חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים
 | |
| האנדרטה לזכר לוחמי החטיבה שנהרגו, סמוך לנפח, רמת הגולן | |
| סוג היחידה | חטיבה |
|---|---|
| שייכות חיילית | חיל השריון |
| מפקדים | אל"ם אורי אור |
| יחידת האם | אוגדה 36 |
| עימות | מלחמת יום הכיפורים |
| גזרת פעילות | רמת הגולן |
| אמל"ח עיקרי | טנקי שוט |
| אבדות | 75 הרוגים |
חטיבה 679 היא חטיבת שריון במילואים אשר לחמה במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. החטיבה הוקמה בשנת 1970 וצוידה בטנקי שוט עם מנוע בנזין. החטיבה הייתה חלק מאוגדה 36, ומפקדה במהלך המלחמה היה אלוף-משנה אורי אור, שמונה לתפקידו חודשיים קודם.
החטיבה נלחמה בקרבות הבלימה ברמת הגולן, בקרב על נפח ואחר כך לקחה חלק בהבקעה לסוריה, בכיבוש המובלעת הסורית ובמלחמת ההתשה שלאחריה.
החטיבה ערב המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערב המלחמה הייתה חטיבה 679 חטיבת מילואים צעירה שהוקמה ארבע שנים קודם. החטיבה הייתה שייכת לאוגדה 36 הסדירה של פיקוד הצפון. באוגוסט 1973, כחודשיים לפני המלחמה, מונה אורי אור, שחזר זמן קצר קודם לכן מקורס שריון מתקדם בארצות הברית, למפקד החטיבה.[1] סגנו היה סא"ל לוי מן, סמח"ט ותיק יחסית בחטיבה. החטיבה כללה 3 גדודי טנקים: גדוד 57 בפיקוד משה הראל, גדוד 93 בפיקוד רן גוטפריד, וגדוד 289 בפיקוד רפאל שפר. בחודשיים מאז מינויו טרם הספיק המח"ט החדש להכיר את אנשי החטיבה ואת סגל הפיקוד.
החטיבה הייתה מצוידת בטנקים מסוג שוט מטאור, דגם חלש ופגיע יותר מאשר הדגמים המשודרגים של טנק זה הידועים בשם "שוט קל". טנקים אלה היו מהדגם המיושן של טנק הצנטוריון הבריטי, והיה להם מנוע בנזין (שנטה להתלקח בקלות) ותיבת הילוכים מיושנת שעשתה בעיות.
בעקבות כוננות כחול לבן הורה אלוף פיקוד הצפון יצחק חופי לקרב את מחסני החירום של החטיבה לרמת הגולן. כשלושה חודשים לפני המלחמה, הועברו מחסני החירום של החטיבה מיקנעם למחנה יפתח (סמוך לאליפלט).[2] מחסני החירום החדשים של החטיבה היו עדיין בשלבי בנייה. בסככות הטנקים טרם חובר החשמל ובכל מקום היו תעלות פתוחות. הטנקים אף הם, לא היו מסודרים לפי הציוות הקרבי, לא מזוודים, מתודלקים או חמושים. התחמושת עצמה הייתה מאוחסנת בבונקר באזור עין זיתים (מרחק של כ-20 ק"מ)[3] והבאתה בזמן גיוס החירום עיכבה את התארגנות החטיבה.
התייצבות והכנות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
היות שהייתה זו חטיבת גיוס רגיל (ללא עדיפות בהסעות וציוד כמו חטיבה 179), היה מקובל שהזמן שעובר מרגע הקריאה ועד התייצבות רוב האנשים הוא לפחות 12 שעות, כאשר שעות נוספות עוברות עד שהצוותים מתארגנים (מזוודים, מתדלקים ומתחמשים) ויוצאים לקרב. המודיעין הלקוי של אמ"ן שהתריע על המלחמה רק לפנות בוקר של 6 באוקטובר, הביא לכך שגיוס המילואים החל רק בסביבות 10:00 ביום הכיפורים. אי לכך, רק בשעות הצהריים המאוחרות החלו להגיע ראשוני חיילי החטיבה אל המחנה בצפון כאשר מרביתם הגיעו רק במהלך הלילה.
