חנה יבלונקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה יבלונקה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 9 בספטמבר 1950 (בת 73)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט יהודה באואר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה פרס בוכמן (2002) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר תולדות מדינת ישראל
חקר השואה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנה יבלונקה (נולדה ב-9 בספטמבר 1950) היא היסטוריונית ישראלית, פרופסור אמריטה במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שם גם שימשה כראש המחלקה ללימודי מדינת ישראל, ההיסטוריונית הראשית של מוזיאון לוחמי הגטאות וכיהנה כיושבת ראש המוזיאון למורשת היהדות דוברת ההונגרית בצפת.

חנה בילדותה עם הוריה ויולה וגבריאל טורק, 1954

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יבלונקה נולדה בתל אביב להורים ילידי צ'כוסלובקיה. אמה ויולה טורק הייתה רופאה ואשת רופא. בשנות השואה נשלחה לאושוויץ, אך ניצלה מתאי הגזים בזכות קאפו שהכירה מעיר ילדותה. בעלה נספה. לאחר השואה נישאה בשנית, לד"ר גבריאל טורק. הם עלו לישראל בשנת 1949, ובשנה שלאחר מכן נולדה בתם חנה.

ב-1959 עברה המשפחה לבאר שבע, וחנה יבלונקה גדלה בשכונה ד' בעיר. אביה, ד"ר גבריאל טורק, ייסד את המחלקה האורתופדית בבית החולים סורוקה, ואמהּ עבדה כרופאה מחוזית. שניהם ממייסדי בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון.

יבלונקה היא בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, במחלקה ליחסים בינלאומיים ויהדות זמננו. בשנת 1986 קיבלה תואר שני בהצטיינות מהחוג ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית[1]. היא סיימה תואר שני באוניברסיטת בן-גוריון במחלקה למדעי ההתנהגות. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בנושא "קליטתה ובעיות השתלבותה של שארית הפליטה בחברה הישראלית המתהווה", בהנחייתו של יהודה באואר[2]. משמשת[דרושה הבהרה] כפרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, כהיסטוריונית הראשית של מוזיאון לוחמי הגטאות, וכיושבת ראש המוזיאון למורשת היהדות דוברת ההונגרית בצפת.

בשנת 2002 זכתה בפרס הזיכרון של הקרן ע"ש יעקב בוכמן על ספרה "מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן"[3].

בשנת 2007 סייעה בהפקת התערוכה "כאן ביתי" של ניצולי השואה במדינת ישראל. בשנת 2010 הפסיק משרד החינוך את עבודתה כיושבת ראש ועדת המקצוע בתחום ההיסטוריה, לאחר שמתחה כמה פעמים ביקורת על מדיניות הוראת ההיסטוריה בבתי הספר[4]. יבלונקה גם ביקרה את הערך החינוכי של ביקור בני נוער במחנות ההשמדה בפולין[5].

בין 2007 ל-2017 שימשה כחברה בוועדת הערר שמינה שר המשפטים דניאל פרידמן על-פי "חוק נכסים של נספי השואה", שדנה בבקשות ובעררים הנוגעים לרכוש נספים שאותר על ידי החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה[6].

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלה היה השחקן יוסי יבלונקה (1945–2006)[7]. לבני הזוג נולדו שני בנים ובת. בנה הבכור, עידו יבלונקה, מנהל את מרכז הפיתוח של חברת Yahoo! בישראל[8][9], בתה היא השחקנית דבי יבלונקה, ובנה הצעיר אדם יבלונקה, מפתח תוכנה.

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקבלי תוארים תשמ"ו באוניברסיטה העברית בירושלים, מעריב, 11 באוגוסט 1986
  2. ^ יאיר שלג, משואה לתקומה, באתר הארץ, 24 באפריל 2001
  3. ^ ציפי שוחט, "פרס הזיכרון" לחנה יבלונקה ולאריה כוכבי, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2002
  4. ^ אור קשתי, הודחה היועצת ללימודי היסטוריה שמתחה ביקורת על משרד החינוך, באתר הארץ, 21 ביולי 2010
  5. ^ אתר למנויים בלבד טלי חרותי-סובר, לשווק את אושוויץ // "יש ביזנס בשואה, וטוב שיש ביזנס - כי אחרת לא היו זוכרים אותה", באתר TheMarker‏, 27 באפריל 2014
    אתר למנויים בלבד אור קשתי, משרד החינוך מרחיב את לימודי השואה בבתי הספר, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2014
  6. ^ החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה: סיכום 2007–2017, עמ' 14
  7. ^ ציפי שוחט, מת שחקן התיאטרון יוסי יבלונקה, באתר הארץ, 9 בינואר 2006
  8. ^ רועי גולדנברג, ‏עידו יבלונקה ינהל את מרכז הפיתוח של יאהו בתל אביב, באתר גלובס, 12 במרץ 2015
  9. ^ ליאת רון, ‏אני: שקול, ממוקד, סקרן., באתר גלובס, 22 בספטמבר 2016
  10. ^ יעקב דוידוביץ, בכל זאת משפט פלילי, באתר הארץ, 30 במאי 2001
  11. ^ תום שגב, מה שאדנאואר ידע, באתר הארץ, 7 ביולי 2008
  12. ^ אבירמה גולן, "ילדים בסדר גמור": ילידי השנים הראשונות למדינה מותשים, מאוכזבים ומתגעגעים, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2008