חומה ומגדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חומה ומגדל הוא כינוי לסדרת מבצעים להקמת יישובים חקלאיים יהודיים מבוצרים בארץ ישראל בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939) ומעט לאחריהם. מטרת המבצע הייתה לייצר רצף יישובים בנקודות בעלות חשיבות אסטרטגית ולהרחיב את גבולות ההתיישבות העברית והמדינה היהודית העתידית. המוטיב הבסיסי בחומה ומגדל היה הקמת נקודת יישוב הכוללת חומת הגנה ומגדל שמירה בתוך יום אחד, וזאת כדי להתגונן מהפורעים הערבים וכך לאפשר המשך מגורים במקום.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל עמל בראשיתה
קיבוץ שער הגולן בבנייתו, מרץ 1937
בניית קיבוץ עין גב ביולי 1937

החל מאפריל 1936 התחוללו מאורעות דמים כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל, הותקפה התחבורה, הוצתו שדות ויערות, נגדעו עצים במטעים והותקפו יהודים ששהו ביישובים ערביים ובדרכים. המאורעות נמשכו ברצף עד לאוקטובר 1936 ולאחר הפסקה קצרה התחדשו ונמשכו ברצף עד למרץ 1939. מטרתם של מחוללי הפרעות הערבים הייתה להפסיק את גידולו של היישוב היהודי ולמנוע את הפיכתו לכוח מכריע בארץ ישראל.

במאי 1936 החליטה ממשלת בריטניה לשגר לארץ ישראל ועדה מלכותית בראשות לוד פיל. הוועדה, שנודעה כוועדת פיל, הגיעה לארץ ישראל בסתיו 1936, וניסתה להציע פתרון יסודי לבעיה הארצישראלית.

כתגובה לפרעות וכדי לקבוע עובדות בשטח בטרם יפורסמו מסקנות ועדת פיל, החליטו ראשי היישוב היהודי לפעול במהירות ליצירת רצף של יישובים באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית־ביטחונית שטרם התבססה בהם ההתיישבות היהודית.

אדמות שונות נרכשו בתקופה זו ובשנים שקדמו לה, בין היתר בעמק בית שאן, בגליל העליון המזרחי (עמק החולה, הרי נפתלי ומדרונות הבשן). ב־1938 נרכשו אדמות חנותה (חניתה) ונעשו מאמצים לרכוש קרקעות באזור רמת מנשה ובאזורים נוספים. השיקולים בכל הרכישות האלה היו אסטרטגיים, ובעקבות כך נרכשו גם קרקעות חסרות ערך מבחינה חקלאית, על מנת כדי לשרטט את גבולות המדינה העתידית.

המגמה הייתה להקים יישובים באזורי ספר לאורך רצועת קשר שכונתה על שום צורתה " ה-N ההתיישבותי" שנמתחה מאצבע הגליל דרך עמק החולה ועמק יזרעאל למישור החוף.[1]

ישנה מחלוקת לגבי זהות היישוב הראשון של חומה ומגדל. אף על פי שמקובל למנות את כפר חיטים כיישוב "חומה ומגדל" הראשון, ישנם מקורות המציינים את ניר דוד כראשון.[2] טענה זו נסמכת על כך שכפר חיטים לא היה יישוב חומה ומגדל קלאסי, שכן מקימיו לא הקימו אותו אלא עלו למבצר שכבר היה קיים במקום.[3][4][5][6]

ישנם מספר גרסאות לגבי משכה של תקופת חומה ומגדל, יש המגדירים אותה בין 1936 עד סוף 1939 ויש שמאריכים אותה עד מלחמת העצמאות[7]

מחלוקת נוספת היא לגבי היישוב האחרון ברשימה. יש המציינים את עמיר (29 באוקטובר 1939) כאחרון ברשימה.[8] יש המציינים את תחילת מלחמת העולם השנייה, 1 בספטמבר 1939, כסיום תקופת חומה ומגדל,[9] ויש הכוללים ברשימה גם את כפר ורבורג שנוסד ביום 31 באוקטובר 1939, החורג משני הכללים לעיל.

העלייה לקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני העלייה על הקרקע השטחים שנרכשו עובדו, לרוב בצורה מרוכזת כדי לשמור את החזקה על הקרקע.

