא מובא בהקשר דומה:

אמר רב אדא בר אהבה: אדם שיש בידו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בה, למה הוא דומה? לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם - לא עלתה לו טבילה. זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה, מיד עלתה לו טבילה, שנאמר "ומודה ועוזב ירוחם"

— תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ז, עמוד א'

רש"י הסתמך על המדרש והשתמש בביטוי, כפי שהוא מוכר היום:

ומדרש רבותינו נשא לבבינו באמת להקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף כי מודה ועוזב ירוחם והמודה ואינו עוזב כטובל ושרץ בידו

— רש"י למגילת איכה, פרק ג', פסוק מ"א

שימושים בעברית המודרנית

• פרקליטו של הקפטן הלאומי, משה סיני, דרש ש"הפועל תל אביב" תשחרר אותו בלא תמורה, בטענה: "אם הפועל תל אביב תקבל תמורה זה יהיה כמו "טובל ושרץ בידו", שכן, הפועל תל אביב הפרה הסכם".
• תחת הכותרת: "טובל ושרץ בידו" מתלונן קורא בפני מערכת מעריב על אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, שהיא כביכול נלחמת נגד הפקעות מחירים בעוד שהיא עצמה העלתה מחירים בחוג לריקודי עם.
• בעיתון דבר, 1981, מופיע מאמר תחת הכותרת: "טובל ושרץ בידו" המאשים את ראש הממשלה, מנחם בגין בכך, שהוא מכנה את הקיבוצים מיליונרים ומתמקד בבריכות השחייה שלהם. האם אין הוא יודע, תוהה העיתון, שמאותן בריכות שחייה יוצאים טייסי הקרב וחיילי הקומנדו שהוא שולח להילחם במחבלים?

ראו גם

• מצווה הבאה בעבירה
• עבירה לשמה

קישורים חיצוניים

• טובל ושרץ בידו, אתר מילון השפה העברית
• טובל ושרץ בידו, אנציקלופדיית דעת