ככל שחלפו השעות גברה ההתייצבות כמו גם הלחץ הסורי על הכוחות הסדירים והדרישה של הפיקוד להעלות כוחות לרמה. בשל קוצר הזמן יצאו לקרב צוותי טנקים מעורבבים (צוותים שלא התאמנו יחדיו בטנק אחד) ופעמים רבות האנשים כלל לא ידעו את שמותיהם של אנשי הצוות האחרים.[4]
כוחות החטיבה עולים לרמת הגולן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חצות הלילה בין ה-6 ל-7 באוקטובר החלו לעלות ראשוני הטנקים של החטיבה לרמת הגולן. הכוח הראשון היה בן 4 טנקים בפיקודו הסמ"פ ניצן יוצר שעלה דרך גשר אריק במטרה לחבור לכוחות חטיבה 188 שנלחמה בשריון הסורי שחדר למרכז הרמה. הכוח נתקל בטנקים סורים באזור צומת קצביה.[5]
התוכנית המקורית, על פיה הייתה החטיבה אמורה לעלות לרמת הגולן דרך גשר אריק, שונתה, וכוחות החטיבה החלו להישלח דרך גשר בנות יעקב על בסיס כביש קונייטרה - דמשק (ציר "אמריקה"). בסביבות 04:30 עלה הכוח השני לרמה. היה זה כוח המח"ט שכלל 25 טנקים ואת זחל"ם הפיקוד של המח"ט. עם המח"ט עלו שני מג"דים, רפול שפר ומשה הראל, כאשר הסמח"ט לוי מן והמג"ד השלישי רן גוטפריד נשארו בימ"ח וחיכו לחיילים תחמושת וטנקים נוספים שיגיעו, ושאיתם יעלו לרמה מאוחר יותר.
ב-7:30 לערך פגש אור המח"ט את מפקד אוגדה 36, רפול, מחוץ למחנה נפח. במפקדת האוגדה שרר בלבול רב ולכן חשבו בטעות שכוחות חטיבה 188 בלמו את הסורים בגזרה הדרומית ויש צורך להגן צפונה יותר, באזור קוניטרה שהיה פרוץ כביכול. לכן הורה רפול לאור להתקדם לכיוון פתחת קוניטרה, בקצה הצפוני של גזרת הלחימה הדרומית.[6]
בסביבות השעה 10:00 החל הכוח של המג"ד השלישי רן גוטפריד לעלות לרמה. הכוח מנה 22 טנקים (על פי גוטפריד היו לו 8–9 טנקים[7]) ונקרא על ידי רפול להגיע להגנה על נפח ולא להצטרף לכוח המח"ט.
כוח של שלושה טנקים נוספים עלה בפיקודו של חיים תירוש בשעות הצהריים לאזור נפח, מאוחר יותר עלה כוח נוסף בפיקוד חנן אנדרסון, גם הוא של שלושה טנקים, היישר לנפח.
הקרב על נפח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרב על נפח
כבר משעות הבוקר, עת פגש המח"ט אור את רפול מחוץ לנפח, היה חשש שכוחות סוריים התקדמו לעבר המחנה. בסביבות 7:00 ניתנה פקודה לפינוי המחנה, אולם החיילים חזרו אליו לאחר שעה. בסביבות 12:30 יצאה פקודת פינוי נוספת, בשל טנקים סוריים שנצפו ברכסים השולטים על נפח.
שתי חטיבות שריון סוריות (51 העצמאית ו-91 מדיוויזיה 1) תקפו במגמה לכבוש את צומת נפח, צומת דרכים חיוני במרכז רמת הגולן אשר ממנו קצרה הדרך לנהר הירדן. הכוחות הישראליים באזור נפח כללו בשלב זה את שרידי חטיבה 188, כולל גדוד 82 מחטיבה 7 שלחם תחת פיקודה, ושרידים מגדוד 266 של חטיבת מילואים 179, שהגיע לאזור נפח בליל 7/6 באוקטובר. עד שעת הצהריים של ה-7 באוקטובר נפגעו מרבית הטנקים של הכוחות הישראליים הקטנים, שבלמו את התקדמות הכוחות הסוריים לכיוון נפח, או נסוגו מהאזור (במקרה של גדוד 82). חטיבה 679, שכוחותיה החלו להגיע לאזור נפח החל משעות הבוקר, מילאה תפקיד מרכזי בהדיפת הכוחות הסוריים מהסביבה הקרובה של צומת נפח, על אף שספגה אבדות כבדות בכוח אדם ובטנקים במהלך יום הלחימה של ה-7 באוקטובר.
