חיים צינוביץ'

חיים צינוביץ'
	חיים צינוביץ', 1990
לידה	27 בספטמבר 1967 (בן 56); ראשון לציון, ישראל
מדינה	ישראל
	פרופיל ב-IMDb

חיים אלעזר צינוביץ' (נולד ב-27 בספטמבר 1967) הוא מוזיקאי, זמר, מלחין, מדבב וקריין ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בראשון לציון כבן יחיד לאם שהייתה מורה ומנהלת בית ספר ולאב עולה חדש ממרוקו שהיה סוחר תכשיטים. כשהיה צינוביץ' כבן שלוש עזב אביו את הבית, השתקע בארצות הברית וניתק קשר עם משפחתו. בעקבות הניתוק בחר חיים לשנות את שם משפחתו לשם נעוריה של אמו, צינוביץ'. עוד בהיותו ילד בבית הספר היסודי הרבה להשתתף בטקסים לשיר ולנגן בגיטרה.

את שירותו הצבאי עשה צינוביץ' בלהקת חיל האוויר.

לאחר שחרורו מהצבא הוציא צינוביץ' את שירו הראשון, "ציפור שלי טורפת", שאותו כתב והלחין. את השיר עיבד צינוביץ' עם טל הרצברג. בשיר השתתפו דודי לוי בגיטרות, ניר צדקיהו בתופים, זוהר פרסקו בכלי הקשה וגיל לנדאוי בפסנתר. השיר יצא על גבי תקליט שדרים, אך לא זכה להצלחה רבה.

ב-1989 השתתף צינוביץ' כמלווה של ורדינה כהן בשירה "שביל הזהב" בקדם אירוויזיון שהתקיים באותה השנה.

ב-1990 השתתף צינוביץ' במופע "העיקר זה הרומנטיקה", בו בוצעו שירים חדשים וישנים של המלחין יוני רכטר. המופע תועד על גבי אלבום באותו השם שיצא ב-1991 ובו שר צינוביץ' את השירים "בלעדייך", "הכל קלוי" ו"שיר התשובה".

בין השנים 1990- 1991 הנחה צינוביץ' את התוכנית "עד פופ" ששודרה בערוץ הראשון.

ב-1992 השתתף בתפקיד אורח בסדרה "עניין של זמן" בתפקיד דורון החבר של גלי. כמו כן, השתתף בתור עצמו בתפקיד אורח בסיטקום הישראלי, "שתוק שואו" וגם השתתף בתוכנית "מוצ"ש".

אלבומו הראשון של צינוביץ', "פרויקט הג'יבריש", יצא בפברואר 1993. האלבום כלל שירים בשפת הג'יבריש בסגנונות עמים שונים כגון צרפתית, בולגרית וצפון אפריקאית. השיר הידוע ביותר באלבום היה "סוניה". בשנת 2006 יצא האלבום בהוצאה מחודשת, לאחר שבמשך שנים ניתן היה להשיגו רק בחנויות יד שנייה ובמחירים גבוהים. באותה שנה הוא השתתף בפסטיבל עין גב עם השיר "בשדות בית לחם".

ב-1994 יצא אלבומו השני "קצת פורקן קצת חום קצת אהבה". האלבום נכתב ביחד עם הגיטריסט המלחין והמעבד רוני הלפרין, וידוע כיום בפי רבים כפרויקט המטאל. האלבום רווי גיטרות והטקסטים בו חדורי זעם; השירים הידועים מהאלבום הם "לך עם הכעס" ו"תן לו בראש".

שני אלבומיו הראשונים של צינוביץ' קיבלו עם השנים מעמד של אלבומי קאלט, בעיקר בשל היותם נדירים וכן בשל שינוי הסגנון והפריצה למיינסטרים בתפקיד "השרוף" (ראה להלן).

ב-1993 צינוביץ' השתתף בקלטת לילדים "אצלנו בפסנתר" שהורכבה משירי נעמי שמר לצד משה בקר, מיקי קם ורינת גבאי, ושר את "שיר הזרעונים" (מילים ולחן – עוזי חיטמן) בקלטת של סמדר שיר "ילד בא מאהבה" שיצאה באותה השנה.

בין השנים 1993–1994 צינוביץ' הנחה את תוכנית הילדים "ילדי הקשת" בערוץ 2 עם מיקי קם.

ב-1996 הקליט צינוביץ' את השיר "גדל הילד" שנכלל בפסקול הסרט "צעירים לנצח".

