חלומות שר המשקים ושר האופים
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
סיפור חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים מופיע בפרק מ' של ספר בראשית. לפי הסיפור, לאחר שאשת פוטיפר גרמה ליוסף להיאסר בבית הסוהר, מצא יוסף חן בעיני שר בית הסוהר שמינה אותו לאחראי על בית הסוהר. יחד איתו היו שני אסירים, שר המשקים ושר האופים של פרעה מלך מצרים, אשר הסיבה למאסרם אינה כתובה במפורש אלא רק נאמר שחטאו לפרעה. באחד הלילות חלמו שניהם חלומות שונים שגרמו להם לזעוף. לאחר ששאלם יוסף לסיבת זעפם סיפרו לו על החלומות שחלמו והוא פתר להם אותם. מעשה זה הוביל בעקיפין לשחרורו של יוסף מבית הסוהר ואף להפיכתו למשנה למלך מצרים.
הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, לאחר שיוסף מונה על בית הסוהר הגיעו אל הכלא באחד הימים שני אסירים חדשים: הראשון היה שר האופים והשני שר המשקים. סיבת מאסרם על פי הכתוב היא מפני שהם חטאו לפרעה מלך מצרים בחטא כלשהו. באחד הלילות חלמו שני האסירים חלומות משונים. וכפי שאומר הכתוב: ”וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר.” לאחר סיפור המעשה מתאר הכתוב את שהתרחש למחרת בבוקר:
וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים.
וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי.
וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי.
וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.
וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה.
יוסף, מיד לאחר שאלתם, פתר להם את חלומותיהם ובזה שינה בעצם את עתידו:
וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.
בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.
כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה.
כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.
הפתרון על פי יוסף היה חנינה צפויה לשר המשקים, על ידי המלך. בהזדמנות זו ביקש יוסף משר המשקים, שכאשר ישוב למשרתו בארמון יזכיר אותו לטובה בפני המלך ויסייע לשחרורו. שר האופים, כשראה את הפתרון הטוב של שר המשקים ביקש גם הוא פתרון לחלום אך נכונה לו אכזבה: הפתרון של חלומו היה הפוך ומשמעותו הייתה הוצאתו להורג בתוך שלושה ימים.
וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי.
וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי.
וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.
בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ.
סופו של המעשה היה כאשר ביום ההולדת של פרעה שהתרחש שלושה ימים לאחר מכן, החליט פרעה לשחרר את שר המשקים מהכלא ולהשיבו למשרתו, ואילו את שר האופים החליט להוציא להורג. לאכזבתו של יוסף, שר המשקים שכח את ההבטחה שהבטיח ליוסף ולא הזכירו לפני פרעה.
