ח'אלד מוחי א-דין
 | |
| ח'אלד מוחי א-דין בשנות ה-50 | |
| לידה |
17 באוגוסט 1922 כפר שכר, ממלכת מצרים   |
|---|---|
| פטירה |
6 במאי 2018 (בגיל 95) קהיר, מצרים  |
| מדינה |
ממלכת מצרים, הרפובליקה הערבית המאוחדת, רפובליקת מצרים, מצרים |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית המצרית |
| מפלגה |
National Progressive Unionist Party |
| פרסים והוקרה | |
|
פרס לנין לשלום (1970) | |
  | |
ח'אלד מוחי אל-דין (בערבית: خالد محيي الدين, תעתיק מדויק: ח'אלד מחיי אלדין; 17 באוגוסט 1922 – 6 במאי 2018[1]) היה איש צבא ופוליטיקאי מצרי. היה ממקימי אגודת "הקצינים החופשיים" והשתתף במהפכת הקצינים החופשיים ביולי 1952. לאחר מכן היה מתומכיו הבולטים של מוחמד נגיב בשנות נשיאותו, וממתנגדיו של גמאל עבד אל נאצר. בשנת 1976 הקים את מפלגת האיחוד הלאומי המתקדם, שהייתה גוף אופוזיציה דומיננטי כנגד אנואר סאדאת וחוסני מובארכ.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'אלד מוחי א-דין נולד ב-17 באוגוסט 1922 בכפר שכר שבמצרים התחתונה, למשפחת נכבדים שהחזיקה כמות גדולה של אדמות בדלתת הנילוס. בשנת 1940 סיים את האקדמיה הצבאית במצרים והחל לשמש כקצין פרשים ובהמשך כקצין שריון. בשנת 1951 סיים תואר ראשון במסחר באוניברסיטת קהיר (אז רשמית "אוניברסיטת פואד")[2]. במהלך שירותו הצבאי אימץ מוחי א-דין תפיסות מרקסיסטיות, וניהל קשרים עם מפלגת חדת"ו[3] הקומוניסטית. אף שתמך בתנועה, ככל הנראה לא הצטרף אליה כחבר[2].
מוחי אל-דין היה ממקימי ארגון "הקצינים החופשיים" והיה חבר בוועד של בכירי החברים בארגון. ארגון זה קם בשנת 1943 על רקע התנגדות לכיבוש הבריטי במצרים, והושפע רבות מהתבוסה של הצבא המצרי במלחמת העצמאות ב-1948. הקצינים שהיו חברים בארגון דרשו תיקון של השחיתות השלטונית של המלך פארוק ורפורמות כלכליות במדינה. מוחי אל-דין סימן את הקצה הקומוניסטי של המנעד הפוליטי התנועה. במסגרת הוועד הבכיר של האגודה שימש מוחי אל-דין כאיש הקשר של האגודה עם מפלגת חדת"ו. בסוף שנת 1949 היה מהמייסדים של הגרעין המהפכני בתוך התנועה שנוסד בידי גמאל עבד אל נאצר. מוחי א-דין היה מהמוציאים לאור של כתב-העת של הארגון, "קול הקצינים החופשיים", שהחל להתפרסם באוקטובר 1951[4]. בן-דודו זכריא מוחי א-דין היה גם הוא חבר בתנועה.
יד ימינו של מוחמד נגיב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מהפכת הקצינים החופשיים מוחי אל-דין נמנה עם חברי "מועצת המהפכה"[5] שהנהיגו את מצרים לאחר הדחתו של המלך פארוק. אולם לאחר הפיכתה של מצרים לרפובליקה התגלעו מחלוקות קשות בקרב חברי הארגון. מוחי אל-דין נמנה עם מחנהו של ראש הממשלה והנשיא מוחמד נגיב, ששאף להמשיך את המסורת הפרלמנטרית הרב-מפלגתית של מצרים מתקופת המלוכה. לעומת זאת התייצב סגן ראש הממשלה גמאל עבד אל נאצר שרצה לחסל את המפלגות ולכונן שלטון נשיאותי אוטוריטרי חזק. לרוב הייתה ידו של נאצר העליונה, והוא הצליח להוציא את כל המפלגות אל מחוץ לחוק וגם ארגונים א-מפלגתיים כמו האחים המוסלמים. העימותים בין שני הצדדים הביאו לבסוף להתפטרותו של נגיב מכל תפקידיו בפברואר 1954.
אל-דין ניסה להניא את נגיב מהחלטתו להתפטר, ולשם כך גיבש קואליציה פרו-ליברלית בשם "חזית לאומית דמוקרטית". בתנועה זו היו חברים פוליטיקאים לשעבר מרחבי הקשת הפוליטית - חדת"ו הקומוניסטית, מפלגת הופד, מפלגת מצרים הצעירה ואנשי האחים המוסלמים. בעזרת תמיכתה של קבוצה זו הצליח מוחי אל-דין להשיב את נגיב לתפקידיו, ובשיא תהליך זה הכריז נגיב ב-25 במרץ על צו שהתיר מחדש התארגנות פוליטית ועל ביטול "מועצת פיקוד המהפכה". אולם, החשש מן החזרה לפרלמנטריזם הוביל קצינים רבים להתקרב לנאצר. נאצר עד מהרה ביטל את הצו של נגיב, ועצר את חברי "חזית לאומית דמוקרטית"[6]. על מנת למנוע מרי מצדו, מוחי אל-דין נשלח בידי נאצר לשמש כשגריר בשווייץ[7].
לאחר החזרה למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוחי אל-דין חזר למצרים בשנת 1956 והחל לערוך את העיתון אל-מסא. לאחר התרת הצנזורה על העיתונות בשנת 1974, היה מוחי אל-דין מהמבקרים החריפים של אנואר סאדאת, שלטענתו סטה מן הסוציאליזם והערביות ונהה אחר המערב[8]. במרץ 1976 הקים ביחד עם לוטפי אל-ח'ולי את מפלגת האיחוד הלאומי המתקדם, אחת משלוש מפלגות שהותרה פעילותן במסגרת האיחוד הסוציאליסטי הערבי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Reuters Staff, Khaled Mohieddin, last member of Egypt's Revolutionary Command Council, dies, Reuters, 6 May 2018 (באנגלית)
- ^ 1 2 http://books.google.co.il/books?id=p3J6IS8t74QC&pg=PA137&dq=muhyi+al-din,+zakariyya&hl=iw#v=onepage&q=muhyi%20al-din%2C%20zakariyya&f=false
- ^ התנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי - حركة ديموقراطية لتحرير وطني
- ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 102-103
- ^ בהמשך נקראה "מועצת פיקוד המהפכה"
- ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 122
- ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 124
- ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 260
| בקרת זהויות |
|
|---|