היישוב הראשון שהוקם במהלך תקופה זו היה כפר חיטים, שעלה על הקרקע ב־7 בדצמבר 1936. היה זה ניסיון ההתיישבות השלישי באתר, בו נמצאו שרידי ניסיונות קודמים.[6]

בחורף 1936 החל מבצע העלייה על הקרקע הראשון בשיטת חומה ומגדל שהוצעה על ידי שלמה גור, חבר קיבוץ תל עמל, שחבריו התגוררו בבית אלפא, ולאחר שהוכנסו בה תיקונים בהתייעצות עם המהנדס יוחנן רטנר. האתגר בתוכנית היה הצורך להקים יישוב מבוצר בעל יכולת הגנה עצמית במהלך יום אחד, כך שבסוף היום הראשון יעמוד על תילו יישוב מוגן.

שלמה גור הציע להקים תוקם חומת עץ וחצץ בגובה 1.80 מטר שתקיף חצר של 35X35 מטר, כשבפינותיה יוצבו עמדות (בתחילה תוכננו 4 עמדות אבל לאחר התייעצות עם יוחנן רטנר הוחלט להסתפק בשתי עמדות), ובמרכז החצר מגדל שמירה. כמו כן נמתחה גדר תיל במרחק של 25 מטר מסביב לחצר, להגנה בפני זריקת רימונים.[10] החומה כפולת הדפנות ומגדל התצפית נתנו לדגם התיישבותי זה את שמו "חומה ומגדל".

חומרי הגלם להקמת היישוב, בהם הצריפים המפורקים, חלקי החומה והמגדל, החצץ, כלי העבודה והחומרים, הוכנו מראש והובאו למקום הקמת היישוב. לפנות בוקר היו חברי הקיבוץ המתיישב, לצד מתנדבים, יוצאים לנקודת ההתיישבות, וברוב המקרים היה היישוב מוקם עד סוף היום.

שיטת חומה ומגדל נוסתה לראשונה בעלייה לקרקע של קיבוץ תל עמל, בדצמבר 1936.

פחות מחודש לאחר ההתיישבות של תל עמל, ב־5 בינואר 1937 עלו על הקרקע חברי קבוצת "השדה" והקימו את קיבוץ שדה נחום, ממערב לבית שאן.

בעקבות הצלחה זאת אימצו המוסדות המיישבים את שיטת חומה ומגדל לעליות על הקרקע של היישובים הבאים והיא הפכה לאסטרטגיה יישובית. בפברואר 1937 הכריז דוד בן-גוריון כי עליית תל עמל ושדה נחום על הקרקע, הן עובדות מדיניות חשובות. מנהיגי היישוב הבינו כי מדובר לא רק בתחום החשוב כשלעצמו של ההתיישבות, אלא באפשרות נוספת לעצב את גבולותיה של המדינה שבדרך.

מיד לאחר מכן הוקמו יישובים בזה אחר זה, ב־25 במרץ הוקם קיבוץ גינוסר על שפת הכנרת ב־31 במרץ עלו לקרקע שני קיבוצים: שער הגולן ומסדה שניהם על גדות הירמוך.

עד לפרסום הספר הלבן כמעט שלא היו הפרעות מצד הערבים ועד מאי 1939 גם ללא הפרעה מצד שלטונות המנדט הבריטי. אולם החל ממאי 1939 החלו הבריטים להגביל את העליות לקרקע ונמנעו ממתן אישורים, ובעקבות כך הוקמו יישובים גם ללא הסכמתם.

סיפורו של קיבוץ גינוסר הוא ייחודי בכך שמטרת הקמת החומה והמגדל הייתה, לפחות באופן חלקי, קביעת עובדה מוגמרת בפני אגודת פיק"א, בעלת הקרקע, ולא רק לצורך הגנה מפני ערבים.[11]

מגדל הצופים

תיאור העלייה לעין גב אופייני למבצעי העלייה על הקרקע של חומה ומגדל[12]:

