חוק שכר שווה לעובדת ולעובד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד
פרטי החוק
תאריך חקיקה 21 במרץ 1996
תאריך חקיקה עברי א' בניסן תשנ"ו
גוף מחוקק הכנסת השלוש עשרה
תומכים 8
מתנגדים 0
חוברת פרסום ספר החוקים 1581, עמ' 230
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד הכלכלה והתעשייה
מספר תיקונים 5
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 הוא חוק ישראלי שנועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בעבודה. קדם לו חוק בשם זהה שנחקק ב-1964, והוחלף על ידי חוק זה.

לנוכח בעיית ההפרדה בתעסוקה אשר נגזרת מההנחה התרבותית שמקצועות 'נשיים' מזוהים עם תחומי החינוך והרווחה, ואילו מקצועות 'גבריים' מזוהים עם התחום העסקי והפיננסי, בעיה זו באה לידי ביטוי גם בפערי השכר בין סוגי המקצועות.

הרקע לחקיקת החוק והיסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 נחקק חוק עבודת נשים[1] שעיגן בפעם הראשונה בחקיקה את הנאמר במפורש במגילת העצמאות לגבי שוויון חברתי בכלל במדינה יהודית ודמוקרטית ובכלל זה שוויון בין המינים[2]. בחוק זה מוגדרים מונחי היסוד ואבני המחלוקת לגבי זכויותיהן של נשים בעבודה. בעיקר עוסק החוק בזכויותיה של האישה במקום עבודתה בהקשרים של לידה, פיטורים, עבודות אסורות, עבודת לילה, הזכות להיעדר מהעבודה ועוד.

בשנת 1964, וכהמשכו של חוק עבודת נשים,[3] נחקק לראשונה "חוק שכר שווה לעובדת ולעובד".[4] החוק קבע במפורש כי "המעביד ישלם לעובדת שכר שווה לשכרו של עובד באותו מקום עבודה בעד אותה עבודה"[5]. חוק זה ניסח את העיקרון הכללי שאמור היה להנחות את המעסיקים ובכללם המדינה. העיקרון הכללי לא הספיק ומעסיקים רבים, ובכללם המדינה, המשיכו באפליה המגדרית ללא כל הפרעה, תוך תשלום שכר שונה לגברים ולנשים בגין אותה עבודה.

בשנת 1988 נחקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה[6][7]. שנים רבות של אפליה ותביעות של נשים כנגד מעסיקיהם דחקו את המחוקק לשנות ולעבות את חוק שכר שווה לעובדת ולעובד משנת 1964 עד שב-1996 נחקק "חוק שכר שווה לעובדת ולעובד" שהחליף את החוק המקורי, ונחשב כאבן דרך במאבק בהפליה בין גברים ונשים במקום העבודה .

סוגיות מרכזיות בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת החוק מופיע בסעיף 1 שלו: "חוק זה נועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה". סעיף 2 לחוק קובע את הזכות לשכר שווה: "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך".[8]. החוק מורה כי בשלושת המקרים אין להפלות ויש לשלם אותו שכר עבודה, אבל בפועל רק מקרים מהסוג הראשון ("אותה עבודה") נדונו בבתי הדין לעבודה מאז שהוחלף החוק בשנת 1996[9], כך שייתכן שהמקרים השני והשלישי הם בגדר "אות מתה". המשך הסעיף קובע שהוראה זו רלוונטית גם ל"כל תוספת, טובת הנאה, קצובה, מענק, תנאים נלווים, תשלום לכיסוי הוצאות, תשלומים בשל החזקת רכב, שימוש בטלפון, מכסת שעות נוספות, רכישת ספרות מקצועית, ביגוד, שימוש ברכב, או כל תגמול אחר בכסף או בשווה כסף, במישרין או בעקיפין, והכל אף אם אינם שכר עבודה".

בהמשך החוק מוגדרים ומפורטים התבחינים לעבודה שווה, עבודות שוות בעיקרן או שוות ערך: "יראו עבודה כשוות ערך לחברתה, אף אם הן אינן אותן עבודות או עבודות השוות בעיקרן זו לזו, אם הן בעלות משקל שווה, בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהם הן מבוצעות". יחד עם זאת ברור למחוקק כי ישנם הבדלים בין העובדים ובכללם ייתכנו גם הבדלים שבין נשים וגברים בתפוקה ובאיכות העבודה, בוותק של העובד/ת, כישוריו, השכלתו והכשרתו וכך נאמר: "אין בדברים אלו כדי למנוע הפרש בשכר או בגמול אחר המתחייב מאופייה או ממהותה של העבודה הנדונה ובכלל זה תפוקת העבודה, איכות העבודה, הוותק בעבודה, ההכשרה או ההשכלה, או מיקומו הגאוגרפי של מקום העבודה, והכל כשאין בכך משום אפליה מטעמי מין".

