חבל ימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חבל ימית (גוש)
ימית, עיר הבירה של הגוש
ימית, עיר הבירה של הגוש
מספר יישובים 16
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הדרום
חבל ארץ סיני
בירת הגוש
(והעיר הגדולה ביותר)		 ימית
תאריך ייסוד 1967
סיבת נטישה הסכם השלום בין ישראל למצרים
תאריך נטישה 1982
קואורדינטות 31°16′32″N 34°10′02″E / 31.275555555556°N 34.167222222222°E / 31.275555555556; 34.167222222222 
אזור זמן UTC +2
מפה
כרזה המציגה תצלום ממעוף הצפור של העיר ימית, לצד רשימת יישובי חבל ימית ויישובי מרחב שלמה
פינוי חבל ימית
פינוי חבל ימית

חבל ימית היה גוש התיישבות ישראלית בצפון חצי האי סיני, סביב העיר ימית ולחוף הים התיכון, שעלתה על הקרקע ארבע שנים לאחר מלחמת ששת הימים, שבמסגרתה נכבש חצי האי סיני על ידי צה"ל. חבל ימית (שכונה גם פתחת רפיח), הקרוב לתחומי הקו הירוק, היה האזור העיקרי של התיישבות אזרחית ישראלית בסיני. בנוסף לו היו שלושה יישובים ישראלים לאורך מפרץ אילת, ובסיסי צבא היו פזורים ברחבי חצי האי. חבל ימית הוקם כדי ליצור חיץ ישראלי בין רצועת עזה לסיני. בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, פינתה ישראל את חבל ימית, ב־8 באפריל 1982 מתושביו הישראלים, והרסה את יישוביו.

ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת יישובו של האזור על ידי ישראלים בהקמתן של היאחזויות נח"ל. היישוב הראשון, מושב שדות, קם ב-1971. חמש שנים לפני הקמת העיר ימית עצמה.

בחבל ימית הוקמו ברבות השנים היישובים: ימית, עצמונה, נתיב העשרה, שדות, דקלה, פריאל, פרי גן, תלמי יוסף, אוגדה, ניר אברהם, נאות סיני, חרובית, חצר אדר, סופה, אבשלום וחולית. כמו כן הוקם בחבל ימית שדה התעופה הצבאי איתם.

את המתיישבים בחבל ליוותה תחושת חלוציות, של הפרחת חבל ארץ שומם והפיכתו לגן פורח. תחושה זו באה לידי ביטוי ב"המנון חבל ימית":

פה היו החולות הלבנים,
נודדים ועוברים בשריקה,
עד אשר פה הצבנו גבולות למדבר,
ובנינו חומה ירוקה.

— המקור לא ידוע

פינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פינוי חבל ימית

בהסכם השלום בין ישראל למצרים הסכימה מדינת ישראל להחזיר את השליטה בחצי האי סיני לידי מצרים. כחלק מההסכם, החליטה הממשלה לפנות מבתיהם את כל תושבי חבל ימית ולהרוס את כל המבנים הקיימים באזור, ובמקביל, לשלם פיצויים לתושבים.

רוב תושבי החבל התפנו מרצון. חלק קטן מהתושבים, וכן פעילי ימין ובהם חברי כנסת, סירבו להשלים עם החלטת הפינוי, והתבצרו במקום בניסיון למנוע את הגזירה - כדבריהם. עם הבולטים שבמתנגדים נמנה צחי הנגבי שהיה בין מתבצרים על אנדרטת ימית.

במאמצים קשים ביותר (באמצעות כלובים, שרשראות, זרנוקי מים, קצף וכדומה) הצליחו חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל לפנות את המתבצרים. מרבית התושבים החקלאיים של האזור עברו לפתחת שלום. כל המבנים נהרסו (למעט בתי הכנסת). האזור נמסר למצרים ב-25 באפריל 1982. המצרים לא ישבו מחדש את האזור, והדיונות כיסו עם השנים את החורבות. מאז הנסיגה הישראלית, הגישה לאזור חבל ימית לשעבר טעונה אישור מצרי מיוחד הניתן לעיתים רחוקות.

  • תמונות מיום הפינוי

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות יישובי חבל ימית מונצחים בשמות הרחובות במישור אדומים (שהוא אזור התעשייה של מעלה אדומים) ובשכונת נווה דקלים בראשון לציון. יתר על כן, בחבל שלום הוקמו היישובים פרי גן, תלמי יוסף, אבשלום ולא רחוק מהחבל גם שני היישובים חולית וסופה.

מפוני החבל שפונו לחבל שלום הקימו במושב דקל מרכז מבקרים לזכרו "הגדת חבל ימית". רחבת החצר שלו אף מרוצפת בלבנים שהובאו מכיכר המזרקה בימית.

המקום היחיד בו הוקמה אנדרטה לזכר חבל ימית, היה בישיבת נוה דקלים - ישיבה שהועתקה מימית לגוש קטיף. עם פינוי נוה דקלים במסגרת תוכנית ההתנתקות, פונתה גם הישיבה ועברה לאשדוד. במבנה הישיבה החדש שנבנה ב-2018 הוקמו אנדרטאות לציון הישיבות בחבל ימית וגוש קטיף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ישובי סיני שפונו במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים או הסכמים אחרים
יישובי חבל ימית אבשלום • אוגדה • דקלה • חולית • חרובית • חצר אדר • ימית • מחנה נורית • מעוז הים • נאות סיני • ניר אברהם • נתיב העשרה • פריאל • פרי גן • סופה • עצמונה • שדות • תלמי יוסף
יישובי מרחב שלמה אופירה • די זהב • נביעות • שלהבת • זהרון
נוספים קדש ברנע • נח"ל ים • נח"ל תרשיש
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חבל_ימית&oldid=37910313"