חיל המשלוח ההודי (מלחמת העולם הראשונה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדגל של צבא הודו הבריטית

חיל המשלוח ההודי הייתה ההתארגנות המרכזית של צבא הודו הבריטית בתקופת מלחמת העולם הראשונה והיא נועדה לסייע לצבא בריטניה במלחמתו מול מעצמות המרכז. היחידות שנכללו בחיל המשלוח ההודי פוצלו ל-7 כוחות משנה שנשלח לזירות הלחימה העיקריות של בריטניה (אירופה, מסופוטמיה, סיני וארץ ישראל וגליפולי) וזאת בנוסף ליחידות בודדות שנשלחו לחזיתות משניות. היקף הכוחות ההודים שנשלחו אל מחוץ להודו בתקופת המלחמה היה כ-1,000,000 חיילים מתוכם מתו במהלך המלחמה כ-62,000 וכן נפצעו כ-67,000. מעל 9,000 מחיילי חיל המשלוח עוטרו באותות הצטיינות כדוגמת צלב ויקטוריה, אות השירות המצוין ואחרים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, שלטה האימפריה הבריטית בשורה של מושבות, דומיניונים, מדינות החסות ומנדטים ברחבי העולם. עם פרוץ המלחמה פנתה בריטניה למושבות אלו בבקשת סיוע בחיילים וציוד למאמץ המלחמתי של מדינות ההסכמה. המדינה שהתגייסה באופן המשמעותי ביותר (מבחינת היקף הכוחות) הייתה הודו[1].

כוחות חיל המשלוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל המשלוח - כוח A[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח A של חיל המשלוח הבריטי, בפיקודו של גנרל ג'יימס וילקוקס נשלח לחזית המערבית באירופה והצטרף לחיל המשלוח הבריטי שנלחם שם. הכוח מנה כ-130,000 חיילים וכלל את היחידות הבאות:

הדיוויזיות החלו להגיע לנמל מרסיי בסוף ספטמבר 1914. עם הגיען לאירופה צורפו 2 דיוויזיות הרגלים ל"קורפוס הרגלים ההודי" ו-2 דיוויזיות הפרשים ל"קורפוס הפרשים ההודי". הגעת היחידות ההודיות לחזית התעכבה לאחר החלטת הפיקוד הבריטי לצייד את החיילים בכלי נשק מודרניים במקום כלי הנשק הישנים שהחזיקו.

משלהי 1914 הצטרפו הדיוויזיות לקרבות בגיזרת איפר והשתתפו בקרב לה-בסה (שהיה חלק מקרב המרוץ אל הים), קרב מסין וקרב ארמנטייר (אנ'). באביב 1915 השתתפו הדיוויזיות בקרב נאב צ'אפל (אנ'), קרב רכס אווברדג' (אנ') וקרב פסטוברט (אנ') (שהיו חלק מקרב ארטואה השני).

בקרבות אלו סבלו היחידות ההודיות מנפגעים רבים וזאת בנוסף לקושי של החיילים ההודים להתמודד עם תנאי החורף הקשים ששררו בין 1914 ל-1915. בנוסף "זכו" היחידות ההודיות ליחס מתנשא מצד הפיקוד[2] ולהחלפת מפקדים שנפגעו במפקדים חדשים שאינם דוברי הודית. כל התופעות האלו הביאו לדמורליזציה בקרב הכוחות ולעריקה של חיילים.

בשלהי 1915 הועברו שתי דיוויזיות הרגלים למסופוטמיה. צעד זה נעשה בעקבות רצונו של הפיקוד למנוע מהיחידות ההודיות התמודדות נוספת עם החורף האירופאי וכן בעקבות בקשתו של מפקד המערכה במסופוטמיה גנרל ג'ון ניקסון לתיגבור כוחותיו. בעקבות שינוי זה נשארו בזירה רק שתי דיוויזיות הפרשים. יחידות אלו השתתפו בשלהי 1916 וב-1917 בקרב על הסום, בקרב על קו הינדנבורג ובקרב קמברה הראשון.

