חרדים ספרדים

חרדים ספרדים

הרב עובדיה יוסף, מנהיגה לשעבר של תנועת ש"ס החרדית-ספרדית
שורשים, סיווג והנהגה
דת	יהדות
זרם	יהדות חרדית
מספר מאמינים	200,000 (נכון ל־2020)
ארגונים ופעילות
אזורי פעילות

חרדים ספרדים הם תת-ענף בתוך החברה החרדית בישראל, הכולל חרדים יוצאי ארצות האסלאם, חצי האי האברי (ספרד ופורטוגל), הבלקן ושאר דרום אירופה. הזרם החרדי-ספרדי מונה בעשור השני של המאה ה-21, על-פי הערכות – כ-400,000 נפשות – כשליש מתוך היהדות החרדית, וכמיעוט מתוך היהדות הישראלית.

חרדיות ספרדית היא תופעה שהחלה להתפתח רק לאחר קום מדינת ישראל, עם המפגש בין יהדות ארצות האסלאם (הספרדית והמזרחית) המסורתית-דתית ליהדות החרדית המזרח אירופאית (האשכנזית) במוצאה ומקורה, ומאז היא עדיין בשלבי התפתחותה, כשחרדים-ספרדים רבים עומדים על קו התפר שבין חרדים לבין דתיים או דתיים לאומיים.

כיום, במגזר החרדי, מפלגת ש"ס, מועצת חכמי התורה והראשון לציון הם דוגמאות מובהקות לקיומה ולהשתלבותה של החרדיות-הספרדית במדינת ישראל, והשפעתה ניכרת בכוחה אשר הצליחה לגרוף במשך מערכות הבחירות שבין 2020-2023 כ-12 מנדטים שהם כעשירית מתושבי מדינת ישראל והמפלגה השלישית בגודלה.

רקע היסטורי

עד המאה ה-20 יהודים ספרדים התאפיינו בשמירה על מצוות היהדות תוך הפגנה של פרגמטיות והתאמת ההלכה לחיי היום-יום. בעוד שבקרב יהודי אירופה האמנציפציה הובילה לתהליך חילון וכתגובה לו לתהליך של הקצנה דתית, וליצירתה של היהדות החרדית, בקרב יהודי המזרח לא התרחשו תהליכים דומים. הייתה פתיחות רבה יותר בקרב רבנים בפני חידושי העת המודרנית, וניסיון להתאימם להלכות הדת. רבנים ספרדים מסורתיים, כגון הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל הרב עוזיאל, הביעו פעמים רבות עמדות מתונות בענייני החברה והדת. כך למשל הרב עוזיאל תמך בזכות הצבעה לנשים, בגיור מקל לבני זוג של יהודים ובעמדות מתונות נוספות, שהיו מנוגדות לעמדת רוב הרבנים האשכנזיים באותה תקופה. בצורה דומה, אתוס "חברת הלומדים" שהתפתח בקרב היהדות החרדית במאה ה-20 גם כן לא התקיים באופן היסטורי בקרב יהודי המזרח. בארצות רבות אפילו הרבנים שילבו בין מלאכה ללימודי הדת, ולא התקיימו ממשכורת מהקהילה, מה שלא מנע את התפתחותה של ספרות הלכתית עשירה. פרופ' מנחם אלון הביא כדוגמה נוספת למתינות הספרדית המסורתית את הוויכוח ההלכתי שהתנהל בשנות ה-50 בנוגע זכות ירושה שוויונית לנשים נשואות; באותו זמן שבו הרבנות הראשית האשכנזית בישראל קבעה שאין זכות כזו, רבני מרוקו העניקו זכות ירושה שוויונית. רבני אשכנז נהגו באופן הולך וגובר על פי הכלל חדש אסור מן התורה, עיקרון יסודי של היהדות החרדית, בעוד שרבני מרוקו נימקו את פסיקתם בצורך להתאים את ההלכה לרוח הזמן ולדרישות המשכילים. לדברי מנחם אלון:

שעה שבקהילות ארצות המזרח נמשכה היצירתיות בעולמה של הלכה, ולעתים קרובות אף הלכה וגברה כדי לפתור בעיות חדשות שהזמן והמציאות גרמו, חלה בקהילות שבארצות אשכנז מגמה של החמרה והתנגדות ליצירתיות בעולמה של הלכה, וזאת מתוך החשש שהיה קיים בעולמה של תורה, רבניה ומנהיגיה, שהיצירתיות ותקנות של שינוי בהלכה יתפרשו כשינוי באורך חייה, כרפורמה - לפי דרכן של התנועות שהציבו משימה זו במטרותיהן

.