כוח גוטפריד היה הכוח הראשון מהחטיבה להיתקל בטנקים סוריים. הכוח, שכלל כ-10–20 טנקי שוט מגדוד 93 הגיע לאזור נפח בין השעות 13:00-12:00, ועצר להתארגנות ולתיאום כוונות כ-2 ק"מ מדרום-מערב לצומת נפח. רפול, שעדיין היה במחנה נפח, קרא אליו את המג"ד והורה לו לנוע לכיוון חושניה דרך "ציר פלא", כנראה לפני שנודע לו על נוכחות כוחות שריון סוריים סמוך לנפח.[8] ביציאה מצומת נפח, באזור המחצבה, נתקל הכוח מטווח קצר בעשרות טנקים סוריים מהגדוד המוביל של חטיבת שריון 91. הכוח מצא עצמו בשטח נחות, כשהוא מנהל קרב נגד טנקים סורים עדיפים מדגם T-62. שני טנקים נפגעו מיד, ושניות אחר כך נפגע טנק המג"ד, ואחריו טנקים נוספים. הטנקים של גוטפריד שהספיקו להתפרס פגעו ב-4 טנקים סוריים. שרידי כוח גוטפריד המשיכו להילחם ובלמו את המשך ההתקדמות הסורית לכיוון צומת נפח. הטנק של תירוש שהגיע זמן קצר לאחר ההיתקלות של כוח גוטפריד, נפגע גם הוא וארבעת אנשי הצוות נפצעו.[9]
עם תחילת הקרב על נפח קיבל המח"ט אור הוראה לנוע חזרה במהירות מפתחת קונטרה לאזור נפח, ראשית מאלוף פיקוד צפון, יצחק חופי (חקה), וזמן קצר לאחר מכן מרפול, לאחר השעה 13:00. אור השאיר 4 טנקים באזור רכס הבוסטר ופיצל את שאר כוחו הקטן לשני כוחות משנה. כוח אחד, שכלל 7 טנקים, בפיקוד המג"ד רפול שפר, נועד לנוע היישר לנפח דרך הכביש מעין זיוון, ואילו הכוח העיקרי, שכלל 13–15 טנקים כולל חפ"ק המח"ט, נועד לנוע לעבר נפח באיגוף דרומי עמוק, בשטח סלעי ומשובש, במטרה לתקוף מהאגף את כוח השריון הסורי המתקדם אל נפח.
הכוח בפיקוד רפול שפר, שהחל לגלוש במורד הכביש מעין זיוון לכיוון תל שיפון, נתקל תוך זמן קצר באש טנקים סוריים שתפסו עמדות על רכס דלווה, ומטנקים נוספים שנעו צפונה משני עברי הכביש. הוא הצליח לפגוע במספר טנקים סוריים, אך שלושת הטנקים המובילים שלו נפגעו, ושפר עצמו והמ"פ שלו נפצעו. אור הורה לשארית הכוח לסגת לרכס סמוך לקיבוץ עין זיוון, לתפוס שם עמדות ולמנוע מהסורים לנוע צפונה על הכביש ולאגף מדרום את עמדות חטיבה 7 בצפון רמת הגולן. בינתיים, הכוח העיקרי בפיקוד המח"ט, תפס עמדות בין תל שיפון לתל יוסיפון, ופתח באש מהאגף על הכוח העיקרי של חטיבה 91, שנע במקביל לחזיתו. הפעם, כוח השריון הישראלי נמצא בעמדות שולטות, ואילו השריון הסורי נתפס בהפתעה. תוך זמן קצר נפגעו 20–30 טנקים סוריים מאש כוח אור. הכוח המשיך להתקדם מערבה באיטיות וללחוץ על האגף החשוף של הכוח הסורי התוקף את נפח. בשלב מאוחר יותר, שלח אור מספר טנקים כדי לתגבר את הכוח הבולם את הסורים בציר נפח-עין זיוון. הם תפסו עמדות על השלוחה הצפונית של תל שיפון, פגעו במספר טנקים סוריים ומנעו מהם לנוע צפונה בציר הכביש הראשי.
במקביל ללחימה מצפון-מזרח לצומת נפח, הגיעו לאזור נפח מספר כוחות קטנים נוספים של החטיבה: כוח אחד, שכלל 3 טנקים בפיקוד חנן אנדרסון, הועבר תחת פיקוד חטיבה 188, וקיבל הוראה לנוע דרומה לחבור לכוחות החטיבה על "ציר הנפט". במהלך תנועתו זיהה הכוח מספר טנקים סורים סמוך לגדר הדרומית של מחנה נפח ופגע בחלקם. הטנקים הסוריים היו חלק מכוח החלוץ של חטיבת שריון 51, שאיגף את כוח הבלימה של מח"ט 188, והתקדם לכיוון נפח ממזרח וממערב לציר הנפט, לאחר שהשמיד בדרכו כוח ישראלי מאולתר (שכלל מספר טנקים מחטיבה 679) בפיקוד סמג"ד 82 (מחטיבה 7). כוח אנדרסון, ביחד עם טנקים נוספים משרידי חטיבה 188 וגדוד 266 מחטיבה 179, ניהל קרב עם טנקים סוריים שניסו להתקדם לצומת נפח מכיוון דרום-מזרח והצליח להדוף אותם.
