חוש הריח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוש הריח
שיוך five wits עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב המילון האנציקלופדי החדש עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
קוד MeSH F02.830.816.643 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D012903 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0037361 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מערכת חוש הריח באדם: 1. פקעת ההרחה (Olfactory bulb) ‏ 2. תא מיטראלי (mitral cell) ‏3. עצם 4. תאי אפיתל אפיים (Nasal epithelium )‏5. גלומרולוס 6. תאים קולטי ריח (Olfactory receptor cells)
ציור של נערה מריחה פרחים משנת 1864

חוש הריח הוא היכולת להבחין בכימיקלים נדיפים באוויר. ברקמת האף של האדם קיימים תאים קולטי ריח ודרך גירוי עצבי עובר המידע למוח. חוש הריח מתקיים בצורות שונות גם בקרב בעלי חיים.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוש הריח וחוש הטעם בנויים על כימורצפטורים. שני החושים תלויים בריכוזים של חומרים שמומסים בדרך כלל בנוזל. שניהם פועלים בדרך כלל בשילוב זה עם זה, ומסייעים לזהות את טיב המזון, ולהימנע, לדוגמה, מאכילת מזון רעיל או מקולקל. כ־80% מטעמו של האוכל נקבע על ידי חוש הריח.

ברקמת האף קיימים תאים קולטי ריח (Olfactory cells), שחשים בשינויים בריכוזי חומרים שונים, ומעבירים מידע זה בצורת דחף עצבי. הדחף עובר דרך מעברים מיוחדים בגולגולת אל פקעת ההרחה (Olfactory Bulb), שמעבירה את המידע דרך עצב הריח אל מרכז ההרחה במוח.

מבחינה אנטומית, שונים חוש הריח וחוש הטעם משאר החושים בהיותם איפסילטרליים – כלומר, הם מעובדים בהמיספרת המוח שנמצאת באותו צד ממנו הגיע הגירוי; כך, גירוי שנקלט בנחיר השמאלי באף יעובד בהמיספרת המוח השמאלית, ולהפך. ריצ'רד אקסל ולינדה באק זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בגין מחקרם על הדרך בה עובד חוש הריח במוח.

באף האנושי קיימים כ-6 מיליון קולטנים, המתחלקים לכ-400 סוגי טיפוסים שונים. משך החיים של רצפטור הוא כ-60 יום.

בעבר העריכו את מספר הריחות שאדם יכול להבחין ביניהם ב-10,000 אך מחקר חדש מעריך שהמספר גדול בהרבה. ההערכה עבור בעלי חוש ריח לא מפותח מתחילה ב-70 מיליון ריחות ועבור בעלי חוש ריח מפותח ביותר מעריכים כי יש יכולת הבחנה בין 10 בחזקת 31 ריחות, וההערכה עבור אדם ממוצע היא של 10 בחזקת 12 (טריליון).[1]

בדומה לחושים אחרים, הרגישות לריח דועכת עם הגיל.

חוש הריח משפיע לא מעט על החלטות שמקבלים בני אדם כמו בחירת מאכלים, ואף בחירת בני זוג. על פי מחקר של ד"ר לביא סקונדו וד"ר קובי סניץ מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, לכל אדם יש תפיסת ריח ייחודית, שניתן להבדילה מזו של אדם אחר. אנשים בעלי תפיסת ריח דומה יכולים להיות מועמדים טובים להשתלות אחד לשני.[2]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, פקעת ההרחה היא האזור במוח שמאפשר לנו לקלוט ולעבד ריחות מהסביבה. בנובמבר 2019 פורסם על ידי חוקרים ממכון ויצמן למדע ומאוניברסיטת מלבורן מחקר[3] שבמהלכו התגלה כי נשים שנולדו ללא פקעת הרחה כלל בכל זאת הצליחו לקלוט ולעבד ריחות. החוקרים העלו מספר השערות שביניהן בעקבות מום מולד פקעת ההרחה נדדה מאזור המוח לאזור אחר בגוף, או שהתפתחו פקעיות אחרות במוח שכן תמכו בחוש הריח, אך שום השערה לא אוששה מחקרית עדיין, והתופעה נותרה תעלומה.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוש הריח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Nose Knows, באתר the-scientist, ‏25 במרץ 2014
    Humans Can Discriminate More than 1 Trillion Olfactory Stimuli, באתר מגזין Science
    אסף גולן, מחקר: לאדם יש יכולת להריח למעלה מטריליון סוגי ריח, באתר nrg מעריב, 23 במרץ 2014
  2. ^ אתר למנויים בלבד רותי לוי, חוש הריח מלמד למי נוכל לתרום איברים - ועם מי נרצה לשכב, באתר TheMarker‏, 22 בספטמבר 2015
  3. ^ Tali Weiss, Timna Soroka, Lior Gorodisky et al, Human Olfaction without Apparent Olfactory Bulbs, Neuron, 2019
  4. ^ דניאל זרחין, חושבים מחדש על חוש הריח, באתר מדע גדול, בקטנה, ‏25 בנובמבר 2019