התפתחות הזרם החרדי-ספרדי החלה בעיקר לאחר המפגש בין היהדות החרדית האשכנזית ליהודי המזרח בישראל. רבנים ספרדיים שחששו מפני החילוניות בישראל והזדהו עם ערכי החברה החרדית, אימצו חלק מעקרונות היהדות החרדית, אמונותיה ואף לעיתים את הלבוש המסורתי שלה שמוצאו ממזרח אירופה. התנועה הספרדית הראשונה שהייתה בעלת סממנים חרדים הייתה תנועת נאמני התורה, שהוקמה בשנות ה-60 מחוגי ישיבת פורת יוסף כדי להוות במה לדיון בסוגיות הנוגעות ליהודי המזרח בישראל. תנועה זו, באמצעות ביטאונה "קול סיני", הזהירה מפני החילוניות והדגישה את האופן שבו היא מאיימת על יהודי המזרח. בביטאון התנועה הובעה ביקורת כלפי הרבנים הספרדים בני התקופה, שלטענתה הסתגרו בלימודים תורניים שקדניים מבלי לפעול דיו כדי למנוע מהציבור הספרדי לנהות לכיוון החילוניות. "פורת יוסף" קנתה לעצמה בתוך זמן קצר יחסית מוניטין מצוינים בעולם הרבני, העמידה תלמידים רבים ואף "ייצאה" רבנים ומורי הלכה לקהילות ספרדיות שונות בגולה, בעיקר בארצות המזרח. הם טיפחו לימים דפוס תגובה חרדי מגובש, פחות או יותר, וקרוב למדי לזה של הזרם המרכזי ביהדות החרדית האשכנזית, המזוהה עם אגודת ישראל.

הקמתה של מפלגת ש"ס בשנת 1982, המייצגת המובהקת של הזרם החרדי-ספרדי, הייתה נקודת הציון המרכזית של התפתחות הזרם והנקודה בה הוא החל לחדור לשיח הציבורי. לדעת נסים לאון, החרדיות הספרדית שונה משני הזרמים החרדיים האחרים - החסידים והליטאים - לא רק במאפייניה האתניים אלא גם בהיותה 'חרדיות רכה'.

ישיבת פורת יוסף, ישיבת הדגל של הציבור החרדי-ספרדי. מישיבה זו יצאו רבים מרבני זרם זה.

פלגים

בענייני הנהגה והשקפה

הפלג המרכזי

הפלג הגדול של החרדים ספרדים הוא ממשיך דרכן של הישיבות הספרדיות הוותיקות של היישוב הישן בירושלים, ובראשן ישיבת פורת יוסף. בראשית שנות ה-80 החלו אנשי קבוצה זו לפתח לעצמם תשתית פוליטית על רקע תלונתם אודות אפליה פנים-חרדית. זאת במקביל למחאות על קיפוח ואפליה של מזרחים בכלל, מאז קום המדינה. תחושת קיפוח זו הייתה מהסיבות העיקריות להקמת תנועת ש"ס והמסגרות החינוכיות הגדולות שלה "מעיין החינוך התורני" ו"אל המעיין".

מרביצי תורה

ערך מורחב – מרביצי תורה

הפלג השני מכונה מרביצי תורה ספרדים ובראשו הרבנים ניסים טולדנו, יעקב משה הלל, אברהם סלים(אמנם בשנת תשפ"ג הוסמך לחבר מועצת חכמי התורה של ש"ס)ויהודה עדס. אנשיה הם חרדים ספרדים - ברובם בוגרי ישיבות אשכנזיות שבהן רכשו את ההשקפה ואת אורחות החיים של הציבור החרדי-אשכנזי, אשר מחזיקים בהשקפה מותאמת להשקפת הזרם החרדי ליטאי בנוגע לצורת הלימוד ולהנהגת בן תורה. פלג ה'מרביצי' לא סרו למרותו של הרב עובדיה יוסף במהלך השנים, והכפיפו את עצמם לגדולי הדור הליטאיים, הרב שך, הרב אלישיב והרב שטינמן. כיום פלג זה מחולק, יש הנשמעים לראשי מועצת גדולי התורה של דגל, יש הרואים עצמם חלק מהפלג הירושלמי, ויש שנשמעים לרבנים ספרדים שאינם נמנים עם מועצת חכמי התורה, כגון הרב משה צדקה. בפסקי הלכה הם נוהגים לפי פוסקים ספרדים אחרים ולא כפסקי הרב עובדיה, כגון הרב בן ציון אבא שאול (אף שיש עדות לכך שלא תמך בהם בשעתו). לדעתם יש לבנות את הציבור הספרדי באופן עצמאי ובלתי תלוי בציבור הליטאי, אך כן לשמר את הערכים שהנחילו גדולי הדור הליטאי. לפלג זה השפעה רבה כיום, שכן רבים מראשי הישיבות והר"מים בישיבות הספרדיות המובחרות משתייכים אליו, גם אם לא באופן רשמי.