5 טנקים נוספים של החטיבה, בפיקוד סמג"ד 57 חיים דנון, ליוו בסביבות השעה 12:00 את זחלמי מפקדת הגדוד בעלייתם לרמת הגולן עם גמר הצטיידות החטיבה. הכוח עלה ללא קשר אלחוטי עם אף אחד מהכוחות שלחמו באותה עת בסביבות נפח. עם הגעתם לבית המכס נתקלו ביחידות צה"ל שפינו את מחנה נפח ומהן נודע להם כי בסביבות המחנה מתנהל קרב עם שריון סורי. דנון הורה למפקדה להישאר בבית המכס, והכוח ירד מהכביש ונע לכיוון ציר הנפט ומחנה נפח באיגוף דרומי עמוק. במהלך תנועת האיגוף זיהה דנון את הטנק ההפוך של מח"ט 188 עם המח"ט וקצין האגם ההרוגים. מיד לאחר מכן נתקל בטנקים של חטיבה 51 שהתקדמו מדרום לכיוון נפח, וניהל איתם חילופי אש. תוך כדי לחימה זיהה דנון 14 טנקים שנעים לכיוונו על ציר הנפט מכיוון דרום. דנון לקח אותם תחת פיקודו, ויצר כוח משמעותי מדרום-מזרח לנפח, שבלם את ההתקדמות הסורית בגזרה זו.
לקראת רדת החשיכה הפסיקו המאמצים הסורים לכבוש את צומת נפח, לאחר שספגו אבדות כבדות במהלך היום, ומפקד חטיבת שריון 91 הורה לכוחותיו לסגת 2–3 ק"מ מזרחה ולתפוס עמדות על רכס סינדיאנה. חטיבה 679 ספגה אף היא אבדות כבדות, ונותרה בתום יום הלחימה עם כ-25 טנקים מבצעיים בלבד מתוך אלה עמם החלה את הלחימה, אם כי חלק מהטנקים שיצאו מכלל פעולה לא נפגעו בלחימה, אלא הושבתו עקב תקלות טכניות שונות.[10] שני מג"דים נפצעו (שפר וגוטפריד) וקצינים וחיילים רבים נוספים נפגעו בקרבות.
שבירת המתקפה הסורית על נפח והתקפת הנגד הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
8 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הלילה התארגנה החטיבה להמשך הלחימה. פצועים שנשארו בשטח פונו לאחור ושדרת הפיקוד בגדודים נבנתה מחדש. הטנקים הקיימים תודלקו וחומשו, וטנקים נוספים תוקנו בשטח והוחזרו לכשירות. עד שעות הבוקר מנתה החטיבה 55–57 טנקים[11] בשלושה גדודים מוקטנים: אחד של משה הראל המג"ד, ושניים נוספים תחת פיקודם של חיים דנון ואמנון רימון שהחליפו את גוטפריד ושפר שנפצעו. החטיבה הייתה כעת כוח השריון העיקרי בגזרה המרכזית ברמת הגולן, והיא התארגנה להמשך הגנה במרחב נפח מפני התקפות סוריות נוספות ביום המחרת. שלושת הגדודים נערכו להגנה על ציר נפח-עין זיוון כלפי דרום-מזרח באופן הבא: הגדוד של אמנון רימון נערך באזור מחנה נפח וציר הנפט, הגדוד של חיים דנון נערך באזור הר שיפון, ומצפון לו הגדוד השלישי של משה הראל.
בשעות הבוקר פתחו הסורים במתקפה מחודשת על נפח. עיתוי ההתקפה העניק יתרון לסורים התוקפים ממזרח מכיוון שהשמש הזורחת סינוורה את עיני השריונרים הישראליים, והיקשתה עליהם לאתר את מקורות האש שנורתה עליהם. מענה חלקי לבעיה נתנו מגיני שמש על עדשות הפריטלסקופים (המראות דרכן צופים המפקד והתותחן על סביבתם), כמו גם טקטיקה שהותאמה לבעיה שכבר הייתה מוכרת.
