חצי האי האיברי
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
האוקיינוס האטלנטי, הים התיכון, מפרץ ביסקאיה  |
| קואורדינטות | 40°14′24″N 4°14′21″W / 40.24°N 4.2391666666667°W |
| שטח | 596,740 קילומטר רבוע |
| גובה מרבי | Mulhacén |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 ספרד פורטוגל אנדורה גיברלטר |
|
(למפת אירופה רגילה)   חצי האי האיברי | |
  | |
חצי-האי האִיבֶּרִי (בספרדית, באסטורית, בפורטוגזית, ובגליסית: Península Ibérica;בקטלאנית: Península Ibèrica; באראגונית ובאוקסיטנית: Peninsula Iberica; בבסקית: Iberiar Penintsula במירנדזית: Península Eibérica; בצרפתית: Péninsule Ibérique; באנגלית: Iberian Peninsula) הוא חצי אי בדרום-מערב אירופה, המכונה לעיתים איבריה (Iberia). בתחומי חצי-האי שוכנות בימינו ספרד, פורטוגל, אנדורה וגיברלטר.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצי האי האיברי שוכן בדרום-מערב אירופה.
חצי האי מכיל שתי מדינות גדולות ומשמעותיות: ספרד ופורטוגל. בנוסף, נמצאות בו גם שתי היישויות הזעירות: מדינת אנדורה (בהרי הפירנאים בצפון) והעיר-טריטוריה גיברלטר (בקצה הדרומי).
הוא גובל בצרפת ובמפרץ ביסקיה (הים הקנטברי) בצפון, בים התיכון במזרח, במצר גיברלטר (וכן חלקים מהים התיכון והאוקיינוס האטלנטי) בדרום, ובאוקיינוס האטלנטי במערב. זהו חצי האי השני בגודלו ביבשת האירופאית (אחרי חצי האי הסקנדינבי), ושטחו 582,860 קמ"ר.
נהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנהרות העיקריים (בספרדית/בעברית):
- Miño/מיניו, שאורכו כ-350 קילומטר;
- Duero/דואורו, שאורכו כ-897 קילומטר;
- Tajo/טאחו, שאורכו כ-1038 קילומטר;
- Guadiana/גוודיאנה, שאורכו כ-818 קילומטר;
- Guadalquivir/גואדלקיביר, שאורכו כ-657 קילומטר;
- Segura/סגורה, שאורכו כ-325 קילומטר;
- Ebro/אברו, שאורכו כ-910 קילומטר;
- Júcar/חוקאר, שאורכו כ-497.5 קילומטר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 219 לפנה"ס היחידות הראשונות הרומיות פלשו לחצי האי האיברי, במהלך המלחמה הפונית השנייה נגד קרתגו. רומא סיפחה את חצי האי האיברי לאימפריה שלה. לאחר שתי מאות של מלחמה עם אויביהם בחצי האי, ניצחו הרומאים והפכו את חצי האי למחוז של היספניה. במאה ה-5 לספירה פלשו שבטים גרמניים ובני בריתם, הסרמנטים לחצי האי האיברי. גל נוסף של פולשים גרמניים, ויזיגותים, הגיעו וכבשו את כל חצי האי. הגרמנים והסרמנטים גורשו, וחלקם השתלבו בין הוויזיגותים. הוויזיגותים לבסוף כבשו את כל הממלכה של הגרמנים בשנים 584–585. הם גם כבשו את הפרובינציה של האימפריה הביזנטית (552-624) בדרום חצי האי והאיים הבלאריים. בשנת 711 לספירה פלשו המורים לחצי האי האיברי, וגירשו את הוויזיגותים (הכיבוש המוסלמי של ספרד). עם המנהיג שלהם טארק אבן זיאד הם ירדו בנמל בדרום ספרד (שלימים נקרא גיברלטר על שם מנהיגם הצבאי). ומשם כבשו את חצי האי האיברי, והחלו שם שלטון איסלאמי. אל-אנדלוס (בערבית: الإندلس, ארץ הוונדלים) הוא השם שהערבים נתנו לחצי האי האיברי. המורים, שבאו מצפון אפריקה, שלטו בחצי האי מהמאה ה-8 לספירה עד המאה ה-15 לספירה. בימי הביניים רבים מן האסטורים הנוצרים, שהציגו עצמם[1] כממשיכים של הממלכה הוויזיגותית הנוצרית רצו לכבוש את חצי האי האיברי בחזרה. לכן, הם מרדו בכובשים האיסלאמים מבית אומיה בצפון ההררי שהיה נתון תחת כיבושם כשבע שנים[2], והקימו שם מחדש ממלכה נוצרית בשם ממלכת אסטוריאס, ומשם כבשו את חצי האי מידי המוסלמים. הכיבוש מחדש הזה שעודד על ידי האפיפיור כמלחמת קודש מכונה הרקונקיסטה, במיוחד יוצאת דופן תמיכתו של האפיפיור אורבנוס השני[3]. בימי הביניים שכנו בחצי האי ממלכות רבות, הדומיננטיות מהן: קסטיליה, אראגון, נווארה, לאון ופורטוגל. הנוצרים השתלטו לאט לאט על חצי האי עד שגרשו את אחרוני המורים בשנת 1492 כשניצחו במלחמה את אמירות גרנדה ואז גרשו גם את היהודים.
לבסוף, התאחדו ממלכת אראגון עם וממלכת קסטיליה יחד הפכו לספרד – כל זאת, כתוצאה מנישואיהם בין פרננדו השני, מלך אראגון כבחיר לבה של איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חצי האי האיברי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Reconquista | Iberian history
- ^ Reconquista: Asturias and León Spainthenandnow., www.spainthenandnow.com
- ^ Urban II | pope