חירות, שוויון, אחווה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
חירות, שוויון, אחווה (בצרפתית: Liberté, Égalité, Fraternité) הוא המוטו של צרפת ושל האיטי ודוגמה בולטת לשילוש ערכים. אף שמקורות המוטו הם במהפכה הצרפתית, היה זה באותה תקופה מוטו אחד מבין אחרים אשר לא קיבל הכרה שלטונית עד הרפובליקה הצרפתית השלישית. ויכוחים באשר להתאמתם ולסדר הופעתם של שלושת הערכים שבמוטו החלו עוד בימי המהפכה הצרפתית.
מקורות המוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפילוסוף הצרפתי פייר לרו טען בשנת 1839 כי המוטו נוצר בימי המהפכה הצרפתית וכי זהות יוצרו אינו ידועה. ההיסטוריון מונה אוז'ו הדגיש כי אף שערכי "חירות" ו"שוויון" הוצמדו זה לזה במהלך המאה ה-18, "אחווה" לא הייתה חלק מן השילוש, אלא ערכים אחרים כגון "רעות" (בצרפתית: Amitié), "צדקה" (Charité), או אחדות (Union), צורפו לעיתים לצמד. המוטו המשולש לא אומץ כמוטו לאומי בעת המהפכה הצרפתית. כבר בשנת 1789 היה שימוש במוטואים אחרים, שענו על כלל השלושה בכתיבה, כגון "האומה, החוק, המלך" (la Nation, la Loi, le Roi), או "אחדות, עוצמה, מוסר" (Union, Force, Vertu) שהייתה נהוגה בלשכות הבונים החופשיים. או "עוצמה, שוויון, צדק" (Force, Égalité, Justice), "חירות, ביטחון, רכוש" (Liberté, Sûreté, Propriété), ועוד. "חירות, שוויון, אחווה" הייתה רק אחת בין ססמאות רבות אחרות. בעוד שערכי "חירות" ו"שוויון" נאמרו תמיד יחדיו, לאורך התקופות הוצמדו אליהם ערכים נוספים אחרים כגון "ביטחון" ו"רכוש". המוטו אף לא מצא דרכו להצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789, אף ש"חירות" ו"שוויון" הוגדרו בה במפורש.
פשה, ראש העיר של הקומונה של פריז, כתב את המוטו "חירות, שוויון, אחווה, או מוות".
המוטו אומץ באופן רשמי במהפכות 1848 בצרפת, בעיקר תחת לחץ של מגזרים שניסו להנהיג את הדגל האדום במקום הטריקולור. אלפונס דה למרטין התנגד לשינוי זה בדגל צרפת, ולכן נוספו עליו רק המוטו של הרפובליקה "חירות, שוויון, אחווה״, וורד אדום. המוטו שימש מהפכות נוספות של "אביב העמים", בין היתר את המהפכה ההונגרית של 1848.
ערך האחווה נחשב בעיני רבים כמתמצת ומכיל את ערכי החירות והשוויון, כביטוי לערכים אזרחיים היוצרים קשר חברתי (או "ברית חברתית" בלשונו של ז'אן-ז'אק רוסו). אולם ב-6 בינואר 1852, נשיא הרפובליקה השנייה, נפוליאון השלישי, הורה לכל המחוזות למחוק את המוטו המשולש מכל המסמכים הרשמיים ומעל מבני השלטון. אוגוסט קונט יצא בשבחי ההחלטה וטען כי "אחווה" היא "סמל לאנרכיזם מטאפיזי" וטען שיש להעדיף את הערכים "סדר וקידמה" (Ordre et Progrès). פייר-ז'וזף פרודון מתח ביקורת על ערך ה"אחווה" כמונח ריק מתוכן הלקוח מן החלומות האידיאליים של הרומנטיקנים והעדיף לדבוק בערך יחיד: חירות.
רק בימי הרפובליקה השלישית הפך המוטו לרשמי, אולם אף אז היו שגייסו את המוטו למטרות מהפכניות ומעשי מרד, כך למשל לאון גמבטה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בתקופת הכיבוש הנאצי בצרפת, הוחלף המוטו על ידי מרשל פטן, ראש המדינה בתקופת ממשלת וישי, למוטו משולש אחר: "עבודה, משפחה, מולדת" (Travail, famille, patrie). לאחר שחרור צרפת, הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית שבה וקבעה את המוטו, אשר אף קובע בחוקה הצרפתית משנת 1946 ומשנת 1958.
אומות רבות אחרות אימצו את המוטו הצרפתי כביטוי ערכי, כך האיטי, צ'אד, ניז'ר וגבון, כולן מושבות צרפתיות בעבר. שלושת הערכים מופיעים אף בפתיח לחוקת הודו שאומצה בשנת 1950.
המוטו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז תחילת המאה ה-20 מטבעות כסף צרפתיים נושאים עליהם את המוטו ואף לאחר שצרפת הצטרפה לגוש האירו המוטו ממשיך לייצג את צרפת במטבע זה. תקופה מסוימת עשו שימוש במוטו כדי לסמן כנסיות הנמצאות בבעלות ממשלתית, להבדיל מכנסיות בבעלות הכנסייה הקתולית.
המוטו הופיע בעבר על חפיסות סיגריות גולואז.
באסטרולוגיה נעשה שימוש במוטו כדי לתאר את שלושת המזלות המרכיבים את יסוד האוויר: מזל דלי (חירות), מזל מאזניים (שוויון) ומזל תאומים (אחווה).
טרילוגיית שלושת הצבעים (אנ') הנודעת של הבמאי קשישטוף קישלובסקי, הכוללת את הסרטים "כחול", "לבן" ו-"אדום", מתייחסת למוטו המשולש בהתאמה.[דרוש מקור]