ההתקפה הסורית הייתה עזה. בסיוע אש ארטילרית חזקה ובלתי פוסקת, התקדמו מספר גדול של טנקים סוריים לעבר עמדות החטיבה, והתמידו במתקפה אף על פי שרבים מהם נפגעו. טנקים של החטיבה החלו להיפגע, כולל הטנק של המג"ד החדש, אמנון רימון, שנהרג יחד עם רוב אנשי צוותו, ואת מקומו תפס עמוס בן-דוד שהיה אחד המ"פים.[12]
המתקפה הסורית התמקדה בעמדות שהוחזקו על ידי שני הגדודים הדרומיים של החטיבה, אשר בלמו את הסורים. המח"ט, אורי אור, פקד על הגדוד השלישי של משה הראל, שתפס עמדות מצפון להם, לנטוש את מיקומו, ולנוע דרומה באיגוף מערבי כדי לסייע לגדוד של רימון. במקביל, נשלחה פלוגת טנקים מחטיבה 7 בפיקוד צ'סנר, לתגבר את החטיבה ולסייע בסתימת הפרצה מול הסורים שכבר הגיעו לקו העמדות של גדוד 57. הצטרפות הגדוד של הראל ללחימה גרמה למפנה בקרב, והסורים, שכבר הגיעו שוב למרחק קצר מנפח, נשברו והחלו לסגת. החטיבה עברה להתקפת נגד ועד סוף היום הצליחה להתקדם מספר קילומטרים מזרחה, תפסה את הרכסים השולטים על צומת נפח, והסירה את האיום המיידי על מחנה נפח. אולם ניסיונה של החטיבה לכבוש את רכס רמתנייה בהתקפת נגד לפני רדת החשיכה, לא צלח בשל מחסור חמור בתחמושת ותקלות טכניות בטנקים.[13]
9 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה ללילה הקודם, נפסקה הלחימה לאחר החשיכה והחטיבה התארגנה מחדש. שיירות אספקה של החטיבה הגיעו אל הטנקים לתדלוק ואספקה מחדש. תקלות תוקנו וטנקים הוחזרו לכשירות. כ-20 טנקים נוספים שתוקנו הגיעו מהסדנה החטיבתית, חלקם מדגם שוט-קל המשופר. יחד עם פלוגת צ'סנר מחטיבה 7 והטנקים החדשים שהגיעו מהסדנה, שוב עמדו לרשות החטיבה כ-60 טנקים בראשית יום הלחימה של 9 באוקטובר. ההערכה הייתה כי עם הזריחה ינסו שוב הסורים לתקוף לכיוון נפח. במהלך הלילה נערכה החטיבה למארב כאשר הגדוד של הראל באגפה השמאלי, על מורדות תילי שיפון ויוסיפון, ודנון באגף הימני.[14]
עם שחר חידשו הסורים את מתקפתם בגזרת נפח, כאשר חטיבות השריון ה-51 וה-91, שספגו אבדות כבדות בלחימה בימים הקודמים, תוגברו על ידי החטיבה המשוריינת ה-76. המתקפה הסורית החלה בהפגזה ארטילרית על כוחות החטיבה ובחסותה יצאו הטנקים סוריים מעמדותיהם ברכס רמת'ניה, כשהשמש בגבם. כוחות חטיבה 679 ניצלו את העמדות השולטות שתפסו בלילה הקודם, ועד לשעות הצהריים בלמו בהצלחה את ניסיונות ההתקדמות הסוריים. בסביבות השעה 11:00 יירט המודיעין הישראלי שדר ממח"ט 76 כי נשארו לו 4 טנקים בלבד ומצבו קשה.[15]
בסביבות ארבע אחר הצהריים עברה החטיבה להתקפת נגד, כדי להדוף את הסורים מזרחה. הטנקים התקדמו באיטיות תוך שהם סופגים אש טנקים ונ"ט מתילי רמתנייה. משה הראל, המג"ד היחיד שנותר משלושת המג"דים המקוריים של החטיבה, נפצע ופונה לאחור. במהלך המתקפה החטיבה תוגברה בכוח נוסף, שכלל 17 טנקים בפיקוד ששי קרן, והורכב מחיילי החטיבה ומיחידות אחרות. כוח בן-דוד חזר גם הוא מסיוע לפלס"ר 7 ליד בוקעתא. במאמץ אחרון, ממש לפני רדת החשיכה, הצליח גדוד 57 של החטיבה לכבוש את אזור הכפר רמת'ניה.
במהלך היום עברה החטיבה תחת פיקודה של אוגדה 210 בפיקודו של דן לנר. בסוף יום הלחימה חלשה חטיבה 679 על כל רכס רמת'ניה, והכוחות הסורים נסוגו מזרחה מאזור חושנייה לרכס שאפ א-סינדין שהיה צמוד לקו הסגול (הגבול הבינלאומי עם סוריה).
