טאוטיווקאן
 | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
250 הקטאר  | ||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תרבויות |
הציוויליזציה של טאוטיווקאן | ||||||||
| תקופות |
התקופה הפרה-קולומביאנית, מסו-אמריקה | ||||||||
| מאורעות |
| ||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||
| מצב |
בסכנה | ||||||||
| אתר אינטרנט |
https://www.inah.gob.mx/zonas/23-zona-arqueologica-de-teotihuacan | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
מקסיקו | ||||||||
| קואורדינטות | 19°41′33″N 98°50′38″W / 19.6925°N 98.843888888889°W | ||||||||
 | |||||||||
  | |||||||||
מבט מפירמידת הירח
.jpg)
טֵאוֹטִיװַאקַאן (בספרדית: Teotihuacán) הייתה העיר הגדולה ביותר שהתקיימה ביבשת אמריקה טרם עידן הקולוניאליזם. השפעתה של עיר חשובה זו התפרשה על פני אמריקה התיכונה וניתן למצוא עדויות לנוכחותה, אם לא לשליטתה הכלכלית והפוליטית, במספר אתרים באזור המאיה ובמזרח מקסיקו. בשל מרכזיותה ומורכבותה, נהוג לכנות בשם טאוטיווקאן אף את הציוויליזציה והמבנים התרבותיים המתייחסים לעיר. העיר שוכנת כ-40 ק"מ מצפון-מזרח למקסיקו סיטי במקסיקו, שטחה הוא 83 קמ"ר, והיא הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1987.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם טאוטיווקאן ניתן לעיר על ידי אצטקים דוברי נאוואטל, מאות שנים לאחר נפילתה. משמעות השם היא "מקום לידתם של האלים", דבר המצביע על מיתוסים אצטקיים הנוגעים לבריאה שמיוחסים בעיר. שמה המקורי של העיר איננו ידוע, אך ניתן לראות שבכתבים הירוגליפיים של המאיה מופיע האזור כ"מקום של סוף מצוי". במאה ה-20 הבינו חוקרים כי המונח שימש כשם גנרי שהתייחס לכל יישוב גדול באמריקה התיכונה אז.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורשים וייסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריה המוקדמת של טאוטיווקאן לוטה בערפל, ואף מקורם של מייסדיה אינו ברור. במשך שנים רבות האמינו הארכאולוגים כי העיר נבנתה על ידי טולטק, ציוויליזציה קדומה במקסיקו, בשל כתבים אצטקים שהצביעו על כך. עם זאת, כיוון שבשפת האצטקים, נהואטל, משמעות המילה טולטק היא אומנים גדולים, ישנה אפשרות שהאצטקים התייחסו למשמעות זו של המילה ולא לציוויליזציה הקדומה. בנוסף, הוקמה העיר לפני התפתחות ציוויליזציית טולטק. התרבות והאדריכלות בעיר הושפעו מאולמק, שנחשבת לציוויליזציית האם באמריקה התיכונה. המבנים הראשונים בעיר הוקמו בשנת 200 לפנה"ס, והפירמידה הגדולה ביותר בה, המכונה פירמידת השמש, הושלמה בשנת 100 לספירה.
