חלוואן HA-300

**חלוואן HA-300**
	חלואן HA-300
	חלואן HA-300
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב
ארץ ייצור	מצרים
טיסת בכורה	7 במאי 1964
תקופת שירות	לא הוכנס לשירות – הווה
צוות	טייס אחד
יחידות שיוצרו	6
מחיר	135,000 לירות מצריות
אורך	12.4 מטרים
גובה	3.15 מטרים
מהירות מרבית	1.7 מאך
קצב נסיקה	203 מטר/שנייה

חלוואן HA-300 (בערבית: حلوان ٣٠٠) היה מטוס קרב סילוני על קולי מתוצרת מצרים שפותח בשנות ה-60 של המאה ה-20 בסיוע מהנדס המטוסים הגרמני וילי מסרשמיט כחלק מתוכנית כוללת של פיתוח כלי נשק טכנולוגיים במצרים. נבנו מספר מטוסי אבטיפוס שעברו סדרות של טיסות ניסוי, אך המטוס לא הועבר לייצור סדרתי עקב תקלות רבות ועלות גבוהה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, שאף להפוך את מצרים למרכז פיתוח וייצור של אמצעי לחימה טכנולוגיים ולהגדיל בכך גם את השפעתו על מדינות ערב והעולם השלישי. בראשית שנות החמישים הוא החליט להקים את מרכז הניסויים חלוואן שמוקם בבסיס חיל האוויר "חלוואן", דרומית לקהיר. המרכז החל בייצור חלקי חילוף למטוסים שהיו בשירות מבצעי, בייצור רקטות אוויר־קרקע, מכלי דלק ועוד.

נאצר שאף לפתח מטוסים מתקדמים וטילים. לצורך כך נעזר במהנדסים גרמניים, שווייצריים ואוסטריים. חלקם הגדול בעלי עבר נאצי. בין אלה היו גם פרופ' וילי מסרשמיט וקורט טאנק, המהנדס הראשי של מפעלי פוקה-וולף, שטיפלו בפיתוח מטוסים, וצוות גרמני אחר אשר פיתח את טילי הניסוי מסוג "ורוניק"(אנ'), שהיו מבוססים על מנוע רקטי של הטיל V-2.

פיתוח המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המטוס החל במפעלי היספנו אוויאשן בספרד ומכאן האותיות בשמו. המטוס תוכנן להיות מטוס קרב סילוני על-קולי קטן, למטרות יירוט ותקיפה, בעל כנפי דלתא וגוף צר שכונסי אוויר עגולים בצידיו. בניסויים שנערכו במפעל הספרדי בדאון לא ממונע נתגלה כי המטוס סובל מחוסר יציבות ולכן הוחלט להוסיף לו זנב אופקי. לאחר מספר שנות פיתוח החליטו הספרדים כי הפרויקט יקר מדי ואינו בטוח מבחינה טכנולוגית. בעקבות כך הפסיקו את הפיתוח. בשלב זה החליטו המצרים לרכוש את התוכניות במצבן. המשך הפיתוח של המטוס נעשה ב״מפעל 36" שנועד לפתח מטוסי קרב בחלוואן. האותיות HA נותרו בשמו ויוחסו על ידי המצרים למילים "חלוואן איירקראפט".

במטוס תוכנן להיות מותקן מנוע בריטי בשם אורפיאוס E-300, אך נתגלה כי הבריטים הפסיקו את פיתוחו. בשלב זה החליטו המצרים לפתוח בתוכנית פיתוח יומרנית של מנוע סילון עבור המטוס. לשם כך הוקם בחלואן ״מפעל 135״ וגויסו מומחי סילון ממדינות אירופה ובהם ד״ר פרדיננד ברנדנר האוסטרי. בשנת 1964 נבנו שני דגמי אבטיפוס של המטוס ומספר מנועים. מאחר שלמצרים לא היו טייסי ניסוי, פנה מפקד חיל האוויר המצרי, מוחמד סידקי מחמוד, למפקד חיל האוויר ההודי, וביקש ממנו לשלוח למצרים טייס ניסוי מנוסה. טיסת הניסוי הראשונה, שבוצעה ב-7 במאי 1964, הייתה קצרה ובמהלכה נתגלו בעיות רבות.

ישראל פעלה באמצעות "המוסד" נגד פיתוח אמצעי הלחימה במצרים על ידי גרמנים, ובכלל זה פיתוח המטוס, במה שנודע כפרשת המדענים הגרמנים במצרים. ישראל הפעילה גם לחץ דיפלומטי על ממשלת גרמניה המערבית, וזו ניסתה לשכנע את המהנדסים הגרמנים לעזוב את מצרים.^[1]

הפסקת הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, במסגרת מבצע מוקד, הופצץ מרכז חלואן על ידי רביעיית מטוסי מיראז' 3 ישראליים מטייסת 101. בהפצצה נפגעו קל מתקנים ששימשו את פרויקט הפיתוח אך מטוסי האבטיפוס שלו לא נפגעו. בקרב אוויר שנערך במהלך המלחמה מעל מעבר המיתלה, הופל מטוסו של זוהיר שאלאבי, אחד מהטייסים המצריים שליוו את הפרויקט, על ידי הטייס הישראלי אהוד חנקין, ושאלאבי נהרג.^[2]

לאחר המלחמה הואט מאוד קצב הפיתוח, לנוכח הצורך הדחוף בשיקום חיל האוויר המצרי שהושמד במהלכה. הפרויקט נזנח בשנת 1969.