במהלך השהות בחזית המערבית שונה שמן של הדיוויזיות כששמה של הדיוויזיה הראשונה שונה לדיוויזיה הרביעית ושמה של הדיוויזיה השנייה שונה לדיוויזיה החמישית. בתחילת 1918 הועברו הדיוויזיות לחזית ארץ ישראל שם הובילו בספטמבר 1918 את המערכה על מגידו. עם מעבר זה תם תפקידו של חיל המשלוח ההודי בחזית המערבית. בקרבות השונים סבלו הדיוויזיות ההודיות מכ-9,000 חללים.

חיל המשלוח - כוח B[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגימנט הרובאים ה-2 של קשמיר צועד במזרח אפריקה במאי 1916

כוח B של חיל המשלוח הבריטי נבנה על פי בקשתו של מושל מזרח אפריקה הבריטית כדי לפעול במערכה במזרח אפריקה ולסייע לחיל המצב הבריטי להתמודד מול הכוחות הגרמנים במזרח אפריקה הגרמנית. כוח זה, בפיקודו של בריגדיר גנרל ארתור אייטקין (אנ'), מנה כ-9,000 חיילים וכלל את היחידות הבאות:

  • הבריגדה הרגלית ה-29 של "בנגלור" (מהדיוויזיה התשיעית "סקונדרבאד") בפיקודו של בריגדיר גנרל ריצ'רד וופשר .
  • בריגדת הרגלים האימפריאלית בפיקודו של בריגדיר גנרל מיכאל טיגה (אנ')
  • בטליון הנדסה
  • סוללת תותחי הרים

הכוח הפליג מהודו ונחת ב-3 בנובמבר ב-1914 בעיר הנמל טאנגה (טנזניה). בימים הבאים התחולל קרב טאנגה (אנ') מול כוח גרמני קטן של כ-1,000 לוחמים בפיקודו של גנרל פאול פון לטו-פורבק. הקרב הסתיים ב-5 בנובמבר בהפסד כבד לבריטים ובנסיגה מבוהלת לספינות שהביאו אותם מהודו לאחר שספגו כ-4,200 נפגעים (חללים ופצועים) ולאחר שהשאירו מאחור כלי נשק רבים ותחמושת. הפסד זה הביא לסיום משימתו של כוח B.

חיל המשלוח - כוח C[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות הודי של תותח הרים מסוללת תותחי ההרים ה-28 במערכה במזרח אפריקה

גם כוח C של חיל המשלוח הבריטי יועד למערכה במזרח אפריקה. כוח זה, בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'. מ. סטיוארט, מנה כ-4,000 חיילים וכלל את היחידות הבאות:

מטרת הכוח הייתה לסייע לרובאי המלך האפריקנים בהגנת קווי התקשורת ומסילת הרכבת ממומבסה לאוגנדה וכן לתקוף מוצבים גרמנים שאיימו על קו הרכבת. הכוח נחת במומבסה באוקטובר 1914 והחל להתקדם מערבה לכוון ניירובי (מרחק של כ-300 ק"מ). היעד הראשון שעמד לפני הכוח הייתה העיירה לונגידו (אנ') למרגלות הר הקילימנג'רו שם התבצר כוח גרמני. ב-3 בנובמבר 1914 התחולל קרב קילימנג'רו (אנ')[3] במהלכו התקדם רגימנט פנג'אב לכוון העיירה אולם נעצר בגלל ירי נגדי של הכוח הגרמני. עם ערב החליטו המפקדים הבריטים להסיג את כוחותיהם ובכך הסתיים תפקידו של כוח C.

חיל המשלוח - כוח D[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח D של חיל המשלוח ההודי, בפיקודו של גנרל ג'ון ניקסון, נשלח למערכה במסופוטמיה והיווה את הכוח העיקרי שפעל בזירה. כוח זה החל דרכו בהיקף מצומצם אולם עם הזמן תוגבר ביחידות נוספות כך שבסופו של דבר שירתו בזירה זו מעל 500,000 חיילים (הגזרה בה שירת חיל המשלוח הגדול ביותר). הכוח כלל את היחידות הבאות:

חיל המשלוח הזה פעל בזירת מסופוטמיה במשך כל שנות המלחמה. את פעילות הכוחות ניתן לחלק לשלבים הבאים:

