חוות הנוער הציוני

חוות הנוער הציוני
חוות הנוער הציוני
חוות הנוער הציוני
מידע כללי
סוג פנימייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – 14 בפברואר 1949
תאריך פתיחה רשמי 14 בפברואר 1949 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°45′32″N 35°12′16″E / 31.75879722°N 35.204475°E / 31.75879722; 35.204475
(למפת ירושלים רגילה)
 
חוות הנוער הציוני
חוות הנוער הציוני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ילדים מטיילים בחוות הנוער בשנת 1950. בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
ילדים מטיילים בחוות הנוער בשנת 1950. בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

חוות הנוער הציוני ע"ש ד"ר ישראל גולדשטיין, היא כפר נוער שהוקם בשנת 1949 בין השכונות קטמון, רסקו וגבעת אורנים, למרגלות מנזר סן סימון בירושלים.[1] כפר הנוער, המשתרע על שטח של כ-60 דונם, כולל בית ספר ופנימייה.

בריכת השחייה שבכפר, שהייתה מהראשונות בירושלים, משמשת את הפועל ירושלים, המפעיל בה מרכז מצוינות בספורט ובריכה ראשית לאימונים ולתחרויות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החווה הקים זאב שיקלר, שלחם באזור במלחמת העצמאות, ככפר נוער לעולים בעליית הנוער. שיקלר הציע את המקום לד"ר ישראל גולדשטיין, שהיה גזבר הסוכנות היהודית באותה עת; ולמשה קול, מתנועת הנוער הציוני, שהיה פעיל בעליית הנוער ויזם באותה עת הקמת כפרי נוער לפליטי השואה. האזור היה רחוק ממרכז העיר ולא מיושב בתקופה זו. החווה נחנכה בינואר 1950.[2]

הקמת החווה הייתה במסגרת מפעל כפרי הנוער "יסודות" של הנוער הציוני, תנועת הנוער של המפלגה הפרוגרסיבית (שהפכה ב-1965 לתנועת ליברלים עצמאיים). שנים שימש בית התרבות של החווה כבית התרבות של הליברלים העצמאיים בירושלים.

בתחילת דרכה התבססה החווה על עבודה חקלאית, אך לאחר זמן קצר הוקמו בה סדנאות אומנות, תפירה, נגרות ואף מגמה לשענות, בעוד החקלאות נזנחה. חלק מהמורים ומהמדריכים התגוררו בחווה, יחד עם התלמידים.

במהלך שנות קיומה קלטה הפנימייה, בנוסף לעולים, גם ילדים משכונות מצוקה ומעיירות פיתוח, ושילבה אותם בלימודים בבית הספר יחד עם תלמידים מירושלים. החווה הייתה חלוצה בקליטת עולי איראן, שנמלטו מהמהפכה האיראנית ב-1979, וקליטת עולי ברית המועצות לשעבר בשנות ה-90.

בדצמבר 2018 נקבע כי חוות הנוער תשיב 19 דונם לרשות מקרקעי ישראל לטובת בנייה של שכונת מגורים בת 316 יח"ד ב-6 בניינים. במסגרת ההסכם שנחתם תממן הרשות את העתקת פעילות המשתלה שתפונה אל תוך שטח כפר הנוער. החלטה דומה בנוגע להעברת השטח מחוות הנוער למדינה התקבלה במועצת מקרקעי ישראל בנובמבר 1969, אך היא לא יושמה במשך כמעט 50 שנה.[3]

פעילות חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר הנוער פנימייה ל-400 בני נוער, חטיבת ביניים ותיכון הכוללים כ-200 תלמידים מירושלים ומסביבותיה. מרבית בני הנוער בכפר הם עולים חדשים וותיקים כולל כ-100 ילדי נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), במסגרת המינהל לחינוך התיישבותי.

בנוסף, משולבים בכפר גם בני נוער הלוקים באוטיזם. הכפר מארח גם קבוצות מארצות הברית ומאוסטרליה, המגיעות ללמוד בישראל מספר חודשים.

החווה עוסקת בהקניית ערכים יהודייםציוניים, ומתן כלים לקליטת העולים בישראל. בכפר תוכניות העשרה רבות בתחומי הספורט, המוזיקה, האמנות, המדעים, המחשבים ועוד.

מסלולי הלימודים בחווה כוללים מסלול עיוני הומני (ספרות, קולנוע, תקשורת ועוד), מסלול ריאלי (פיזיקה, כימיה, מחשבים ועוד), מגמת ספורט הכוללת שחייה, סיף, כדורגל ועוד, מגמת ריקוד ומגמת חקלאות.

החווה זכתה בשנת הלימודים תשע"א בפרס החינוך של המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך בקטגוריה של כפרי נוער.

הכניסה לחוות הנוער הציוני מכיוון שדרות ש"י עגנון (2022)

חלק מבוגרי ועובדי החווה המפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יובל לחווה: חוות הנוער הציוני 1949-1999
  • משה קול, מסכת עליית הנוער, הוצאת מ' ניומן תשכ"א
  • משה קול, נתיבות בחינוך ושיקום, מסדה, 1964
  • זאב שיקלר, החינוך ליפה כיצד, הוצאת הסוכנות היהודית 1974

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוות הנוער הציוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]