10 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקפת הנגד של כוחות פיקוד צפון הדפה את הסורים מהשטחים שכבשו בדרום ובמרכז רמת הגולן, ואילצה אותם לפנות את כיס חושנייה, לסגת לשטח סוריה ולהיערך שם למגננה. מעבר לקו הסגול נותרו רק כוחות חי"ר וקומנדו מצוידים בטילי נ"ט, כדי לחפות על הנסיגה. בליל 9/10 באוקטובר החליף עמוס בן-דוד את הראל שנפצע, וששי קרן מונה למג"ד השלישי של חטיבה 679. עם עלות השחר נערכו טנקי החטיבה על קו הרכס כדי לקדם אפשרות של התקפה סורית נוספת. משנוכחו כי השריון הסורי נסוג החלו להתקדם לעבר הקו הסגול. האיום על טנקי החטיבה היה בעיקר מירי נ"ט ומאש ארטילריה, ולכן ההתקדמות נעשתה בזהירות. בשעה 10:00 לערך כבר התייצבו כוחות החטיבה על הקו הסגול.[16]
פיקוד החטיבה רצה לנצל את ההצלחה כדי לכבוש את מערך ההגנה הסורי בגזרתו ולהתקדם לעומק השטח הסורי, אך מהפיקוד לא ניתן לכך אישור. החטיבה קיבלה הוראה לנוע לשטחי כינוס צפוניים יותר. במטכ"ל הייתה הסכמה כי אין להסתפק ברדיפת הסורים מהשטחים שכבשו ברמת הגולן, אלא צריך להמשיך במתקפה לעומק שטח סוריה, כדי להוציא את סוריה ממעגל המלחמה. בערב נפגש המח"ט אור עם מפקד האוגדה דן לנר אשר עידכן אותו כי למחרת תתחיל ההבקעה לשטח סוריה בגזרה הצפונית של רמת הגולן. החטיבה ניצלה את הלילה לצורך התארגנות לקראת ההבקעה כמו גם למנוחה, לאחר ארבעה ימי לחימה רצופים.
ההבקעה לשטח סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
11 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]
למשימת ההבקעה לסוריה הוקצו שתיים מתוך שלוש האוגדות אשר ניצבו ברמת הגולן. בעוד אוגדה 146 נותרה להגנה בדרום הרמה, תוכננה הבקעה לאזור הצפוני של רמת הגולן. אוגדה 36 הסדירה יועדה לפרוץ ראשונה בחלק הצפוני של גזרת ההבקעה ואוגדה 210, וחטיבה 679 בתוכה, בחלק הדרומי של הגזרה, באזור קוניטרה.
החטיבה הייתה מחולקת ל-4 כוחות שכללו 15 טנקים כל אחד, בפיקודם של משה הראל (שיצא מבית החולים וחזר לחטיבה), חיים דנון, עמוס בן-דוד וששי קרן. בסך הכל מנתה החטיבה 60 טנקים.[17] בנוסף, צורף לחטיבה גדוד צנחנים במילואים בפיקוד סא"ל חזי שלח.
חטיבה 179 תוכננה לפרוץ ראשונה בגזרת אוגדה 210 במטרה לכבוש את העיירה ח'ן ארנבה, כאשר כוחות חטיבה 679 יועדו לחיפוי לחטיבה 179 מאזור קו הגבול - טווח של כ-5 ק"מ מהעיירה. לאחר מכן הייתה אמורה חטיבה 679 לנוע בעקבות חטיבה 179 עד ח'ן ארנבה, לעבור אותה ולהוביל מזרחה עד אזור תל שער.
אוגדה 210 יצאה לדרכה בשעה 12:40, כאשר כוח החיפוי ניצב באזור תעלת הנ"ט בחיפוי לחטיבה 179. הסורים המשיכו לירות מטחי ארטילריה מאסיביים על כוחות צה"ל המתקדמים, וזו, בשילוב עם הארטילריה הצה"לית, העלתה ענני אבק גדולים אשר הפכו את החיפוי לבלתי יעיל.[18] חטיבה 179 נתקלה בהתנגדות עזה וכוחותיה נפגעו ממוקשים, מאש ארטילרית ומאש נ"ט. גדוד אחד של החטיבה נעצר בשדה מוקשים בפאתי ח'ן ארנבה ונפגע כולו, ואילו לגדוד השני של חטיבה 179 נותרו רק שישה טנקים. בשלב זה הוחלט לשנות את התוכנית האוגדתית ולהכניס את חטיבה 679.
