חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 29 בינואר 1970 |
| תאריך חקיקה עברי | כ"ב בשבט תש"ל |
| גוף מחוקק | הכנסת השביעית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 581, עמ' 18 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד הביטחון |
| מספר תיקונים | 3 |
| נוסח מלא | חוק העיטורים בצבא-הגנה לישראל |
  | |
חוק העיטורים בצבא ההגנה לישראל, תש"ל-1970 מסדיר בחקיקה את עיטורי צה"ל, שניתנו מאז קום המדינה, כמקובל בצבאות רבים בעולם[1]. החוק אושר בכנסת השביעית ב-29 בינואר 1970[2].
עיטורי מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אות גיבור ישראל
במהלך מלחמת העצמאות העניקו מפקדים רבים ציונים לשבח מיוזמתם, בלא שנקבעה מדיניות בנושא. הצעה ראשונה למיסוד הנושא גובשה על ידי ועדה שבראשה עמד סגן אלוף נחום שדמי, אז ראש מחלקת הסגל במטה הכללי, ובה היו חברים סא"ל מרדכי מקלף (לימים הרמטכ"ל השלישי) וסא"ל שמעון אבידן.[א] הוועדה בדקה 2,894 המלצות לציונים לשבח, והמליצה לאשר 1,704 מתוכן. הוועדה המליצה לקיים בדיקה חוזרת של כל ההמלצות שכבר עלו בוועדה ולבחון 100 המלצות נוספות שהתקבלו במהלך עבודתה, בהן היא לא דנה[3]. בנוסף להמלצות לאשר את הצל"שים, המליצה הוועדה על מדרג של עשרה אותות[4] ועל הענקת אות מיוחד ליישובים שלחימתם התבלטה במיוחד, ביניהם ירושלים, יישובי גוש עציון, רמת רחל ונגבה[3].
ב-1 בנובמבר 1949 מינה סגן הרמטכ"ל, מרדכי מקלף, ועדה נוספת שתדון בנושא, כנראה על פי המלצת הוועדה הראשונה[3]. יו"ר הוועדה היה סא"ל יצחק פונדק והיו חברים בה סא"ל עמנואל נשרי וסא"ל ב. זיו. הוועדה הגישה מסקנותיה ב-25 בנובמבר 1949 בהמלצה להעניק 1,137 עיטורים. בנוסף הציעה הוועדה מבנה חדש של עשרה עיטורים[4]. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, החליט לדחות את המלצות הוועדה, ופסק שיוענק אות אחד בלבד, אות גיבור ישראל, לשנים עשר לוחמים בלבד. התנאי להענקת העיטור היה, מעבר לגבורה האישית, שהמעשה אותו עשו הביא לניצחון בקרב[3].
הצעות חוק קודמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1953 הגיש ראש אכ"א, אלוף צבי צור (לימים רב-אלוף, הרמטכ"ל השישי) המלצות למיסוד נושא העיטורים והצל"שים. הוא המליץ על חלוקת העיטורים לשתי קטגוריות, כאשר המדד המבדיל הוא האם המעשים נעשו בשדה הקרב ומול האויב. בדיון שנערך באגף כח אדם הומלץ על צמצום מספר האותות עליהם המליץ האלוף צור והעמדתם על שבעה אותות, חמישה מהם על מעשים שנעשו בעת קרב ושניים על מעשים שנעשו שלא במצב כזה. ב-20 ביוני 1954 הגיש היועץ המשפטי למערכת הביטחון הצעת חוק ליועץ המשפטי לממשלה, שכללה שישה עיטורים[4][5]. הצעה זו הוגשה לכנסת ב-9 בדצמבר 1954[6], עברה בקריאה ראשונה והועברה לדיון בוועדת החוץ והביטחון[7][8]. עד לסיום חקיקת החוק בכנסת, נקבעה ב-1 במרץ 1955 פקודת מטכ"ל שהסדירה מתן ציון לשבח על ידי הרמטכ"ל או אלוף[4].
