חמאד אבו רביעה

חמאד אבו רביעה
حماد أبو ربيعة
	חמאד אבו רביעה, 1974
לידה	1929; תל מלחתה, פלשתינה (א"י)
נרצח	12 בינואר 1981 (בגיל 52 בערך); מלון הולילנד, ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות תל כסייפה
מפלגה	רשימה ערבית לבדואים וכפריים, הרשימה הערבית המאוחדת
סיעה	רשימה ערבית לבדואים וכפריים, המערך, רשימה ערבית מאוחדת
	21 בינואר 1974 – 13 ביוני 1977; (3 שנים ו־20 שבועות)
	21 בינואר 1974 – 13 ביוני 1977; (3 שנים ו־20 שבועות)
	3 באפריל 1979 – 12 בינואר 1981; (שנה ו־40 שבועות)
כנסות	8, 9

חמאד אבו רביעה (בערבית: حماد أبو ربيعة; 1929 – 12 בינואר 1981) היה איש ציבור ופוליטיקאי בדואי-ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו רביעה נולד בתל מלחתה, למד בבית הספר לילדי הבדואים בבאר שבע ומגיל 18 היה שייח' של שבטו, שבט אבו רביעה, לאחר מותו של אביו חליל אבו רביעה^[1]. כשייח' של השבט דאג להקמת בית ספר יסודי ובית ספר תיכון לילדי השבט, שהוקם סמוך לכביש באר-שבע ערד^[2].

ב-1973 החליטו מנהגי הבדואים בנגב להקים רשימה עצמית לקראת הבחירות לכנסת השמינית, הרשימה הערבית לבדואים וכפריים, אבו רביעה נבחר לעמוד בראש הרשימה^[1]^[3]. הרשימה זכתה בבחירות במנדט אחד ואבו רביעה היה לבדואי הראשון שנבחר כחבר כנסת^[4]. אבו רביעה גר בעת שנבחר בבית אבן סמוך לתל מלחתה, לבית ולאזור כולו לא היה קווי טלפון, ולא כבישים סלולים^[5]. בעקבות דרישה של מזכירות הכנסת הותקן טלפון בביתו, בנובמבר 1974^[6].

ב-10 במרץ 1974 הצביע בעד הקמתה של ממשלת ישראל השש עשרה, לאחר שהצטרף למערך^[7], וכעבור שלושה חודשים גם עבור ממשלת ישראל השבע עשרה (ממשלת יצחק רבין הראשונה).

נאבק למען זכויות הערבים בישראל ובמיוחד בנושא האדמות^[8], פעל נגד הפקעת אדמות וביקש לקבל ההכרה בבעלות הבדואים על אדמתם בנגב^[9]. השתתף בעצרת שהייתה בסכנין ב-14 בפברואר 1976, שבה הוכרז על שביתה כללית במגזר הערבי ובעקבות המשך הפקעת האדמות, פרש, יחד עם סיעת קידמה ופיתוח מהמערך ב-8 ביוני 1976 ויחד הם הקימו את הרשימה הערבית המאוחדת^[10]^[11], בה היו שלושה חברים: חמאד אבו רביעה עצמו, סיף-אלדין אל-זועבי וג'בר מועדי^[12]^[13].

בבחירות לכנסת התשיעית, במאי 1977, זכתה הרשימה הערבית המאוחדת רק במנדט אחד והוחלט לקיים רוטציה על מנת לאפשר לכל שלושת הנציגים לכהן בכנסת. אבו רביעה נכנס לכנסת במקומו של סיף-אלדין אל-זועבי, שהתפטר לאחר שתי שנות כהונה בכנסת, באפריל 1979^[14]. במהלך כהונתו עסק אבו רביעה במאבק נגד הפקעת חלקים נרחבים מאדמות השבט, לצורך הקמת בסיס נבטים ושדה תעופה עבור חיל האוויר. בסיס נבטים הוקם בעקבות הסכם השלום עם מצרים והצורך לפנות בסיסים בסיני^[15]^[16]^[17]. לצורך הפינוי הוכנה הצעת חוק לפינוי ופיצוי בעלי האדמות משבט אבו רביעה^[18]. בנוסף נאבק נגד השתלטות של תושבי בית יתיר על אדמה חקלאית, שאותה עיבד שבט אבו רביעה בניגוד לחוק, סמוך ליער יתיר^[19]^[20].

ההתנקשות בחייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1980, דרש ג'בר מועדי מאבו רביעה להתפטר על מנת שיוכל להיכנס לכנסת במקומו, על פי הסכם הרוטציה^[21]. אבו רביעה סירב בטענה שעליו לטפל בחוק לפיצוי בעלי האדמות משבטו, ולא יוכל לעשות זאת אם יתפטר. נעשו ניסיונות לשכנעו להתפטר מתפקידו^[22] לאחר שלא התפטר, פנה מועדי לבית המשפט, אך תביעתו נדחתה מאחר שעל פי החוק התפטרות מהכנסת צריכה להיעשות מרצון חופשי, ובית המשפט לא יכול לאכוף הסכמי רוטציה^[23].