סמכות בית הדין למנות מומחה להגדרת עבודה שוות ערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל המורכבות של המונחים המגדרים את החוק, בעניין עבודה שווה, אישר החוק לבית הדין לעבודה, במסגרת הדיון במחלוקת שבין המעסיק לעובד, למנות מומחה לניתוח עיסוקים מטעמו של בית הדין. תפקיד המומחה הוא לחוות את דעתו לעניין השאלה האם העבודות שבמחלוקת בין המעסיק לעובד הן עבודות שוות בעיקרן או עבודות שוות ערך.[10]

נטל ההוכחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהחליט ומצא בית הדין לעבודה בעצמו או בעזרת מומחה שמינה, כי העבודות שבמחלוקת שבין המעסיק לעובדת הן אותן עבודות, עבודות שוות בעיקרן או עבודות שוות ערך, במידה וטען המעסיק שקיימות נסיבות נוספות שהוגדרו בחוק כגון תפוקה, איכות, וותק וכו', המצדיקות הפרש בשכר או בגמול אחר, עליו נטל ההוכחה. לאחר שבית הדין לעבודה בירושלים מצא פערים של עד 30% בין גברים ונשים בעיריית ירושלים, לא רק שהעביר את נטל ההוכחה למעסיק ככתוב בחוק אלא אף חייב את עיריית ירושלים לשלם לעובדות.[11] המעסיק חייב למסור מידע לעובדת על תנאי השכר לעובדים אחרים בעבודה במידה והיא מבקשת זאת ובלבד שלא תיפגע פרטיותם. כמו כן, אין העובדת רשאית לוותר על זכותה לשכר שווה ואין המעסיק יכול לטעון בבית הדין כי העובדת ידעה את שכרה והסכימה לו.

מידע על רמות שכר ופערי שכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 7 לחוק קובע כי "מעביד ימסור לעובדו, לפי דרישת העובד, מידע לעניין חוק זה בדבר רמות שכר של עובדים המועסקים אצלו, לפי סוגי עובדים, סוגי משרות או סוגי דירוגים". בהתאם לסעיף זה, היוזמה למתן המידע הסטטיסטי האמור היא של העובד, שאינו ממהר ליזום זאת במהלך תקופת עבודתו. בתיקון משנת 2014 נוסף לחוק סעיף 6א, שבו הוטלה על מעסיקים במגזר הציבורי ועל חברות ציבוריות חובה לפרסם מידע על השכר כשהוא כולל התייחסות לפי מין.[12] בתיקון משנת 2020 נוסף לחוק סעיף 6ב, שבו הוטלה חובה על המעסיקים הללו ועל כל מי שמעסיק יותר מ-518 עובדים לפרסם אחת לשנה מידע לעניין חוק זה בדבר רמות שכר של עובדים המועסקים אצלו, לפי סוגי עובדים, סוגי משרות או סוגי דירוגים, "תוך פירוט פערי השכר הממוצע בין גברים לנשים באחוזים בכל קבוצת עובדים במקום העבודה". דו"ח ראשון מסוג זה חובה לפרסם עד 1 ביוני 2022.[13]

הפסיקה בעניין גורן נגד הום סנטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בג"ץ גורן נגד הום סנטר