כוחות החטיבה התקדמו על ציר "אמריקה" לכיוון ח'ן ארנבה. הכוחות הסתערו קדימה תוך כדי ירי אל עבר תותחי נ"ט וטנקים סורים נייחים שהיו בעמדות חפורות היטב. בשלב מסוים נפגע זחל"ם הפיקוד של המח"ט והקשר נתן קפלן נהרג. דנון אסף את המח"ט וצוותו. (המח"ט אור וצוותו עלו על הטנק של סגן זהר יואב מהגדוד של דנון וממנו פעל אור עד תום הפריצה) כוחות החטיבה עברו את ח'ן ארנבה והחלו לירות על תל שער. בשלב זה זיהו נסיגה של כוחות סורים, אולם בשטח שמאחוריהם עדיין נותרו חיילים סורים ויחידות נ"ט. גדוד הצנחנים הוכנס אל השטח במטרה לטהר אותו אולם עד הלילה טרם טוהר ציר הפריצה במלואו.[19]
עד סוף היום הצליחה החטיבה לעבור את תל שער ולהתקדם מזרחה ממנו, עד לעומק של כ-10 קילומטרים מהקו הסגול, אולם החטיבה ספגה אבדות כבדות בקרב ההבקעה. עמוס בן-דוד נהרג ומשה הראל נפצע בשנית, כמו גם חיילים רבים נוספים שנפגעו בקרבות היום. טנקים רבים נפגעו ובסוף היום נותרה החטיבה עם כ-30 טנקים בלבד. בניגוד ללילות הקודמים, לא יכלה החטיבה להוביל דלק ותחמושת לטנקים, כמו גם לתקן טנקים פגועים, משום שהשטח דרכו עברה החטיבה עדיין לא טוהר מחיילים סוריים ומחוליות נ"ט. מטרות האוגדה שהוצבו בראשית היום הושגו והחטיבה התכוננה להמשך ההתקדמות ביום המחרת, אולם כוחה היה דל והטנקים סבלו ממחסור בדלק ובתחמושת.
13-12 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפנות בוקר קיבלה החטיבה כתגבורת את "כוח נתי". היה זה כוח אשר כלל 20 טנקי שוט-קל, שהורכב בעיקר מאנשי צוות שחזרו מחו"ל לאחר פרוץ המלחמה ומלוחמים חסרי ציוות. על הכוח פיקד נתי גולן. כוח נתי היווה חיזוק משמעותי לחטיבה ושימש כגדוד השלישי בה, לצד הגדודים של חיים דנון וששי קרן, שכללו כ-15 טנקים כל אחד.
החטיבה החלה לנוע מצומת מעץ לכיוון דרום-מזרח, במטרה לכבוש את כפר נסג'. הכוח הטרי של נתי נע ראשון ומאחוריו שאר החטיבה. כוח נתי התקדם מספר קילומטרים מבלי להתקל בכוחות סורים, בשעות הצהריים הגיע לנסג' אולם ממזרח לכפר נסג' נכנסה אחת הפלוגות למארב סורי. נגמ"ש הפיקוד של נתי גולן ו-5 טנקים נוספים נפגעו. גולן נפצע קשה בראשו ו-19 חיילים נהרגו. הפלוגה השנייה של כוח נתי נתקלה בטנקים הסורים מהאגף והשמידה אותם. המח"ט הורה לכוח נתי לעצור במקומו להתארגנות וקרא לסמג"ד, עמרי נגב, שהיה מאחורי החטיבה. שני הגדודים הוותיקים של החטיבה המשיכו בהתקפה. החטיבה המשיכה להתקדם והשלימה את כיבוש כפר נסג'. החטיבה הייתה אמורה להמשיך צפונה לכיוון כנכר, אולם כיוון שלא הוכנסה שיירת אספקה מסודרת בלילה הקודם נוצר מחסור קריטי בדלק ובתחמושת והחטיבה הייתה חייבת לעצור ולפרוס לתדלוק, חימוש ועבודות תחזוקתיות.[20]
זמן קצר לאחר ההתכנסות זוהה כוח גדול שמתקרב מדרום לאזור בו חנתה החטיבה. היו אלה הכוחות הראשונים מחיל המשלוח העיראקי שנשלח לסייע לסורים. טנקי החטיבה החלו לירות מטווחים קצרים בטנקים העיראקים שלא היו מוכנים למפגש הזה. בסך הכול נפגעו כמה עשרות טנקים עיראקים והכוח העיראקי נסוג. לאחר מכן עזבה החטיבה את צומת נסג' לטובת חניון לילה מאובטח יותר, בהתאם להוראות האוגדה.[21]
בבוקר 13 באוקטובר השתתפה החטיבה במארב לכוחות העיראקיים. בהמשך היום כבשה החטיבה מחדש את צומת נסג'.[22]
14-24 באוקטובר – הימים האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 באוקטובר השתתפה החטיבה במאמץ של אוגדה 210 לכיבוש תל ענתר. בימים הבאים ועד הפסקת האש, ניסו הסורים, יחד עם חילות המשלוח הערביים, לתקוף את כוחות צה"ל במובלעת ללא הצלחה. ב-16 באוקטובר השתתפה חטיבה 679 בבלימת המתקפה של חטיבה 40 הירדנית.