  • המערכה בשאט אל ערב: חיל המשלוח (שבעיקרו התבסס, בשלב זה, על הדיוויזיה השישית "פונה") פעל על פי התוכנית המקורית של צבא בריטניה וכבש את האזור הדרום מזרחי של עיראק כדי להגן על מתקני הנפט בפרס ונתיבי השייט המפרץ הפרסי. השטח נכבש ב-1914 לאחר הפלישה לאל-פאו ובמהלך קרב בצרה וקרב אל-קורנה ובנפגעים מעטים לאחר שהטורקים הפנו כוחות מצומצמים לגזרה זו.
  • המערכה הראשונה לכיבוש בגדאד: מתוך תחושה שהטורקים חלשים הורה מפקד הזירה, גנרל ג'ון ניקסון, לדיוויזיה השישית ולמפקדה צ'ארלס טאונסנד, להתקדם במעלה נהר החידקל כדי לכבוש את בגדאד. במהלך 1915 נחלה הדיוויזיה ניצחונות בשורה של קרבות וביניהם קרב שוויבה, קרב עמארה, קרב נאסריה וקרב א-סין. שרשרת ההצלחות נגדעה בקרב קטסיפון, שבמבואות בגדאד, שהסתיים ללא הכרעה והביא לנסיגת הבריטים לכות.
  • המצור על כות: בעקבות נסיגת הבריטים לכות הטילו הטורקים מצור על העיר כדי להביא לכניעת הנצורים בה. הצבא הבריטי הקים את "קורפוס חידקל" כדי לפרוץ את המצור והעביר אליו יחידות מחזיתות אחרות[4]. מאמץ זה נמשך כל תחילת 1916 ובמהלכו התחוללו קרבות במעלה החידקל וביניהם קרב שייח' סעד, קרב ואדי, קרב אום-אל-האנה, קרב דוג'יילה. על אף מספר הצלחות מקומיות נכשלה המערכה ובאפריל 1916 נכנעה הדיוויזיה השישית וחייליה נפלו בשבי ורבים מהם נפטרו מרעב, מחלות והתעללות מצד שוביהם. בסך הכל נפצעו ונספו במערכה זו כ-23,000 חיילים.
  • המערכה השנייה לכיבוש בגדאד: לאחר כישלון פריצת המצור על כות מונה פרדריק סטנלי מוד לפקד על הזירה. מוד המשיך בתגבור הכוח הבריטי בדיוויזיות נוספות מצבא הודו הבריטית ובתחילת 1917 יצא בראש כוח של ארבע דיוויזיות למערכה השנייה לכיבוש בגדאד. לאחר כיבוש כות בקרב כות השני הצליחו הבריטים לכבוש את בגדאד. על מנת לאבטח את בגדאד וסביבתה המשיכו הדיוויזיות הבריטיות, במהלך 1917, להרחיב את תחום השליטה שלהן וזאת בעקבות קרב סאמארה וקרבות רמאדי הראשון והשני.
  • סיום המערכה: במהלך 1918 עבר מרכז הכובד לזירת ארץ ישראל ולכן הועברו מספר יחידות לשם מזירת מסופווטמיה[5]. שאר היחידות המשיכו להתקדם בכיבוש עיראק והדיפת הטורקים צפונה. גם לאחר חתימת הסכם הפסקת האש של מודרוס המשיכו הבריטים להתקדם עד כיבוש מוסול. לאחר סיום המלחמה חזרו רוב החיילים להודו למעט חיל משמר שנשאר במסופוטמיה.

ב-4 שנות הלחימה נהרגו כ-40,000 חיילים מחיל המשלוח (מתוכם כ-17,000 ממחלות) וכ-220,000 נפצעו או חלו.

חיל המשלוח - כוח E[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח E של חיל המשלוח ההודי, בהיקף של כ-150,000 חיילים, נשלח למערכה על סיני וארץ ישראל. את פעילות כוח זה יש לחלק לשתי תקופות:

כח זה, שהגיע לארץ ישראל לאחר ביסוסו של קו שתי העוג'ות, היה מעורב בקרבות הבאים:

במהלך מערכה זו נהרגו כ-7,000 חיילים הודים. לאחר סיום המלחמה הוחזר רוב הכח להודו אך חלקו נשאר למטרות שיטור עד 1920.