תור הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר הגיעה לשיא עוצמתה בין השנים 150 ו-450 לספירה, כששימשה כמרכזה של תרבות מפותחת, אשר השפעתה התפשטה לאזורים נרחבים באמריקה התיכונה. בשיאה השתרעה העיר על פני 30 קמ"ר, והתגוררו בה כ-150,000, ואולי אף כ-250,000 איש. ברבעים שונים בעיר התגוררו אנשים מכל רחבי האזור שהושפע מתרבות טאוטיווקאן. העיר נעדרה ביצורים ומתקנים צבאיים. טבע היחסים הכלכליים והפוליטיים בין טאוטיווקאן למרכזי המאיה האחרים באזור עדיין לא הובן כהלכה. אמנם הוכח מעל לכל ספק שהיו קשרים בין שתי הישויות ושהשפעות טאוטיוואקניות הורגשו במרכזי המאיה אפילו שנים רבות לאחר שקיעת העיר, אך חוקרים רבים מתפלמסים אודות טיב היחסים, והשערותיהם נעות החל משליטה ישירה ואפילו צבאית וכלה באימוץ השפעות מרצון, כחלק מתהליך רצוני, סלקטיבי והדדי של "דיפוזיה תרבותית". סגנונות אדריכליים בולטים בעיר התגלו בעוד מספר אתרים באמריקה התיכונה, מה שהוביל מספר חוקרים לסברה אודות מרחב ההשפעה הגאוגרפי הרב של תרבות טאוטיווקאן.
העיר הייתה מרכז תעשייה, ביתם של כדרים רבים, יהלומנים ואומנים, ונודעה במוצרי האומנות העשויים בזלת שחורה. עדויות מספרות על אצילי העיר שנסעו למחוזות רחוקים באזור, השוכנים כיום בהונדורס לדוגמה, ואולי אף כבשו חלקים מהם. אחת העדויות, מספרת על אדם שכינויו "ינשוף זורק חנית", שכנראה היה שליט העיר ומשל בה כ-60 שנה, ואשר מינה את קרוביו לשליטי ערים בגואטמלה.
רוב הידע אודות תרבות טאוטיווקאן מגיע מציורי קיר המפארים את האתר ומכתבים הירוגליפיים של המאיה. יצירת ציורי הקיר הגיעה לשיאה בין השנים 450 ל-650 לספירה. לאמנות בעיר לא היו מתחרים באמריקה התיכונה והיא הושוותה לאמנות בפירנצה שבאיטליה.
שקיעתה של העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר סברו חוקרים שבמאות ה-7 וה-8 העיר נבזזה ונשרפה על ידי שודדים. עדויות מאוחרות יותר מעידות על כך שהשריפה אירעה רק במבנים המיוחסים לאליטה של העיר. חלק רואים זאת כהוכחה לכך שהשריפה הוצתה בידי גורמים מתוך העיר, כנראה במהלך התקוממות, ומנמקים את הסברה שהעיר נבזזה והוצתה על ידי פולשים מבחוץ בכך שבתחילה הארכאולוגים חקרו את המקדשים והארמונות, שהיו בשימוש האליטות, ולכן קיבלו ראייה לא נכונה אודות מה שהתרחש בעיר. במקום זאת, היום ידוע שההרס התרכז במבנים אזרחיים עיקריים לאורך שדרת המתים. חלק מהפסלים נותצו בשיטתיות. עדויות לירידה באוכלוסיית העיר במאה ה-6 מחזקת במידת מה את הסברה של התקוממות פנימית. שקיעת העיר תואמת את הבצורת שנגרמה בשל שינויי האקלים בשנים 535–536. דבר זה מחוזק על ידי העלייה באחוז גולגולות בני הנוער שסבלו מתת תזונה במהלך המאה ה-6. עם זאת, ממצאים אלה אינם מחזקים אף לא אחת משתי הטענות, כיוון שהן פלישה והן התקוממות פנימית יכולות להיגרם כתוצאה מבצורת ורעב. ערים שכנות ניסו למלא את הריק שנוצר עם שקיעת העיר, ועדויות אדריכליות מעידות על ניסיונות לחקות את המוטיבים הטאוטיהואקנים.
תרבות טאוטיווקאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדויות ארכאולוגיות מעידות על כך שטאוטיהואקן הייתה עיר מולטי-אתנית, בעלת רבעים מוגדרים לשבטים השונים באמריקה התיכונה דאז.
