חוק בויל-מריוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המחשה של חוק בויל-מריוט, מראה את היחס בין לחץ לנפח, כאשר הטמפרטורה וכמות החומר נשמרים

חוק בויל-מריוט הוא אחד מחוקי הגז האידיאלי, אשר נוסח ב-1662 על ידי המדען האירי רוברט בויל. (למעשה, חוקר קצת פחות מוכר, ריצ'רד טונאלי (Richard Towneley) ביחד עם הנרי פואר (Henry Power) הראו את הקשר בין לחץ ונפח במערכת סגורה), וקרוי על שמו. אדם מריוט הצרפתי גילה את אותו החוק באופן עצמאי 14 שנים לאחר-מכן, בשנת 1676, אך מדידותיו היו מדויקות יותר מאלה של בויל, ולכן החוק נקרא בשם הכפול, אף שיש המקצרים אותו לחוק בויל או חוק מריוט. החוק עצמו, כמו שהסתבר מאוחר יותר, הוא מקרה פרטי של משוואת הגז האידיאלי לתהליך איזותרמי.

חוק בויל-מריוט קובע כי מכפלת הנפח בלחץ של כמות קבועה של גז אידיאלי בטמפרטורה קבועה היא קבועה. או, במילים אחרות: בהינתן כמות קבועה של גז הנמצא בטמפרטורה קבועה, ככל שנגדיל את הלחץ המופעל עליו, כן יירד נפחו, ולהפך.

הביטוי המתמטי של חוק בויל הוא: כאשר:

  • V - נפח הגז.
  • P - לחץ הגז.
  • K - קבוע.

ערכו של K מחושב על פי מדידות הלחץ והנפח של כמות גז קבועה. לאחר שמבצעים שינוי למערכת, לרוב על ידי שינוי נפח כלי הקיבול של הגז, נמדדים ערכיהם החדשים של הלחץ והנפח. מכפלת שני ערכים אלה תהיה שווה לערך הקבוע K.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוק בויל-מריוט בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.