ב-6 ביוני 1955 עלה החוק לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. במהלך הדיון דרש דוד בן-גוריון, שר הביטחון, לבטל את העיטורים על שם בר כוכבא והחשמונאים ולקבוע עיטורים על שם גיבורי התנ"ך. לאחר שהסתייגותו נדחתה טען בן-גוריון שאחד הסעיפים בחוק לא נוסח כיאות והכנסת הסכימה להחזיר את החוק חזרה לוועדה לדיון נוסף[9][10].
עם פיזור הכנסת השנייה ב-15 באוגוסט 1955 לא חודש הדיון בחוק[11]. בדצמבר 1956 הודיע דוד בן-גוריון שהמטכ"ל מכין טיוטה חדשה של החוק[12]. בינואר 1958, במענה לדרישה בכנסת לקדם חלוקת עיטורים, הודיע בן-גוריון שהוא נגד עיטורים וכי "אדם העושה דבר טוב צריך לעשותו מפני שחובתו לעשות כן, ולא משום שהוא מקווה לפרס על כך"[13]. באוגוסט 1958 הודיע בן-גוריון שמתכנני העיטורים בצה"ל הגיעו למסקנה שלילית לגבי העיטורים[14].
הצעת חוק נוספת, שנקראה "הצעת חוק העיטורים, תשי"ח-1958", הועלתה לדיון במליאת הכנסת ב-15 בינואר 1958 על ידי חבר הכנסת מרדכי נורוק. חוק זה נועד להסדיר הענקת עיטורים לאנשים שסייעו למדינת ישראל, כמו ראשי ממשלה ומדינאים ממדינות זרות, חסידי אומות העולם, ועוד. ההצעה הועברה לדיון בוועדת חוץ וביטחון אך נראה שלא עלתה לקריאה שנייה ושלישית[15].
חקיקת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוחל בצה"ל בהכנת חוק עיטורים חדש[16]. ב-7 ביולי 1969 הונחה הצעת החוק הממשלתית על שולחן הכנסת[17] וב-1 בדצמבר 1969 אושר החוק בקריאה ראשונה[18][19]. החוק אושר ב-20 בינואר 1970. במהלך ההצבעה נדחו הדרישות לתת לעיטורים שמות היסטוריים, כ"עיטור בר כוכבא" ו"עיטור המכבים"[20][21].
תוכן החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיטורים, עיצובם והענקתם[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק קובע שלושה עיטורים: עיטור הגבורה, עיטור העוז ועיטור המופת[22].
- עיטור הגבורה יוענק על ”מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש.” עיטור הגבורה מוענק על ידי שר הביטחון, על פי המלצת הרמטכ"ל[23]. לפי דברי ההסבר לחוק, על המעשה שבגינו מוענק עיטור הגבורה לעמוד בארבעה תבחינים: מעשה המוגדר "גבורה עילאית"; המעשה היה בעת לחימה; המעשה היה מול פני האויב; ונעשה תוך "חירוף נפש"[24].
- עיטור העוז יוענק על ”מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש.” עיטור העוז מוענק על ידי הרמטכ"ל[25]. על המעשה בגינו מוענק עיטור העוז לעמוד בשלושה תבחינים: המעשה מוגדר "מעשה גבורה" (להבדיל ממעשה "גבורה עילאית", שבגינה מוענק עיטור הגבורה); המעשה נעשה תוך מילוי תפקיד קרבי; ונעשה תוך "חירוף נפש". מכאן שעיטור העוז יכול להיות מוענק גם על מעשים שנעשו שלא בעת מלחמה, בניגוד לעיטור הגבורה, כל עוד נעשו תוך מילוי תפקיד קרבי[26].
- עיטור המופת יוענק על ”מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת”. גם עיטור המופת מוענק על ידי הרמטכ"ל[27]. לעיטור המופת נקבעו שני תבחינים: מעשה שנעשה באומץ לב ושראוי לשמש מופת. על פי ההסבר לחוק, ניתן להעניק עיטור זה גם על מעשה שלא נעשה בעת מלחמה, שלא נעשה בעת מילוי תפקיד קרבי, וגם שלא היה בו "חירוף נפש", בניגוד להדגשה בעיטורי הגבורה והעוז[28].
