חנה וסע
חניון חנה וסע (באנגלית: Park and ride, מקובל גם במדינות שאינן דוברות אנגלית) הוא חניון שמטרתו העיקרית הוא עצירת ביניים לשם החלפת כלי תחבורה מכלי רכב פרטי (מכונית או אופנוע) לתחבורה ציבורית. חניוני "חנה וסע" הם חלק ממערכת שלמה של מנגנון תחבורתי כחלק מעידוד תחבורה בת קיימא.
החניון נותן מענה חלקי למצב בו יוממים רבים המתגוררים מחוץ לעיר, מעוניינים להיכנס לעיר בתחבורה ציבורית ולא עם מכוניתם הפרטית. שיקולים לכך הם לרוב שיקולי זמן וכסף - מחיר הדלק של הנסיעה ומחיר החנייה היומית וכן חיסכון בזמן על ידי הימנעות מעומסי התנועה המאפיינים את שעות ההגעה והחזרה מהעבודה. החניונים נותנים מענה בעיקר למי שנגישותו לתחנות רכבת או אוטובוסים מרכזיות אינה פשוטה ומחזיק ברשותו רכב פרטי.
כדי לפעול ביעילות, חניונים אלה צריכים להיות ממוקמים במרחק הליכה מזערי מתחנות התחבורה הציבורית ולהיות נגישים כמה שאפשר לכלי רכב פרטיים באזורים פרבריים כך שההגעה אליהם לא תהיה מלווה בעומסי תנועה. כמו כן, החנייה היומית בחניונים אלה היא בדרך כלל ללא תשלום, או בתשלום זעיר שלא גורע מכדאיות השימוש בחניון. לעיתים התשלום נכלל באופן מוסדר במחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית.
הקמת החניונים מעודדת במקרים רבים פיתוח של מרכזי קניות, סופרמרקטים ומסחר נוסף לידם בשל כדאיות כלכלית רבה המבוססת על קניות לבית מיד לאחר יום עבודה.
הקמת מנגנוני "חנה וסע" החלו לראשונה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בעיר אוקספורד בבריטניה והחלו מאז להיות נפוצים באזורים מטרופוליניים רבים בעולם. בישראל פועלים עשרות חניונים בגישה זו ליד תחנות רכבת ישראל ובמקומות נוספים כמו הנתיב המהיר בכביש 1.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורן דורי, חנה וסע - ותיתקע בפקק: כך כשלו החניונים החדשים בגוש דן, באתר TheMarker, 31 באוקטובר 2016- אתר "חנה וסע" הנתיב המהיר
_landing_at_London_Heathrow_Airport.jpg)