אבו רביעה המשיך לקבל איומים טלפוניים על חייו ועל חיי משפחתו, אך סירב בתוקף להתפטר. מתוך חשש, הוא שכר לעצמו שני שומרי ראש אישיים. לאחר כתשעה חודשים, אבו רביעה שילם למועדי 60 אלף שקלים בתמורה לביטול הסכם הרוטציה. משוכנע מכך שהסכנה חלפה, אבו רביעה פיטר את שומרי ראשו. כמה שבועות אחר כך, ב-12 בינואר 1981, הגיע אבו רביעה למשכן הכנסת. במזנון שבמשכן שוחח עם משה שחל, ומאוחר יותר גם עם שמעון פרס. ב-20:00 עזב את המשכן ונסע למלון הולילנד בירושלים. לאחר שחנה בכניסת המלון, הגיעו שני רעולי פנים, ירו באבו רביעה בעודו במכונית^[24], וברחו באמצעות ג'יפ^[25]. בניו של מועדי הורשעו ברצח ונכלאו, ולאחר כעשר שנים קיבלו חנינה ושוחררו. מועדי נכנס לכנסת במקום אבו רביעה, והמשיך לכהן בה עד לפיזורה כעבור כחמישה חודשים^[26]^[27]. אבו רביעה הובא לקבורה בבית הקברות בכסייפה^[28].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא חמאד אבו רביעה בוויקישיתוף

חמאד אבו רביעה, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)
חמאד אבו רביעה, באתר כנסת פתוחה
פסק הדין של רוצחיו
יהושע ביצור, שייח אבו־רביע מכין זבח כבשים כשר לח"כים, מעריב, 30 בדצמבר 1974
ירון דרוקמן, רצחו ח"כ כדי שאבא ייכנס לכנסת, באתר ynet, 12 בינואר 2013
DRUSE SHEIK'S SON ADMITS KILLING BEDOUIN MEMBER OF PARLIAMENT, The New York Times, January 26, 1981

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² משולם עד, שייך אבו רביע מועמד בדווי ראשון לכנסת, דבר, 26 באוגוסט 1973
^ תלמידים בדואים במעבדות אוניברסיטה, למרחב, 15 באפריל 1971
^ יוסף וקסמן, השייחים הבדואים יתמודדו בבחירות ברשימה עצמאית, מעריב, 3 באוגוסט 1973
^ אדי סופר, שייח אבו־רביע: בדווי ראשון בכנסת, מעריב, 8 בינואר 1974
^ ג'ונתן ברודר, הח"כ הבדווי ערך "חפלה" ל־2000 קרואים, מעריב, 15 במרץ 1974
^ אבישי אמיר, טלפון מותקן בביתו של ח"כ בהשקעה של רבע מיליון, מעריב, 27 בנובמבר 1974
^ יהושע ביצור, אחרי פולמוס חריף בן 11 שעות אושרה הממשלה ברוב של 62 16 הצביעו בעד 46 * נגד 9 * נמנעו בתוכם 4 מהקואליציה, מעריב, 11 במרץ 1974
^ מנחם רהט, הבדואים ב"שטח "9 בגליל רוצים לעקור לשטח חדש, מעריב, 17 בפברואר 1974
^ שלמה גבעון, הבדווים ננגב דחו ההצעה להסדר בעיית הקרקעות, מעריב, 2 בנובמבר 1975
^ אין מדובר ברשימה הערבית המאוחדת (רע"ם) (שהוקמה לקראת הכנסת ה-14) אלא בסיעה קודמת בשם זה.
^ בדוויי הנגב דוחים הצעות הממשלה להסדר הקרקעות, דבר, 9 באוגוסט 1976
^ תגובות נרגזות במערך על פרישתם של הח"כים הערביים, מעריב, 1 ביוני 1976
^ שתי רשימות ערביות יופיעו יחדיו בבחירות, מעריב, 2 במרץ 1977
^ השייך הבדווי אבו-רביע הושבע כח"כ, דבר, 4 באפריל 1979
^ פרם אצל אבו־רביע: בעד הפקעות תוך תשלום פיצוי הוגן, דבר, 27 בנובמבר 1979
^ הוראת פינוי לבדווים באיזור נמל התעופה שיקום בנגב, דבר, 17 בדצמבר 1978
^ יהושע ביצור, ועדת השרים שוב תדון בהפקעת אדמות הבדווים, מעריב, 31 ביולי 1979
^ 5 דונם שלחין תמורת כל 100 דונם קרקע, מעריב, 7 בדצמבר 1979
^ משולם עד, שבט אבו־רביע: מתיישבי יתיר עלו על אדמתנו, דבר, 9 בספטמבר 1979
^ ירון אנוש, צו זמני אוסר על גרעין יתיר לעבד חלקה בנגב, מעריב, 12 בספטמבר 1979
^ מועדי דורש מאבו רביע לפנות את מקומו בכנסת, מעריב, 21 בינואר 1980
^ שלמה גבעון, "חיילים דרוזים באו לשכנעני שאפנה מקומי", מעריב, 28 באפריל 1980
^ שלמה גינוסר, האם כל רוטציה פסולה?, דבר, 16 בספטמבר 1980
^ זהר בלומנקרנץ, ברוך מאירי ויהושע ביצור, ב-4 כדורים בצווארו נרצח השייח אבו רביע בפתח מלון "הולילנד", מעריב, 13 בינואר 1981
^ עמית סגל, סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, עמ' 116–117.
^ בהודעתו במשטרה סייף מעדי מתאר בפרטי־פרטים איך רצח את אבו־רביע, דבר, 2 בדצמבר 1981
^ שלושת בניו של מועדי הואשמו ברצח ח"כ אבו רביע, דבר, 11 בפברואר 1981
^ עשרות אלפים ליוו את השייך אבו רביע למנוחות, דבר, 14 בינואר 1981