בנוסף לאותות אלה קובע החוק הענקת אות מערכה, המציין את השתתפות נושא האות בקרב או במערכה מלחמתית[29]. החוק גם קובע כי הרמטכ"ל, או מי שהוסמך על ידו, יוכל להעניק ציונים לשבח לחיילים שמעשיהם ראויים לציון, אך לא עמדו בקריטריונים המצדיקים הענקת אחד מן האותות הללו[30].
על פי הגדרת החוק לא ניתן לערער על החלטת שר הביטחון והרמטכ"ל: "הענקת עיטור מסורה לשיקול דעתו של המוסמך להעניקו, ואין אחר החלטתו ולא כלום"[31]. בדברי ההסבר להצעת החוק מודגש כי אין זכות לעתור, וכי ההחלטה על מתן עיטור לא תהיה כפופה לביקורת שיפוטית[32]. את ההחלטה על עיצוב העיטורים מקבלת ממשלת ישראל בהמלצת שר הביטחון[33] ואילו עיצוב אותות המערכה נתון לסמכותו של שר הביטחון[34].
החוק קובע גם שאם מקבל האות אינו בחיים בעת מתן האות, יוענק האות לשאר בשרו, לפי סדר זה: אלמנה או אלמן; בתו או בנו של מקבל האות; אמו; אביו; אח או אחות. עם זאת, מעניק האות יכול לחרוג מסדר זה על פי שיקול דעתו[35].
אדם שזכה באותו עיטור פעמיים או יותר, לא יקבל עיטור נוסף אלא תג מוקטן של העיטור[36].
נשיאת העיטורים והגבלות על השימוש בהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק מגדיר מצבים שבהם אסור למי שהוענק לו עיטור לשאת אותו: אסור לאדם הנמצא במאסר או במחבוש לשאת את האות[37], וכן אסור לאדם שעבר עבירות הפוגעות בביטחון המדינה, כפי שהוגדרו בחוק העונשין (ביטחון המדינה), תשי"ז-1957 (כיום סעיפים 97–103 לחוק העונשין). בכלל עבירות אלה: המרדה, סיוע לאויב, ועוד[38]. נשיאת העיטור אסורה גם על מי שעבר עבירות חמורות המפורטות בחוק השיפוט הצבאי, כמו סיוע לאויב, נטישת עמדה מול האויב, מסירת ידיעות לאויב, ועוד[39].
אסור להשתמש בעיטור או בחפץ הדומה לו למטרות פרסומת, ואסור לייצר דבר מה הדומה לעיטור, כדי להטעות כאילו המדובר בעיטור אמיתי, או למטרות פרסום. עם זאת, שר הביטחון רשאי לתת רישיון לייצור חפץ כזה[40]. ייצור חפץ כזה ללא רישיון הוא עבירה, שהעונש עליה הוא מאסר או קנס[41].
בנוסף לעבירה זו מונה החוק מספר מעשים נוספים המוגדרים כעבירות, שהעונש עליהן הוא מאסר או קנס: מסירת מידע כוזב בעת החקירות לקראת קבלת אחד מהעיטורים[42] וענידת עיטור שלא שניתן לעונד כחוק[43]. ענידת עיטור שלא כחוק היא גם עבירה על חוק השיפוט הצבאי, האוסר על התחזות לבעל דרגה שאינה דרגתו של העונד אותה; ענידת עיטור שלא הוענק כדין לעונד אותו נחשבת להתחזות כזו ודינה מאסר[44].
הענקת עיטורים ליחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיקון שני לחוק התקבל בכנסת ב-17 בדצמבר 1979. תיקון זה קובע אפשרות להעניק עיטור לא רק ליחיד אלא גם ליחידות שגודלן מכיתה ומעלה[45].