איגוד עמלי התורה

ערך מורחב – איגוד עמלי התורה

איגוד עמלי התורה הוא גוף שהוקם ונחשב למעין גוף המשך לארגון מרביצי תורה, אך נחשב כמי שמזוהה לחלוטין עם מפלגת ש"ס, אשר כיום מרבית הציבור חש חלק מתנועת ש"ס. באיגוד עמלי התורה חברות כיום כ-60 קהילות אברכים ספרדים, והוקמו על ידו כ-18 מוסדות חינוך לבני אברכים ספרדים, תלמודי תורה ובתי ספר.

העדה החרדית הספרדית

ערך מורחב – העדה החרדית הספרדית

בנוסף ישנו פלג קטן של "העדה החרדית הספרדית" שבראשה עמדו הרב צדקה חוצין והרב יעקב מוצפי, ושקרובה בדעותיה לעדה החרדית. אנשיה אינם משתתפים בבחירות לכנסת ומערכות החינוך שלה אינן לוקחות תקציבים ממשלתיים. לעדה החרדית הספרדית בית-דין משלה, בו מכהן כאב"ד הרב אהרן עזריאל רחמים. רבנים ספרדים נוספים, אף שלא השתייכו לפלג זה באופן רשמי, נטו לקנאות, כמו אי השתתפות בבחירות, בהם הרב יהודה צדקה ותלמידו הרב בן ציון אבא שאול^{[דרוש מקור]}, ראשי ישיבת פורת יוסף, והרב שלמה אליעזר אלפנדרי^{[דרוש מקור]}.

בענייני הלכה

גם במישור ההלכתי הספרדים נחלקים לכמה קבוצות משנה, אשר כל אחת מהם הולכת לפי שיטת אחד הפוסקים הספרדים הבולטים:

הקבוצה הגדולה ביותר כיום הולכת לפי ספריו של הרב עובדיה יוסף. היותם של ספרי הרב יוסף ובניו מקיפים ונגישים הפכו את השפעתו של הרב עובדיה יוסף לעצומה, לא רק על חרדים-ספרדים וחוזרים בתשובה אלא גם על מגזרים נוספים ביהדות האורתודוקסית. שיטתו ההלכתית של הרב יוסף - יצירת הלכה אחידה לכל העדות בארץ ישראל המתבססת על פסיקתו של רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך. המשמעות של שיטה זו היא ויתור על רבים ממנהגי העדות השונות, דבר שהוביל להתנגדות בקרב חלק מהספרדים ולפילוג בין מי שאמצו את גישתו במלואה לבין התומכים בהמשכיות של המסורות העדתיות השונות.

הקבוצה השנייה הולכת לפי פסקי הרב יוסף חיים מבגדאד, כפי שהם מופיעים בספרו בן איש חי. כיום פסקי ה"בן איש חי" נהוגים בעיקר בקהילות עיראק (בבל) וארם צובא. הרב מרדכי אליהו המשיך את שיטת הפסיקה של יהודי עיראק, בעיקר על פי דרכו של הבן איש חי, שיטת פסיקה המבוססת על פי תורת הנגלה השולחן ערוך והאחרונים, וגם על פי תורת הנסתר, הקבלה, פסקי האר"י ורבי שלום שרעבי. השפעתו על החרדים קטנה יחסית בגלל קרבתו לציונות הדתית, אך הוא נחשב לפוסק מרכזי בקרב חוגים חרדים לאומיים.

קבוצה שלישית היא תלמידי הרב בן ציון אבא שאול - פוסק מוערך, אשר זכה להערכה גם מהאשכנזים.

קבוצה רביעית היא של בני העדה המרוקאית אשר לרוב נוהגת לפי ספריהם של הרב רפאל ברוך טולדנו ושל הרב שלום משאש.

קבוצה חמישית ובולטת היא זו של עולי תימן. התימנים מאז ומתמיד היו אוטונומיה בקרב עדות המזרח, ונוהגים על-פי פסיקת השתילי זיתים (זרם השאמי), ותלמידו מהרי"ץ (זרם הבלדי). פלג הדרדעים פוסקים אך ורק על-פי הרמב"ם.

