חיילי סער
חיילי סער (בגרמנית: Stoßtruppen, "חיילי הלם") היו יחידות של חיילי עילית שהוקמו בשלהי מלחמת העולם הראשונה על ידי הצבא הגרמני, ואומנו להשתמש ב"טקטיקת הוטייה" לכיבוש חפירות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעיון השימוש בחיילי סער עלה עוד במרץ 1915 כשהוקם כוח שנקרא "פלוגת הסער של קלזו" תחת פיקודו של רב-סרן קלזו מהארמייה ה-8. משרד המלחמה הגרמני הורה על הקמת הפלוגה שכללה שתי פלוגות הנדסה קרבית וסוללת תותחי 37 מ"מ. בנוסף נעשה שימוש באפודי מגן להגנה. עם זאת, השימוש בפלוגה לא היה השימוש שיועד לה, והיא הוצבה בתפקיד הגנתי בצרפת. ביוני 1915 גרם השימוש המוטעה בכוח לאובדן כמחצית מלוחמיו.
גדוד ההסתערות של רוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 בספטמבר 1915 מונה למפקד הכוח קפטן וילי רוהר, מפקד לשעבר על גדוד משמר הרובאים. הפלוגה תוגברה במחלקת מקלעים וכן במחלקת להביורים. רוהר, שהבין שניידות היא הגנה טובה יותר משריון, ויתר על אפודי המגן. ההגנה היחידה על החיילים שהשתמש בה הייתה קסדה. הטקטיקה של רוהר הייתה להשתמש בחיילי סער בסדר גודל של כיתה לפשיטה על חפירות בסיוע של ארטילריה ונשקים כבדים. כדי לטהר את החפירות נעשה שימוש ברימוני יד. השימוש הראשון בטקטיקה היה על עמדה צרפתית באוקטובר 1915 והוא נחל הצלחה.
החל מדצמבר 1915 החלה פלוגת הסער לאמן חיילים וקצינים מיחידות גרמניות אחרות בטקטיקת ההסתערות החדשה. במשך הזמן גם ציוד הפלוגה השתנה בהתאם לדרישות הטקטיקה: נעשה שימוש בהנעלה קלה יותר, טלאי עור הולבשו על המרפקים והברכיים של החיילים המסתערים, החיילים חומשו בתת־מקלע החדש MP18 ועוד. בעת אימון היחידות האחרות הפלוגה השתתפה גם בפשיטות על חפירות ובהתקפות על יעדים מוגבלים.
ההתקפה הגדולה הראשונה של פלוגת הסער הייתה בקרב ורדן. ב-1 באפריל 1916 שונה שם הכוח ל"גדוד ההסתערות של רוהר" והכוח הוגדל.
השימוש בטקטיקה בסוף המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרישת האימפריה הרוסית מהמלחמה אפשרה לגרמניה להעתיק את כוחותיה מהחזית המזרחית לזו המערבית. כוחות אלו אומנו על ידי הכוח של רוהר ב"טקטיקת הוטייה" לכיבוש חפירות.
ב-21 במרץ 1918 שיגרה גרמניה את המתקפה האחרונה שלה על מדינות ההסכמה - מתקפת האביב. במתקפת האביב נעשה שימוש נרחב בטקטיקה החדשה נגד מדינות ההסכמה, ולראשונה זה 4 שנים נשברה מלחמת החפירות. עם זאת, המתקפה הגרמנית נבלמה ביולי, ומדינות ההסכמה החלו במתקפה משלהן שהובילה לתבוסת גרמניה במלחמה וחתימת הסכם הכניעה ב-11 בנובמבר 1918.
"טקטיקת הוטייה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטות כיבוש החפירות שקדמו ל-1918 כללו בדרך כלל הפגזה ארטילרית שלאחריה באה התקפה מסיבית של חיל הרגלים. הגנרל הגרמני אוסקר פון הוטייה הציע גישה חדשה לכיבוש חפירות על פי הצעדים הבאים:
- הרעשה ארטילרית קצרה שבה משולבים פגזים כבדים ופגזים המכילים גזים כדי לנטרל את קווי האויב הקדמיים, אך לא להרוס אותם.
- תחת ההפגזה יזחלו חיילי סער לעבר קווי האויב כדי לכבוש נקודות הגנה חלשות. אלו ינסו להימנע מלחימה ככל האפשר וינסו לכבוש נקודות ארטילריה חזקות ומפקדות של האויב.
- לאחר סיום עבודת חיילי הסער, יחידות חי"ר גרמניות, בחיפוי מקלעים, מרגמות ולהביורים, יתקדמו ויכבשו נקודות שחיילי הסער לא הצליחו לכבוש. הארטילריה תסייע להם לעשות זאת.
- הכנעת כיסי התנגדות אחרונים על ידי חי"ר רגיל.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אס אה, פלוגות הסער הנאציות
- צבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה (1914–1918)
- רייכסווהר (צבא גרמניה בשנים 1919–1935)
- ורמאכט (צבא גרמניה הנאצית בשנים 1935–1945)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קפטן א. ל. באוזר, כוחות-סער קלים, מערכות 8, אוגוסט 1941