עיטורים וצל"שים שניתנו לפני החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק העיטורים חל על מעשים שנעשו החל מיומה הראשון של מלחמת ששת הימים, כ"ו באייר תשכ"ז, 5 ביוני 1967. עם זאת, החוק קובע כי עיטור גיבור ישראל שניתן לשנים עשר איש במלחמת העצמאות דינו כעיטור הגבורה, וכי ציונים לשבח שניתנו לפני תחילת החוק יומרו לעיטור המופת או לעיטור העוז, אם יעמדו במבחנים המפורטים בחוק[46]. אותות מערכה שניתנו ללוחמים במלחמת העצמאות, מבצע קדש ומלחמת ששת הימים ייחשבו כאותות המערכה המוגדרים בחוק[47].
אותות מערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אות מערכה (ישראל)
החוק המקורי קבע הענקת אותות מערכה לחיילים[48]. התיקון הראשון לחוק, שהתקבל ב-19 בפברואר 1975, מוסיף כי גם שוטרים וסוהרים יהיו זכאים לאותות מערכה. סעיף נוסף בתיקון זה מסמיך את שר הביטחון להעניק אות מערכה גם ליחידים או לקבוצות שהחוק כפשוטו לא חל עליהם[49].
ב-20 במרץ 2017 אישרה הכנסת את חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל[50], שמרחיב למעשה את מתן העיטורים ומאפשר הענקת אות מערכה גם לאזרחים ולגופים אזרחיים המוגדרים בחוק ההתגוננות האזרחית כ"ארגוני עזר": "ארגון, מוסד, מפעל או כל גוף אחר העושים שירות ציבורי ושר הביטחון הכריז עליהם, בהכרזה שפורסמה ברשומות, כעל ארגונים שעזרתם נדרשת להתגוננות אזרחית"[51].
תקנות ופקודת מטכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף 21 לחוק קובע כי "שר הביטחון ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו". הענקתם של אותות מערכה שהוחלט על הענקתם משנת 1980 ואילך מוסדרת בתקנות המפרטות את הזכאים לאות. תקנות אלה מסדירות את כללי הענקת אותות המערכה[52].
בנוסף, תקנות העיטורים בצבא-הגנה לישראל (ענידת עיטורים ואותות מערכה), תשל"ג-1973[53] קובעות את מבנה העיטורים ואת כללי ענידת העיטורים ואותות המערכה.
פקודת מטכ"ל 33.0807 ("עיטורים, ציונים לשבח, אותות הערכה ואותות הוקרה") חוזרת על חלק מהאמור בחוק ובתקנות ומוסיפה הנחיות לחיילי צה"ל בנושא זה[54].
העיטורים וענידתם[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי התקנות, העיטור יורכב מהחלקים הבאים:
- פארה - חלקו העיקרי של העיטור, העשוי מהמתכת שנקבעה בעת עיצוב העיטור;
- סרט - פיסת אריג, בצבע שנקבע בעת עיצוב העיטור, שאליה מחוברת הפארה והיא עצמה מתחברת לבגד;
- אות- פס אריג בצבעו של סרט העיטור.
בנוסף, קובעות התקנות את קיומו של תג, עיטור מוקטן.
העיטור נענד מעל הכיס השמאלי של החולצה. ניתן לענוד אותו על חולצה צבאית וגם על חולצה אזרחית[55]. את העיטור המלא, כלומר הפארה עם הסרט, מותר לענוד רק ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ביום העצמאות ובאירועים ממלכתיים. שר הביטחון רשאי לקבוע אירועים נוספים שבהם ייענד העיטור המלא[56]. את אות העיטור ניתן לענוד על החולצה בכל זמן, על פי הסדר המפורט להלן.