"הכנת המחנה נחלקה בין משקי העמק - גשר מכינה את המגדל ואת חדר האוכל, אפיקים את החומה, קבוצת כנרת את הצריפים ואנחנו את הגדר החיצונית, גדר החוטים וכל מה ששיך לחשמלאות ומסגרות. ערב העלייה באו חברינו מכל הארץ. באו הרבה אורחים מהסביבה הרחוקה והקרובה; באו גם נגרים מכפר גלעדי וטפסנים מגבעת חיים. עד שעה מאוחרת בלילה עבדו החברים במסגריה. החברות עבדו במטבח והכינו את האוכל ליום העלייה. בשעה שלוש, בעוד חושך, הכל היה מוכן לדרך. בשלושה אוטומובילים הגענו לאפיקים. לכאן התאספו אנשי הסביבה שהשתתפו בעליה. מסע הכיבוש, שתים עשרה מכוניות משא מלאות אנשים עמוסי משא והמון מכוניות קטנות עברו דרך מסדה ועין הקורא סבבו את צמח עד הגיעם לעין גב... כעבור רגעים מספר התחילה העבודה. ארבע מאות איש עבדו במהירות ובקצב. ...הטוריה גרפה את החצץ לתוך הפחים, מן הפחים נשפך החצץ לתוך שקים וסלים - והחומה הוקמה במהירות קדחתנית. השמש הלוהטת והזיעה הנגרת לא הפריעו בעד העבודה. ...מכוניות המשא מביאות בזו אחר זו חומרים וקירות הצריפים. ידיים נאמנות עובדות במהירות, והנה כבר הוקם המגדל והולכים ומקימים הצריפים לחדר האוכל. ...בשעה ארבע אחר הצהריים עמד המחנה על תלו בלב האדמה השוממה, אשר זה מאות שנים לא ראתה ישוב יהודי. בשעות מספר הוקמה נקודת ישוב עברית חדשה."

המוסדות המיישבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ההתיישבות בשיטת חומה ומגדל הוביל ארגון ההגנה, במתווה שאומץ על ידי המוסדות המרכזיים של היישוב העברי: הסוכנות היהודית, קרן היסוד, הקרן הקיימת לישראל וההסתדרות. לקחו בו חלק בעיקר קיבוצים וכן תנועות מכל זרמי ההתיישבות, בהם: 12 יישובים מן הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, עשרה יישובים של הקיבוץ המאוחד, חמישה קיבוצים של חבר הקבוצות, שלושה יישובים של הקיבוץ הדתי, 13 מושבים של תנועת המושבים, תשעה יישובים של הנוער הציוני ושל מכבי הצעיר ויישוב אחד של תנועת בית"ר. כוחות נוטרים ואנשי ה"הגנה" אבטחו את העלייה על הקרקע.

רשימת היישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת יישובי "חומה ומגדל" לפי תאריך הקמתם:[13]

דגם ההתיישבות של חומה ומגדל המוצג באתר המשוחזר של תל עמל-ניר דוד במתחם גן השלושה
מבנה משוחזר של חומה ומגדל במוזיאון הפתוח בנגבה
מבנה משוחזר של חומה ומגדל בגדרה
מבנה משוחזר של חומה ומגדל בתל עמל- ניר דוד
מודל משוחזר של חומה ומגדל בתל עמל- ניר דוד, אוגוסט 2020
חניתה תחתית, 1938

”תֵּל-עָמָל, רִאשׁוֹנָה לְחוֹמָה וּמִגְדָּל....” כך הצהיר נתן אלתרמן בשירו ה"מגדל הראשון".

יישוב חומה ומגדל בעמק יזרעאל, צילום אווירי 1938
שחזור המגדל באתר המקורי של חניתה
שם היישוב תאריך ייסוד
1 תל עמל (ניר דוד) (קיבוץ) 10 בדצמבר 1936
2 שדה נחום 5 בינואר 1937
3 גינוסר 25 במרץ 1937[14]
4 מסדה 31 במרץ 1937[14]
5 שער הגולן 31 במרץ 1937[14]
6 בית יוסף 9 באפריל 1937
7 משמר השלושה 13 באפריל 1937
8 טירת צבי 30 ביוני 1937
9 בני ברית (מולדת) 4 ביולי 1937
10 עין השופט 5 ביולי 1937
11 עין גב 6 ביולי 1937
12 מעוז חיים 6 ביולי 1937
13 כפר סאלד 15 באוגוסט 1937
14 כפר מנחם 28 ביולי 1937
15 אושה 5 באוגוסט 1937[15]
16 צור משה 13 בספטמבר 1937
17 חניתה 21 במרץ 1938
18 שבי ציון (מושב שיתופי) 13 באפריל 1938
19 שדה ורבורג 17 במאי 1938
20 רמת הדר 26 במאי 1938
21 אלונים 26 ביוני 1938
22 מעלה החמישה 17 ביולי 1938
23 תל יצחק 25 ביולי 1938
24 בית יהושע 17 באוגוסט 1938
25 עין המפרץ 25 באוגוסט 1938
26 מעין צבי 30 באוגוסט 1938
27 שרונה 16 בנובמבר 1938
28 גאולים 17 בנובמבר 1938
29 אילון 24 בנובמבר 1938
30 נווה איתן 25 בנובמבר 1938
31 כפר רופין 25 בנובמבר 1938
32 כפר מסריק 29 בנובמבר 1938
33 מסילות 22 בדצמבר 1938
34 גשר 13 באוגוסט 1939
35 דליה 1 במאי 1939
36 דפנה 3 במאי 1939
37 דן 4 במאי 1939
38 שדה אליהו 7 במאי 1939
39 מחניים 23 במאי 1939
40 שדמות דבורה 23 במאי 1939
41 שורשים (ננטש ב-1939) 23 במאי 1939
42 הזורעים 23 במאי 1939
43 תל צור 23 במאי 1939
44 כפר גליקסון 23 במאי 1939
45 מעפילים 23 במאי 1939
46 משמר הים (אפק) 28 במאי 1939
47 חמדיה 23 ביוני 1939
48 כפר נטר 26 ביוני 1939
49 נגבה 12 ביולי 1939
50 בית אורן 1 באוקטובר 1939
51 עמיר 29 באוקטובר 1939
52 כפר ורבורג 31 באוקטובר 1939

