חשיפה (צילום)

חשיפת יתר במקרה זה גרמה להבהרת התמונה ולאיבוד הצבעים המקוריים של האובייקט המצולם.

בצילום, חשיפה היא סך כל כמות האור המגיעה אל סרט הצילום או אל חיישן האור, בעת יצירת התמונה. חשיפה נמדדת ביחידות של לוקס-שנייה, ונקבעת על ידי זמן החשיפה (מהירות התריס) וכמות האור (מפתח הצמצם). שקלול שני גורמים אלו יחד קובע את ערך החשיפה (EV), אותו מודדים ב"סטופים".

חשיפה מאוזנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסה של אור רב וקליטתו על ידי חיישן האור גורמת לחשיפת יתר - סינוור התמונה ו"השטחתה". מצד שני, כמות אור לא מספקת תיצור תמונה מוחשכת ואיבוד פרטים (חשיפת חסר).

חשיפה מאוזנת תלויה בראש ובראשונה ברגישות חיישן האור. כשמדובר בסרט צילום, רגישותו נמדדת ביחידות שנקבעו על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO) (ונקראות על שמו - יחידות ISO) המבטאות מהירות סרט. ככל שמספר ה-ISO גבוה יותר רגישותו גדולה יותר והחשיפה הדרושה מועטה יותר. במצלמות דיגיטליות ניתן לקבוע את מידת הרגישות של חיישן ה-CCD המיוצגת גם היא בערכי ISO. רגישות גבוהה מדי גורמת לגרעיניות של התמונה בצילום פילם או רעש בצילום דיגיטלי ולכן רצוי לבחור ברגישות הנמוכה ביותר המספיקה לתנאי התאורה.

בתנאי תאורה של יום בהיר ומפתח צמצם של f/16, כלל אצבע לחשיפה נכונה קובע שעל מהירות התריס להיות הערך הקרוב ביותר לאחד חלקי ערך ה-ISO (מהירות הסרט), כלומר 1/125 שנייה במקרה של ISO 100.

החשיפה הנדרשת תלויה גם באפקט הוויזואלי אליו שואף הצלם והיא מהווה כלי נוסף בארגז הכלים שלו, המאפשר לו ביטוי ייחודי ויצירתי.

שליטה במידת החשיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מנגנונים שולטים על כמות האור הנכנסת: הצמצם (שפועל כמו האישון) וזמן החשיפה, המכונה מהירות התריס. מיפתח הצמצם, שנקרא F number, נמדד באורך המוקד במילימטרים חלקי קוטר מפתח הצמצם במילימטרים (בין f/1.4 ל f/32) ואילו מהירות התריס נמדדת בחלקי השנייה (בין מספר שניות עד ל-1/8000 שנייה). על שני משתנים אלו להיות ביחס הפוך זה לזה כך שככל שהאחד יאפשר כניסת אור מרובה יותר, השני יצמצמה, וההפך. ניתן ליצור תמונות שונות בתכלית אך בעלות חשיפה זהה על ידי מעבר בין שני הקצוות: מיפתח צמצם גדול עם זמן חשיפה קצר (למשל מיפתח צמצם של 1.4 וזמן חשיפה של 1/1000 שניות), ומיפתח צמצם קטן עם זמן חשיפה ארוך (למשל מיפתח צמצם של 16 וזמן חשיפה של 1/60 שנייה). צמצם סגור ומהירות תריס נמוכה (זמן חשיפה ארוך), יתנו עומק שדה גדול (מרחק ארוך) מחד, וימרחו תנועה מאידך. לעומת זאת, צמצם פתוח ומהירות תריס גבוהה (זמן חשיפה קצר) יתנו עומק שדה רדוד (מרחק קצר) מחד ותמונה "קפואה" מאידך. מהירות תריס גבוהה מאוד (זמן חשיפה קצר של פחות מ-1/4000 שנייה), תקפיא את התמונה.

אמצעי עזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום לילה מחייב מהירות תריס נמוכה מאוד (זמן חשיפה ארוך של כמה שניות). בצילום במהירות תריס נמוכה יש להיעזר בחצובה, מאחר שכל תזוזה קלה של הצלם גורמת ל"מריחה" של התמונה על סרט הצילום וטישטושה. ניתן לצלם באור יום במהירות תריס נמוכה על ידי שימוש במסנן ND.

דרך נוספת לצלם בתנאי ראות גרועים או בלילה היא באמצעות מבזק (פלאש). הצילום עם מבזק אינו פשוט. והוא עלול לגרום לחשיפת יתר או חסר. לעיתים משתמשים במבזק צידי, המדגיש צללים ונותן ממד של עומק לתמונה. שילוב של מבזק עם מהירות תריס נמוכה מאפשר לכידת דמות קרובה המוארת רגעית על ידי הפלאש, יחד עם רקע מרוחק יותר ומואר פחות.

ברוב המצלמות כיום יש מנגנונים ממוחשבים של תוכניות צילום (סצנות). כדי לעזור לצלם החובב ואף המקצועי לקבוע את מיפתח הצמצם ומהירות התריס באופן אוטומטי או חצי אוטומטי (קביעת אחד מהם באופן ידני וחישוב אוטומטי של השני).