כפי שנקבע בחוק, אדם שזכה באותו עיטור פעמיים או יותר, לא יקבל עיטור נוסף אלא תג מוקטן של העיטור. התקנות קובעות כי מי שזכה פעמיים בעיטור, יתווסף לו עיטור מוקטן לסרט העיטור, ולא יענוד את העיטור פעמיים.[ב]
אדם שזכה במספר עיטורים יענוד אותם על פי סדר חשיבות, מעל מרכז הכיס השמאלי של החולצה, מלמעלה למטה, בסדר יורד: עיטורים (עיטור הגבורה ראשון, ולאחריו עיטור העוז והמופת), צל"שים (צל"ש רמטכ"ל ראשון, ואחריו צל"ש אלוף, מפקד אוגדה ומח"ט); ואותות מערכה[57].[ג]
ציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ציון לשבח
פקודת מטכ"ל קובעת גם את עיצובם של ציונים לשבח: סמל הצל"ש כולל ענף עלי זית וחרב מוצלבים, בדומה לסמל דרגת תת-אלוף. מידרג הצל"שים: צל"ש רמטכ"ל, המוענק על ידי ראש המטה הכללי, מורכב משלושה סמלי צל"ש. צל"ש אלוף יכול להיות מוענק על ידי מפקד פיקוד מרחבי, ראש אגף במטה הכללי, מפקד זרוע (היבשה, האוויר או זרוע הים), או מפקד גיס, והוא מורכב משני סמלי צל"ש. צל"ש מפקד אוגדה יכול להיות מוענק על ידי מפקד אוגדה או קצין חיל ראשי, ומורכב מסמל צל"ש אחד. צל"ש מפקד חטיבה ניתן על ידי מפקד חטיבה או מפקד מפקדה מקבילה, והוא ללא סמל[58]. סמלי הצל"ש הניתנים במהלך מלחמה נענדים על אות המערכה, ואילו צל"ש שניתן על מעשה בזמן אחר נענד על אות בצבע זית[59].
הפקודה קובעת עוד כי ניתן להעניק ציון לשבח גם ליחידה צבאית. על פי הפקודה ניתן לתת צל"ש לכל יחידה שגודלה מכיתה ומעלה. על פי הפקודה גם קבוצת אזרחים שפעלה במסגרת צבאית יכולה לזכות בציון לשבח[60].
אותות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערכים מורחבים – אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, אות הוקרה מטעם האלוף
בנוסף לקביעת תקנות לגבי העיטורים והציונים לשבח, קובעת הפקודה שני אותות נוספים: אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, המוענק "כביטוי סמלי של הוקרה על מעשה בעל חשיבות עליונה שעשה אותו אדם, במישרין או בעקיפין, לחיזוקו של צה"ל, ואשר יש בו כדי לקדם באופן ניכר את ביטחון המדינה"[61] ואות הוקרה מטעם האלוף, המוענק על ידי צה"ל לאזרח, שעשה מעשה רב-חשיבות למען צה"ל או למען ביטחון מדינת ישראל;[62]
בנוסף לאותות אלה מאשרת הפקודה למפקדים מתן מכתבי הערכה ליחידה או לחייל בודד, על מעשים שאינם מזכים בציון לשבח או בעיטור[63].
ההחלטה על הענקת העיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההמלצה על הענקת עיטור או צל"ש מועברת על ידי מפקדו של החייל או של היחידה לוועדה פיקודית, הממונה על ידי אלוף (אלוף פיקוד, מפקד זרוע, מפקד גיס או ראש אגף במטה הכללי). הוועדה מחליטה על מתן צל"ש אלוף, צל"ש מפקד אוגדה או חטיבה, או על המלצה על מתן צל"ש רמטכ"ל או עיטור. המלצה כזו מועברת לדיון בוועדה הממונה על ידי הרמטכ"ל, בנשיאות נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, קצין בדרגת אלוף. הוועדה מוסמכת להחליט על הענקת צל"ש רמטכ"ל, עיטור העוז או עיטור המופת, וממליצה לשר הביטחון על הענקת עיטור הגבורה[64].