המגדל ומקורותיו בבניה המחנאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגדלים של מפעל "החומה ומגדל" היו מגדלים אותם ניתן היה להקים בקלות ולהרים בקלות. המגדלים הושפעו ממגדלים שנבנו במחנות מחנאות של תנועות הנוער. שמואל מסטצ'קין, עוד בטרם היותו אדריכל בשנת 1928, תכנן מגדל מחנאי בסיסי במחנה הנוער העובד ביער בן שמן. מגדל זה הוא פיתח למגדל מרשים בהרבה במחנה התנועה בהרי הכרמל בשנת 1934. את המגדל השני ראה ידידו שלמה גור, והוא היווה השראה למגדלי המבצע שאף בתכנונם השתתף מסטצ'קין במסגרת פעילותו בהגנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חומה ומגדל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלחנן אורן, התיישבות בשנות מאבק - אסטרטגיה יישובית בטרם מדינה, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשל"ח, עמ' 14-13
  2. ^ אתר ניר דוד
  3. ^ אלחנן אורן, תל-עמל - ראשונה לחומה ומגדל, מיוזמה למדיניות יישובית בתרצ"ו, הציונות ד', 1975, עמ' 170 - 171
  4. ^ חיים גבתי, כרך א' (חלק ב'), פרק ה: תקופת העלייה החמישית / התיישבות "חומה ומגדל", 100 שנות התיישבות: תולדות ההתיישבות בארץ-ישראל, הקיבוץ המאוחד, 1981
  5. ^ מרדכי נאור, "הישוב היהודי בשנת 1936, ימי חומה ומגדל, עידן 9, ירושלים 1987, עמ, 12
  6. ^ 1 2 איזהו הישוב הראשון בהתישבות חומה ומגדל?, מעריב, 10 בדצמבר 1986
  7. ^ רוני כוכבי-נהב, אתרים במחוזות הזכרון, ספרי יובל של קיבוצים, אתרים במחוזות הזכרון פרק שישי: סיפורים ומיתוס, יד טבנקין, 2006
  8. ^ כל מקום ואתר מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כרטא 1980 עמ' 377
  9. ^ יהודה זיו, "חוות שנלר", טבע וארץ, ניסן אייר תשמ"ה, מרץ-אפריל 1985, כ"ז 3 (בסוף המאמר פסקה בשם "איפה השער לנגב?")
  10. ^ אלחנן אורן, התיישבות בשנות מאבק - אסטרטגיה יישובית בטרם מדינה, יד יצחק בן-צבי, תשל"ח, עמ' 19
  11. ^ דויד שליו, אנשי החומות - 25 שנה ליישובי חומה ומגדל בעמק הירדן, דבר, 30 במאי 1962
  12. ^ אנו עולים, דבר, 18 באוגוסט 1937
  13. ^ התשתית לרשימה אפרים ומנחם תלמי, לקסיקון ציוני, הוצאת מעריב, 1973
  14. ^ 1 2 3 תאריכי ההקמה על פי 100 שנות התיישבות: תולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל - חיים גבתי, כרך א פרק ב
  15. ^ הנוער הציוני עלה לאושא, דבר 6 אוגוסט 1937⁩, עמ' 4