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדת בטאוטיווקאן דומה לדת בשאר התרבויות באמריקה התיכונה. התושבים עבדו רבים מהאלים, ביניהם נכללים הנחש עטוי הנוצות ואל הגשם. העיר נחשבה למרכז דתי חשוב, ולכוהני הדת היה, קרוב לוודאי, כוח פוליטי רב. כנהוג באזור, אף בעיר הקריבו קורבנות אדם. גופות בני אדם ובעלי חיים נחשפו במהלך חפירות בפירמידות בעיר. הסברה טוענת כי הקורבנות הוקרבו לרגל הרחבת מבנים. הקורבנות היו שבויי מלחמה לרוב, אשר הובאו לעיר והוקרבו במטרה להביא לשיגשוגה של טאוטיווקאן. ראשם של חלק מהם נערף, לבם של אחרים הוסר, והיו כאלה שהומתו על ידי מספר מכות בראשם או אף נקברו בעודם בחיים. נראה שחיות שנחשבו למקודשות וייצגו כוחות מיתיים וצבאיים נקברו אף הן בחיים, אך בתוך כלובים: פומות, זאבים, נשרים, בזים, ינשופים ואף נחשים ארסיים.
מבנה העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
השדרה המרכזית והרחבה של העיר, המכונה "שדירת המתים" משופעת באדריכלות מרשימה, כולל פירמידת השמש (השנייה בגודלה בעולם החדש) ופירמידת הירח. לאורך השדרה ממוקמות במות רבות. האצטקים האמינו שהן היו קברים, ומאלה בא שמה של השדרה. כיום ידוע כי היו אלה במות טקסיות שעליהן שכנו מקדשים. במורד השדרה מצוי האזור הידוע בכינוי "המבצר", המכיל את שרידי המקדש של הנחש עטוי הנוצות. אזור זה היה כיכר מוקפת במקדשים, ששימשה כמרכז הפוליטי והדתי של העיר. הכינוי "המבצר" הוענק למקום בידי הספרדים, שהאמינו כי הוא שימש כמעוז מבוצר. רבים מעשירי העיר התגוררו בארמונות בקרבת המקדשים, כאשר הגדול ביניהם השתרע על פני שטח של 3,300 מ"ר. שאר התושבים התגוררו בבנייני דירות ברחבי העיר, כאשר רבים מהבניינים הכילו סדנאות קדרות ומוצרים נוספים.
האתר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך ההיסטוריה היה מידע אודות העתיקות האדירות של טאוטיהואקן. לאחר נפילתה, התגוררו באתר פולשים שונים. בתקופת האצטקית העיר הייתה מוקד עלייה לרגל, וייחסו לה את המקום בו נבראה השמש. טאוטיווקאן הדהימה את הקונקיסטאדורים הספרדים לאחר כיבוש אמריקה התיכונה. כיום טאוטיווקאן היא אחד האתרים הארכאולוגים המרשימים במקסיקו.
בשנת 1675 לערך, חפר קרלוס דה סיקוונסה אי גונגורה תעלה לתוך פירמידת הירח. חפירה זו הייתה בין החפירות הארכאולוגיות המוקדמות ביותר, והראשונה להיערך בחצי כדור הארץ המערבי. מספר חפירות בקנה מידה קטן נערכו במאה ה-19, וב-1905 החלו פרויקטים גדולים של חפירות ושימור באתר. פירמידת השמש שוחזרה לרגל חגיגות מאה שנות עצמאות למקסיקו. חפירות רבות נערכו בשנות ה-20, ה-40 וה-50 של המאה ה-20, אך הפרויקט המקיף הראשון של שימור וחפירה נערך בשנים 1960–1965. פרויקט נוסף נערך בשנים 1980–1982.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טאוטיווקאן- אריק ויינס, אלוהי הדם והאבן, במדור סיינטיפיק אמריקן של מכון דוידסון, 2 באוקטובר 2014
- גלריית תמונות של טאוטיווקאן
- topic/Teotihuacan-civilization טאוטיווקאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- טאוטיווקאן, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