[עד-1] ¹ ² משולם עד, שייך אבו רביע מועמד בדווי ראשון לכנסת, דבר, 26 באוגוסט 1973

[2] תלמידים בדואים במעבדות אוניברסיטה, למרחב, 15 באפריל 1971

[3] יוסף וקסמן, השייחים הבדואים יתמודדו בבחירות ברשימה עצמאית, מעריב, 3 באוגוסט 1973

[4] אדי סופר, שייח אבו־רביע: בדווי ראשון בכנסת, מעריב, 8 בינואר 1974

[5] ג'ונתן ברודר, הח"כ הבדווי ערך "חפלה" ל־2000 קרואים, מעריב, 15 במרץ 1974

[6] אבישי אמיר, טלפון מותקן בביתו של ח"כ בהשקעה של רבע מיליון, מעריב, 27 בנובמבר 1974

[7] יהושע ביצור, אחרי פולמוס חריף בן 11 שעות אושרה הממשלה ברוב של 62 16 הצביעו בעד 46 * נגד 9 * נמנעו בתוכם 4 מהקואליציה, מעריב, 11 במרץ 1974

[8] מנחם רהט, הבדואים ב"שטח "9 בגליל רוצים לעקור לשטח חדש, מעריב, 17 בפברואר 1974

[9] שלמה גבעון, הבדווים ננגב דחו ההצעה להסדר בעיית הקרקעות, מעריב, 2 בנובמבר 1975

[10] אין מדובר ברשימה הערבית המאוחדת (רע"ם) (שהוקמה לקראת הכנסת ה-14) אלא בסיעה קודמת בשם זה.

[11] בדוויי הנגב דוחים הצעות הממשלה להסדר הקרקעות, דבר, 9 באוגוסט 1976

[12] תגובות נרגזות במערך על פרישתם של הח"כים הערביים, מעריב, 1 ביוני 1976

[13] שתי רשימות ערביות יופיעו יחדיו בבחירות, מעריב, 2 במרץ 1977

[14] השייך הבדווי אבו-רביע הושבע כח"כ, דבר, 4 באפריל 1979

[15] פרם אצל אבו־רביע: בעד הפקעות תוך תשלום פיצוי הוגן, דבר, 27 בנובמבר 1979

[16] הוראת פינוי לבדווים באיזור נמל התעופה שיקום בנגב, דבר, 17 בדצמבר 1978

[17] יהושע ביצור, ועדת השרים שוב תדון בהפקעת אדמות הבדווים, מעריב, 31 ביולי 1979

[18] 5 דונם שלחין תמורת כל 100 דונם קרקע, מעריב, 7 בדצמבר 1979

[19] משולם עד, שבט אבו־רביע: מתיישבי יתיר עלו על אדמתנו, דבר, 9 בספטמבר 1979

[20] ירון אנוש, צו זמני אוסר על גרעין יתיר לעבד חלקה בנגב, מעריב, 12 בספטמבר 1979

[21] מועדי דורש מאבו רביע לפנות את מקומו בכנסת, מעריב, 21 בינואר 1980

[22] שלמה גבעון, "חיילים דרוזים באו לשכנעני שאפנה מקומי", מעריב, 28 באפריל 1980

[23] שלמה גינוסר, האם כל רוטציה פסולה?, דבר, 16 בספטמבר 1980

[24] זהר בלומנקרנץ, ברוך מאירי ויהושע ביצור, ב-4 כדורים בצווארו נרצח השייח אבו רביע בפתח מלון "הולילנד", מעריב, 13 בינואר 1981

[25] עמית סגל, סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, עמ' 116–117.

[26] בהודעתו במשטרה סייף מעדי מתאר בפרטי־פרטים איך רצח את אבו־רביע, דבר, 2 בדצמבר 1981

[27] שלושת בניו של מועדי הואשמו ברצח ח"כ אבו רביע, דבר, 11 בפברואר 1981

[28] עשרות אלפים ליוו את השייך אבו רביע למנוחות, דבר, 14 בינואר 1981

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]