עיטורים לאנשי מערכת הביטחון שאינם חיילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנתיים לאחר קבלת חוק העיטורים קיבלה הכנסת את חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, הקובע את העיטורים ואת סדרם לאנשי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר[65]. תיקון מס' 3 לחוק זה, שהתקבל בב' באדר ה'תשנ"ח, 16 במרץ 1998, מרחיב את תחולת החוק גם על מתנדבי המשמר האזרחי[66]. חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה מרחיב את תחולת החוק גם על לוחמי האש ומתנדבים[67].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק העיטורים בצבא-הגנה לישראל, תש"ל-1970, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, תש"ל-1970, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
פקודת מטכ"ל 33.0807, עיטורים, ציונים לשבח, אותות הערכה ואותות הוקרה, באתר צה"ל, 31 במאי 1982- חוק העיטורים בצבא ההגנה לישראל – השתלשלות היסטורית, באתר הגבורה
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דרגת סגן אלוף באותה תקופה הייתה דרגה אחת מתחת לדרגת אלוף. דרגות אלוף-משנה ותת-אלוף לא היו קיימות אז.
- ^ האדם היחיד שיכול היה לענוד שני עיטורים היה הרמטכ"ל ה-15, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, שזכה פעמיים בעיטור העוז. הוא נהג לענוד את שני העיטורים ולא עיטור ותג. עובד לדיז'נסקי, אשר עוטר גם הוא פעמיים בעיטור העוז, עוטר במקור בצל"ש הרמטכ"ל: בפעם הראשונה על גבורתו בפעולת כנרת, ב-11 בדצמבר 1955, ובפעם השנייה על גבורתו בקרב המיתלה, במהלך מבצע קדש, ב-1 בנובמבר 1956, פעולה בה הוא נהרג. לאחר אישור חוק העיטורים הומרו שני הצל"שים ב-1973 בעיטורי העוז.
- ^ נראה שאין הקפדה על פקודה זו. כך למשל נראה רב-אלוף אהוד ברק, הרמטכ"ל ה-14, כשהוא עונד בשורה הראשונה שני צל"שי רמטכ"ל, בשורה השנייה את עיטור המופת ושני צל"ש רמטכ"ל נוספים, בניגוד לכאורה להוראות אלו. ראו תמונות בערך אהוד ברק.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דברי הסבר להצעת החוק, עמ' 1, באתר הכנסת.
- ^ חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, תש"ל-1970, באתר הכנסת, הערה בכוכבית.
- ^ 1 2 3 4 עופר דרורי, 12 גיבורי ישראל לא היו לבדם, מערכות גיליון 437
- ^ 1 2 3 4 חוק העיטורים בצבא ההגנה לישראל – השתלשלות היסטורית, באתר הגבורה
- ^ הצעת חוק העיטורים בצה"ל, זמנים, 22 ביולי 1954
- ^ נקבעו שש דרגרת במעלת הגבורה הצבאית בישראל, הַבֹּקֶר, 14 בדצמבר 1954
- ^ דברי הכנסת, הישיבה החמש מאות ושבע עשרה של הכנסת השנייה, 20 בדצמבר 1954, באתר הכנסת.
- ^ חוק העיטורים אושר בקריאה הראשונה, זמנים, 21 בדצמבר 1954
- ^ חוק העיטורים הוחזר לועדה, שערים, 7 ביוני 1955
הופסק הדיון בחוק העיטורים, חרות, 7 ביוני 1955 - ^ דברי הכנסת, הישיבה השש מאות וחמש של הכנסת השנייה (חלק ראשון), (חלק שני), ט"ז בסיוון תשט"ז, 6 ביוני 1955.
- ^ דברי חבר הכנסת שמשון יוניצ'מן, דברי הכנסת, הישיבה המאתיים ושבע של הכנסת השלישית, ט"ו בטבת תשי"ז, 19 בדצמבר 1956, באתר הכנסת.
- ^ מכינים טיוטה חדשה לחוק העיטורים, הארץ, 20 בדצמבר 1956
- ^ ד. בן גוריון נגד עיטורים, על המשמר, 16 בינואר 1958
- ^ לא ייקבעו לפי שעה עיטורים בצה"ל, דבר, 6 באוגוסט 1958
- ^ הישיבה השלוש מאות ותשעים ושלוש של הכנסת השלישית, באתר הכנסת.