ב-1997 הפיק והשתתף צינוביץ' באלבום של להקת "Human Beat Box", להקה בת שלושה אחים שהתבססה על סימפול קולות אנושיים. במקביל הקים אולפן מצליח להפקת פרסומות ולדיבוב, והתפרנס מכתיבת ג'ינגלי פרסומת ומוזיקה לתוכניות טלוויזיה (כגון "הכספת"). חיים צינוביץ' מדבב את דמותיהם של טנגו הנמר של בורגראנץ, קרלו החתול של תנובה, מקס האריה של גלידת שטראוס, צ'אק העגל של שוקולד עלית וצ'סטר הצ'יטה של צ'יטוס ועוד ובנוסף, קריין את הפרסומות בכיכובן של דמותיהם ועיבד ושר את הג'ינגלים לפרסומות.

הוא דיבב בשני סרטי דיסני, "חתולים בצמרת" ו"מולאן", ושירים שהלחין השתתפו בסדרות ובסרטים של רשת הטלוויזיה האמריקאית HBO^[1]

פרשת השרוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כמה חודשים במהלך שנת 2000 התחזה צינוביץ' ל"השרוף" – לכאורה אמן חדש בזמר המזרחי, שמאחוריו סיפור חיים בלתי רגיל של נכות והתאכזרות של הממסד. הסינגל הראשון של "השרוף", "הבל החן שקר היופי", שיר רוק בסגנון מזרחי, זכה להצלחה גדולה ולהשמעות רבות ברדיו. צינוביץ' התראיין לכתבת שער במוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות"^[2] כשכל גופו חבוש בתחבושות לבנות וכשהוא חובש מסכה, כביכול בשל ה"כוויות הקשות שעל גופו". הוא סיפר שבלון גז התפוצץ בביתו וכי הוא לא יכול היה לברוח מהשריפה כי הוא משותק ברגליו מאז שנפל מפיגום. הוא סיפר כי רק השירה מוסיפה מעט טעם לחייו המדוכאים.

לאחר מספר שבועות בהם גילו כלי התקשורת עניין בסיפור, חשף צינוביץ' בראיון טלוויזיוני בתוכנית יאיר לפיד את פרצופו האמיתי של "השרוף" והסיר את המסכה בשידור חי^[3]. התרמית (בדיה עיתונאית) גררה פולמוסים רבים בנוגע ליחס התקשורת לאמנות ולביקורת על אופן התייחסות המדיה בכלל ל"סקופ" עיתונאי ללא חשיבות לטיב התוכן וללא בדיקה עיתונאית מעמיקה כנדרש מהעיתון. צינוביץ' עצמו טען בראיונות כי התרמית נועדה לחשוף את נטייתם של כלי התקשורת להתעניין בסיפורים הסנסציוניים שסביב האמנים ולא במוזיקה עצמה. כמו כן טען שחש בעצמו "שרוף" מבחינה נפשית לאחר שיצירתו זכתה להתעלמות מצד התקשורת וחברות התקליטים.

לאחר חשיפת זהותו של "השרוף", שפגעה באמינות "ידיעות אחרונות", פרסם העיתון המתחרה, "מעריב", כתבת שער במוסף "סופשבוע", שעסקה בפירוט רב בתרמית. כותרת הכתבה הייתה "המצית".

אלבומו של "השרוף" נקרא "הדמעות של היום הן הדבש של מחר". צינוביץ' כתב את רוב שירי האלבום והלחין ועיבד אותם יחד עם תומר בירן. פרט ל"הבל החן שקר היופי", הצליחו מהאלבום גם השירים "אהבה" (שהופיע באלבום "קצת פורקן קצת חום קצת אהבה" בגרסה קצרה יותר) ו"הקשיבי לקול". באלבום נכללה גם גרסת כיסוי לשירה של להקת איפה הילד? "נפלת חזק".

בשנת 2001 הוציא צינוביץ' אלבום שני תחת הכינוי "השרוף", "ושהאש תמשיך לבעור". באלבום בלט בעיקר השיר "מכונת הלהיטים". באלבום נכלל קרדיט לצינוביץ' עצמו.

בשנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צינוביץ' יצר מוזיקה לפתיחים ולנעימות נושא של תוכניות טלוויזיה רבות. ביניהן "ארץ נהדרת", "הישרדות", "מפרץ האהבה" ("האם זו אהבה" של דנה אינטרנשיונל), "המרוץ למיליון", "הכספת", "רק בישראל" ו"הערב עם גיא פינס".

בשנת 2009 התארח בשיר "המראה" מתוך האלבום השני של רגב דהן, "הרדיו של סבתא".

בספטמבר 2021 התארח בהופעה של להקת "ויתרתי" בפסטיבל TELEPORT.