חיל המשלוח - כוח F[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח F של חיל המשלוח ההודי נשלח גם הוא למערכה על סיני וארץ ישראל. חיילי הכוח נשלחו בשלהי 1914 למצרים שם היו הבסיס להקמת 2 דיוויזיות רגלים (דיוויזיית הרגלים ההודית ה-10 (אנ') ודיוויזיית הרגלים ההודית ה-11 (אנ')). שתי הדיוויזיות היו מעורבות ב-1915 במערכה על תעלת סואץ.

במהלך אותה שנה פורקה הדיוויזיה ה-10[6]. ב-1916 נעשה ניסיון להקים מחדש את הדיוויזיה אולם לאחר חודשים נגנזה התוכנית.

הדיוויזיה ה-11 אף היא פורקה ב-1915 ויחידותיה פוזרו בין יחידות אחרות.

חיל המשלוח - כוח G[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח G של חיל המשלוח ההודי נשלח באפריל 1915 למערכת גליפולי. הכוח כלל את בריגדת הרגלים ה-29 (שהועברה מהדיוויזיה ה-10 של כוח F בזירת תעלת סואץ). הבריגדה נלחמה במספר קרבות בזירת גליפולי בהן נהרגו כ-1,400 לוחמים וכ-3,400 נפצעו. בסופו של דבר הוחזרה הבריגדה למצרים.

המצור על צ'ינגדאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים בריטים, הודים ויפנים בצ'ינגדאו שבסין ב-1914

באוקטובר 1914 נשלח רגימנט הרגלים ה-36 "סיקים" (500 חיילים), מתוך חיל המשלוח ההודי, כדי לסייע במצור על צ'ינגדאו. הרגימנט השתתף במספר קרבות כנגד הסינים הנצורים עד כניעת הנצורים וסיום המצור בנובמבר 1914.

המרד בסינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1914 נשלח רגימנט הרגלים החמישי (אנ'), של חיל המשלוח ההודי, לסינגפור כדי לסייע במשימות שמירה על הצוות הגרמני של האונייה אמדן. רגימנט זה, שכחצי מחייליו היו מוסלמים מפנג'אב, סבל מבעיות משמעת ומורל. בפברואר 1915, בעקבות שמועות על משלוח הרגימנט להילחם בטורקים המוסלמים במערכה בארץ ישראל, פתחו החיילים המוסלמים במרד שנמשך 5 ימים ובמהלכו רצחו קצינים בריטים וערכו פרעות בעיר תוך פגיעה באזרחים זרים. בסופו של דבר דוכא המרד והמורדים נתפסו, הועמדו לדין ונענשו[7]. בהמשך אותה שנה נשלח הרגימנט למערכה במערב אפריקה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1918, לאחר סיום המלחמה, התכוון הפיקוד הבריטי להחזיר את היחידות של צבא הודו הבריטית להודו אולם מחסור בקצינים ומפקדים עיכב מימוש תוכנת זו. ב-1921 ערכה ממשלת הודו רוויזיה בצבא כדי להתאים את גודלו לאיומים על הודו עצמה. במסגרת מהלך זה צומצם גודל הצבא ויחידות רבות פורקו.