- ^ יונהגו 3 סוגי עיטורים על מעשי גבורה, דבר, 9 באוגוסט 1967
- ^ יורם פריד, הצעת חוק העיטורים לכנסת, מעריב, 17 ביולי 1969
- ^ חוק העיטורים בצה"ל - לועדת החוץ והבטחון, על המשמר, 2 בדצמבר 1969
- ^ הישיבה השביעית של הכנסת השביעית, 1 בדצמבר 1969, באתר הכנסת.
- ^ אושר החוק בדבר הנהגת עיטורים לחיילים, על גבורה, למרחב, 21 בינואר 1970
- ^ 0 הישיבה העשרים ותשע של הכנסת השביעית, 20 בינואר 1970, באתר הכנסת.
- ^ סעיף 2 בחוק.
- ^ סעיף 3 בחוק.
- ^ דברי הסבר להצעת החוק, סעיף 3.
- ^ סעיף 4 לחוק.
- ^ דברי הסבר להצעת החוק, סעיף 4.
- ^ סעיף 5 לחוק.
- ^ דברי הסבר להצעת החוק, סעיף 5.
- ^ סעיף 7 לחוק.
- ^ סעיף 18 לחוק.
- ^ סעיף 8 לחוק.
- ^ דברי הסבר להצעת החוק, סעיף 8.
- ^ סעיף 9 לחוק.
- ^ סעיף 7(ב) לחוק.
- ^ סעיף 6 לחוק.
- ^ סעיף 11 לחוק.
- ^ סעיף 13(1) לחוק.
- ^ סעיף 13(2) לחוק, פסקאות (א) ו-(ב)).
- ^ סעיף 13(2) לחוק, פסקאות (ג)–(ה).
- ^ סעיף 14 לחוק.
- ^ סעיף 15(ג) לחוק.
- ^ סעיף 15(א) לחוק.
- ^ סעיף 15(ב) לחוק.
- ^ סעיף 16 לחוק העיטורים; סעיף 131 לחוק השיפוט הצבאי.
- ^ חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל (תיקון מס' 2), תש"ם, באתר הכנסת.
- ^ סעיף 20(א) לחוק.
- ^ סעיף 20(ב) לחוק.
- ^ סעיף 7(א) לחוק.
- ^ חוק העיטורים בצבא ההגנה לישראל (תיקון), תשל"ה, באתר הכנסת.
- ^ חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, באתר הכנסת.
- ^ חוק ההתגוננות האזרחית תשי"א-1951, סעיף 1.
- ^ רשימת התקנות:
- תקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מלחמת ההתשה – קביעת זכאים), תשס"ג-2003, באתר "נבו"
- תקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מערכת שלום הגליל – קביעת זכאים), תשמ"ג-1983
- תקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מלחמת לבנון השנייה – קביעת זכאים), תשס"ח-2007, באתר "נבו"
- תקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מלחמת לבנון השנייה – קביעת אזרחים זכאים), תשס"ח-2007, באתר "נבו"
- תקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מערכת צוק איתן - קביעת זכאים), התשע"ה-2015, ק"ת 7497 מ-3 במרץ 2015
- תקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מערכת צוק איתן - קביעת אזרחים זכאים), התשע"ה-2015, ק"ת 7535 מ-22 ביולי 2015
- ^ תקנות העיטורים בצבא-הגנה לישראל (ענידת עיטורים ואותות מערכה), תשל"ג-1973, באתר "נבו"
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807 - עיטורים, ציונים לשבח, אותות הערכה ואותות הוקרה
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 47.
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 48.
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיפים 47, 51.
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 6.
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיפים 49 - 50.
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 8.
- ^ הוראות הפיקוד העליון 3.0917, אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, באתר צה"ל; פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיפים 10 - 14.
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 15.
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 16.
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיפים 17, 18, 19, 22, 25, 26, 27, 28.
- ^ חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, תשל״ב, 1972, באתר הכנסת.
- ^ חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר (תיקון מס' 3) התשנ"ח 1998, באתר הכנסת.
- ^ סעיף 16 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012, בספר החוקים הפתוח.