ב-24 באוקטובר פסקה הלחימה ברמת הגולן כתוצאה מהחלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם. עד הפסקת האש הספיקו כוחות צה"ל לכבוש מהסורים את כל השטחים שנכבשו בראשית המלחמה, כולל מוצב החרמון ב-22 בחודש. בנוסף כבש צה"ל את שטח המובלעת הסורית והגיעו למרחק ירי תותחים מפרברי הבירה הסורית.
הנצחה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אנדרטה לחללי חטיבה 679
חטיבת השריון 679 לקחה חלק חשוב בפעולות צה"ל בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים, החל מהורדת האיום המיידי על נפח, הדיפת הסורים ממרכז הרמה, ההבקעה לסוריה, וביסוס השליטה במובלעת הסורית. מספר לוחמים מהחטיבה זכו בעיטורים על פועלם במלחמה, ביניהם: עמוס בן-דוד (עיטור העוז), משה הראל, חיים חוצב - צצקי, ואורי אלמליח (עיטור המופת).
בשנת 1974 נחנכה אנדרטה לזכר חללי החטיבה בקרבת אזור הקרבות. האנדרטה מנציחה את זכרם של 98 חללי החטיבה בכלל מלחמות ישראל, מרביתם במלחמת יום הכיפורים. האנדרטה עוצבה על ידי הפסלת נעמי הרניק והיא נמצאת למרגלות הר שיפון, על כביש 91, כ-2.5 ק"מ מצפון-מזרח למחנה נפח.
האנדרטה מורכבת מבימת אבני בזלת, עליה כתובים שמות החללים. בנוסף, צריח של טנק T-54 סורי מונח על הבימה וממנו יוצא קנה תותח המופנה אל על בזווית חדה, ואליו מחוברות פלטות בזוקה של טנק שוט. ליד האנדרטה ניצב טנק צנטוריון מהסוג ששימש את החטיבה במלחמת יום הכיפורים. במקום מתקיימים טקסי זיכרון לנופלים.
על הר שיפון הסמוך נבנה מצפור ובו אמפיתיאטרון הצופה אל האזור בו נלחמה החטיבה במהלך קרבות הבלימה.
|
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003. לקריאה באתר המרכז למורשת יום הכיפורים
- חיים סבתו, תיאום כוונות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1999 (מבוסס על זכרונות לוחם בחטיבה במלחמה).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- החטיבה במלחמת יום כיפור באתר חטיבת 679
רשת הקשר של חטיבה 679, 12 באוקטובר 1973, סרטון באתר יוטיוב- אלעד יאנה, היינו חייבים לנצח, ישראל השבוע, 7/10/11. עמ' 10–11
- חטיבה 679 באתר חיל השריון
- סיפור מקומי - חטיבה 679, סיפורה של חטיבה 679 על גבי ציר זמן, ארכיון שיתופי
- סרט על חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים, באתר יוטיוב, חלק 1, חלק 2, חלק 3
- אלוף אורי אור - חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים, סרטון באתר יוטיוב
- שיח סופרי יום הכיפורים - אלוף אורי אור על ספרו "אלה האחים שלי", סרטון באתר יוטיוב
- שלמה מן, תחקיר של המג"ד רן גוטפריד, באתר "נעמוש", 19 ביולי 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אורי אור, אלה האחים שלי, עמ' 11-19.
- ^ https://www.youtube.com/watch?v=QoHV_RitBr0 הרצאה מאת חיים דנון, דקה 15 ואילך
- ^ אור, עמ' 28.
- ^ רן פרידמן וגל פרל,"כעוף החול" – מהמילואים ב־73' למילואים ב־23', בין הקטבים, גיליון 40, אוגוסט 2023.
- ^ אור, עמ' 73-74.
- ^ אור, עמ' 80-81.
- ^ תחקיר של רן גוטפריד מתוך אתר "נעמוש"
- ^ רן גוטפריד סא"ל בדימוס מפקד גדוד טנקים בחטיבה 679 חזית רמת הגולן מלחמת יום הכיפורים 1973, סרטון בערוץ "Yakov Horin", באתר יוטיוב (אורך: 02:08:10)
- ^ אור, עמ' 86-91.
- ^ אור, עמ' 107.
- ^ אור, עמ' 115.
- ^ עיטור העוז - רס"ן עמוס בן-דוד ז"ל, באתר הגבורה
- ^ אור, עמ' 123-127.
- ^ אור, עמ' 140-142.
- ^ פסח מלובני, "מלחמת השחרור" של אוקטובר 1973 בחזית הסורית, 2021, עמ' 191
- ^ אור, 162-164.
- ^ אור, עמ' 174.
- ^ אור, עמ' 178.
- ^ אור, עמ' 179-185.
- ^ אור, עמ' 189-194.
- ^ אור, עמ' 195-197.
- ^ אור, עמ' 200.