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורית גורן, עבדה בסניף הום סנטר בקניון איילון. השתכרה ב-3,500 ש"ח בחודש (17 ש"ח לשעה). במהלך עבודתה גילתה כי עמית לעבודה משתכר בשכר גלובלי של 5,000 ש"ח. גורן פנתה את מנהל הסניף וביקשה להעלות את השכר השעתי מ-17 ש"ח ל-26 ש"ח, או לחלופין להשוות את שכרה לשכר גלובלי של 5,000 ש"ח. משלא קיבלה מענה פנתה בשנית למנהל הסניף, הודיעה על התפטרותה ואף טענה כי ידוע לה שישנם גברים בסניף איילון המשתכרים שכר גבוה משלה. גורן פנתה וביקשה פירוט אודות רמות השכר של העובדים במחלקה כפי שחוק שכר שווה לעובדת ולעובד מאפשר לה לדרוש. לאחר שלא נענתה הגישה גורן תביעה נגד הום סנטר הן על ההפרש בשכר מתוקף חוק שכר שווה לעובדת ולעובד והן פיצויים מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. רשת הום סנטר השתמשה בסעיף 6 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד וטענה כי ההבדלים בשכר נבעו מתוקף הסכמים אישיים ונקבעים על פי כישורי העובד, שנות ותק, השכלה ועוד. הטענה המרכזית הייתה כי לעמיתה הגבר, שעובד באותו תפקיד ובאותה עבודה נקבע שכר התחלתי גבוה יותר כי יועד לו בעתיד תפקיד ניהולי ברשת. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את טענתה של גורן ופסק לה את הפרשי השכר שלהם הייתה זכאית, אך דחה את טענתה לפיה מדובר גם באפליה ומתוך כך לא התקיימה שום עבירה מצד רשת הום סנטר על חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ולכן אין עילה לפיצויים. עוד נפסק כי יש חשיבות לחופש ההתקשרות שבין גורן להום סנטר והשכר אותו קיבלה גורן הוא השכר אותו ביקשה מלכתחילה ולכן אין כאן אפליה על רקע מגדרי.

פסק הדין בבג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2011 הוגשה עתירה לבג"ץ לגבי החלק של הפיצויים אותו דחה בית הדין הארצי לעבודה בדרישה לזכות את גורן גם בפיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. בג"ץ קיבל את העתירה ודחה את עמדת הום-סנטר לפיה העובדה שגורן ידעה מראש את שכרה, הסכימה לו וביקשה אותו אינה פוטרת את המעסיק מלשלם אותו שכר ואותם תנאים לאותה עבודה.

הישג נוסף חשוב הוא בקביעה כי ככל שקיימים פערי שכר משמעותיים יותר בין גברים לנשים במקום עבודה, עובר הנטל אל המעביד ועליו להוכיח כי הפער בשכר נובע משיקולים לגיטימיים או עניינים ולא נובע מאפליה האסורה בחוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סקירת חוקי השוויון בקשר להפליה מגדרית בתחום משפט העבודה בבג"ץ 2911/05 אלחנתי ואח' נ. שר האוצר ואח' (15.6.08), מפי השופטת אסתר חיות.
  • רות בן-ישראל, שוויון ההזדמנויות בעבודה ואיסור הפליה, כרך ב' תשנ"ח- 1998, עמ' 614–615 וכן עמ' 640 – 692.
  • פרנסס רדאי (1995), "נשים בשוק העבודה", מעמד האישה בחברה ובמשפט, בעריכת רדאי ואח', ירושלים : שוקן עמ' 64 – 116.
  • מנחם גולדברג ונחום פינברג, דיני עבודה, הוצאת סדן, פרק 22 - חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ חוק עבודת נשים באתר משרד הכלכלה
    2. ^ "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת גזע ומין", מתוך מגילת העצמאות
    3. ^ חוק עבודת נשים (תיקון מס' 2), תשכ"ד-1964, באתר הכנסת
    4. ^ חוק שכר שווה לעובדת ולעובד התשכ"ד-1964 באתר משרד הכלכלה
    5. ^ מתוך הסעיף:הזכות לשכר שווה באתר משרד הכלכלה
    6. ^ שבעיקרו עוסק בנושא המגדרי ובשוויון שבין נשים וגברים.
    7. ^ עליזה ולך, התחלה ולא סוף, דבר, 27 בפברואר 1978
    8. ^ עבודה שווה היא אותה עבודה בדיוק, עבודה שווה בעיקרה היא אותה עבודה אך בשם אחר, עבודה שוות ערך היא עבודה שונה אך עם אותו ערך למעסיק
    9. ^ כך נכתב בסעיף 81 לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1842-05-14, ע"ע 49264-04-14, עיריית ירושלים - גלית קידר ואח'; ניתן ביום 28.12.2016 .
    10. ^ גם אם לא ביקש אחד מהצדדים למנות מומחה רשאי בית הדין למנות מומחה מטעמו על חשבון אוצר המדינה.
    11. ^ רויטל חובל, עיריית י-ם הפלתה בשכר בין נשים לגברים וחויבה בפיצוי של עשרות אלפי שקלים, באתר הארץ, 13 במרץ 2014
      ס"ע 22000-08-10, פ"ה 8143-08-10 (אזורי, ירושלים), גלית קידר ואח' - עיריית ירושלים ואח', ניתן ב-12.3.2014.
    12. ^ חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3), התשע"ד-2014, ס"ח 2438 מ-10 במרץ 2014
    13. ^ חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6), התש"ף-2020, ס"ח 2846 מ-25 באוגוסט 2020