צבא הודו הבריטית המשיך להיות מעורב, לאחר המלחמה, במספר מערכות בקוי הגבול של הודו וביניהן:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Honour and Fidelity: India's Military Contribution to the Great War 1914-1918 " by Captain Amarinder Singh
  • Barthorp, Michael (2002). Afghan Wars and the North-West Frontier 1839–1947. Cassell. ISBN 0-304-36294-8.
  • Baura, Pradeep (2005). The state at war in South Asia. University of Nebraska Press. ISBN 0-8032-1344-1.
  • Bridger, Geoff (2009). The Great War Handbook. Barnsley: Pen and Sword. ISBN 978-1-84415-936-9.
  • Chappell, Mike (2003). The British Army in World War I: The Western Front 1914–16. Osprey Publishing. ISBN 1-84176-399-3.
  • Chappell, Mike (2005). The British Army in World War I: The Eastern Fronts Volume 3 of The British Army in World War I. Osprey Publishing. ISBN 1-84176-401-9.
  • Davis, Paul K (1994). Ends and means: the British Mesopotamian campaign and commission. Associated University Press. ISBN 0-8386-3530-X.
  • Ford, Roger (2009). Eden to Armageddon: The First World War in the Middle East. London: Weidenfeld and Nicolson. ISBN 978-0-297-84481-5.
  • Heathcote, T A (1995). The Military in British India: the development of British land forces in South Asia, 1600–1947. Manchester University Press ND. ISBN 0-7190-3570-8.
  • Hoyt, Edwin P (1981). Guerilla: Colonel von Lettow-Vorbeck and Germany's East African Empire. Macmillan Publishing Co. ISBN 0-02-555210-4.
  • Jeffery, Keith (1984). The British Army and the Crisis of Empire, 1918–22. Manchester University Press ND. ISBN 0-7190-1717-3.
  • Karsh, Efraim (2001). Empires of the Sand: The Struggle for Mastery in the Middle East. Harvard University Press. ISBN 0-674-00541-4.
  • Kinzer, Stephen (2003). All the Shah's Men: An American Coup and the Roots of Middle East Terror. London: Stephen Kinzer, John Wiley and Sons. p. 48. ISBN 0-471-26517-9.
  • March, Francis Andrew (1921). History of the World War. Plain Label Books. ISBN 1-60303-242-8.
  • Miller, Charles (1974). Battle for the Bundu: The First World War in German East Africa. Macdonald & Jane's. ISBN 0-02-584930-1.
  • Morton-Jack, George (2018). Army of empire : the untold story of the Indian Army in World War I. New York, NY: Hachette Book Group (eBook) Basic Books. ISBN 9780465094073.
  • Pati, Budheswar (1996). India and the First World War. Atlantic Publishers & Distributors. ISBN 81-7156-581-6.
  • Perrett, Bryan (1999). Megiddo 1918. Osprey Publishing. ISBN 1-85532-827-5.
  • Perry, Frederick William (1988). The Commonwealth Armies. Manchester University Press ND. ISBN 0-7190-2595-8.
  • Perry, F.W. (1993). Order of Battle of Divisions Part 5B. Indian Army Divisions. Newport: Ray Westlake Military Books. ISBN 1-871167-23-X.
  • Reid, Brian Holden (1997). Military Power: land warfare in theory and practice. Routledge. ISBN 0-7146-4768-3.
  • Riddick, John F (2006). The History of British India: a chronology. Greenwood Publishing Group. ISBN 0-313-32280-5.
  • Rinaldi, Richard A (2008). Order of Battle British Army 1914. Ravi Rikhye. ISBN 978-0-9776072-8-0.
  • Sumner, Ian (2001). The Indian Army 1914–1947. Osprey Publishing. ISBN 1-84176-196-6.
  • Werner, Haupt (1994). Deutschlands Schutzgebiete in Übersee : 1884–1918. Podzun Pallas Verlag. ISBN 3-7909-0204-7.
  • Willmott, H P (2003). First World War. Dorling Kindersley. ISBN 1-4053-0029-9.
  • Basu, Shrabani (2015). For King and Another Country: Indian Soldiers on the Western Front 1914–18. Bloomsbury India. ISBN 978-93-84052-91-1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיל המשלוח ההודי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכוח הידוע ביותר שפעל בארץ ישראל הוא כוח אנזא"ק שנשלח מאוסטרליה וניו זילנד
  2. ^ דוגמאות ליחס זה היו חוסר בציוד מתאים לחורף וחוסר בארטילריה שאילצה את מפקדי היחידות לבקש "טובות" מיחידות שכנות
  3. ^ מועד קרב זה היה מתואם עם קרב טנגה שבוצע על ידי כוח B בגזרה מדרום
  4. ^ היחידות המשמעותיות ביותר היו הדיוויזיה השלישית, הדיוויזיה השביעית והדיוויזיה ה-13
  5. ^ בין השאר הועברו לארץ ישראל הדיוויזיה השלישית והדיוויזיה השביעית
  6. ^ אחת הבריגדות נשלחה למסופוטמיה, שנייה לעדן (תימן) והשלישית למערכת גליפולי
  7. ^ 47 מהמורדים הוצאו להורג ורבים אחרים נשפטו לתקופות מאסר ארוכות