יחסים עם חרדים אשכנזים

החרדים הספרדים סבלו לאורך השנים ממעמד נמוך בחברה החרדית. על פי פרופ' עוז אלמוג, הם לא הצליחו להקים מוסדות בעלי שם מכיוון שהתלמידים הספרדיים המובחרים כמעט תמיד מעדיפים להיקלט במוסדות לימוד אשכנזיים, הנראים בעיניהם כבעלי מעמד גבוה ממוסדות הלימוד הספרדיים, והמוסכמה הזאת מעכבת את התפתחות הזרם הספרדי ואת השתחררותו מהפטרונות של הזרם הליטאי.

ברוב הישיבות האשכנזיות יש מיעוט של תלמידים ספרדים. בחלקן יש מכסה של כ-30%, וישנן ישיבות שמכסתן נמוכה בהרבה ומגיעה ללא יותר מתלמידים ספרדים ספורים. דוגמה נוספת למעמדם של הספרדים בחברה החרדית היא בשידוכים - אשכנזים אינם משתדכים עם ספרדים (למעט במקרים חריגים), אף עם כאלו שאימצו לחלוטין את מנהגיהם והליכותיהם של האשכנזים.

גם בתוך עולם הישיבות החרדי ספרדי למעשה קיימים שני סוגים של ישיבות:

1. ישיבות המזוהות עם המסורת, שיטת הלימוד וצורת הפסיקה הספרדית. עם הישיבות הללו נמנות הישיבות פורת יוסף, כסא רחמים, חזון עובדיה ועוד.

2. ישיבות המשתייכות לארגון "מרביצי תורה ספרדים". ראשי הישיבה בישיבות הללו בדרך כלל מתנגדים לרב עובדיה יוסף ולש"ס. עם הישיבות הללו נמנות הישיבות, דעת חיים, קול יעקב, ברכת אפרים, משכנות התורה. ישיבות נוספות שהשתייכו בעבר לזרם זה היו, שארית יוסף, אור ברוך ועוד כמותם שכבר חלפו ונסגרו מחוסר עניין לציבור. מנגד בישיבות אלו התלמידים מזדהים לחלוטין עם ש"ס בניגוד לצוות הישיבה. חלק ניכר מראשי הישיבות הללו משתייכים למשפחת טולדנו. בשנת 2011 היו מקרים שבהם שראשי ישיבות מסוג זה עזבו חתונות של תלמידיהם בעקבות קיומם של מנהגים ספרדיים.

רבנים בולטים

הרב עובדיה יוסף היה הסמכות הרוחנית בעלת שיעור הקומה הרם ביותר בזרם החרדי-ספרדי. רבנים חרדים-ספרדים בולטים נוספים הם הרב שלום כהן, הרב אליהו בקשי דורון הרב שלמה משה עמאר, הרב בן-ציון מוצפי, הרב מאיר מאזוז הרב משה צדקה והרב יצחק יוסף. עם זאת, חלק ניכר מהישיבות הספרדיות היוקרתיות הן בעלות אוריינטציה ליטאית ואינן כפופות לסמכותם של הרבנים הספרדים. ראשי הישיבות וצוות הר"מים בישיבות אלו הם חניכי הזרם הליטאי ורואים עצמם כפופים לסמכות הרוחנית של הציבור הליטאי.

לבוש חרדי ספרדי

ההשפעה הליטאית על הציבור הספרדי השפיעה במידה רבה גם על צורת הלבוש המקובלת. כיום בציבור הספרדי חרדי מקובל להתלבש בסגנון ליטאי הכולל חליפה שחורה או בצבע כהה, עניבה וכובעי קנייטש.

ראו גם

• יהדות חרדית
• בג"ץ בית הספר בעמנואל

לקריאה נוספת

• עולם התורה הספרדי החרדי(הקישור אינו פעיל)
• אמנון לוי, החרדים, הוצאת כתר
• יואב פלד (עורך), ש"ס אתגר הישראליות, הוצאת תפו"ח (ידיעות אחרונות)
• אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד
• חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 83–97.
• נסים ליאון, חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2010
• בנימין בראון, מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים, הוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017

קישורים חיצוניים

• בנימין בראון, 'חכמי המזרח והקנאות הדתית: נקודות לקראת בחינה מחודשת
• בנימין בראון, 'קשת התגובות האורתודוקסיות: אשכנזים וספרדים'
• להחזיר עטרה למקורה – על החרדיות הספרדית, מקור ראשון, מוסף "שבת"