זרח ברנט

זרח ברנט
	זרח ברנט
	זרח ברנט
לידה	16 באפריל 1843; ט"ז בניסן ה'תר"ג; ציטוביאן, פלך קובנה האימפריה הרוסית
פטירה	15 באוקטובר 1935 (בגיל 92); י"ח בתשרי ה'תרצ"ו; תל אביב
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
פעילות בולטת	יוזם ומקים שכונת נווה שלום בתל אביב
ידוע בשל	פעיל ציוני, מהמתיישבים הראשונים של אם המושבות פתח תקווה
תפקיד	ציר בוועידת קטוביץ

זֶרַח בַּרְנֶט (ט"ז בניסן ה'תר"ג, 16 באפריל 1843, ציטוביאן, פלך קובנה האימפריה הרוסית – י"ח בתשרי ה'תרצ"ו, 15 באוקטובר 1935, תל אביב) היה ממקימי שכונת מאה שערים בירושלים, וכן היה ממקימי העיר פתח תקווה, אם המושבות, וממתיישביה הראשונים. יוזם ומקים שכונת נווה שלום בתל אביב בשנת 1890. בשנת 1884 היה ברנט ציר בוועידת קטוביץ.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנט יליד ט"ז ניסן תר"ג 1843. נולד וגדל בציטוביאן בפלך קובנה אשר באימפריה הרוסית. למשפחה חרדית. בילדותו למד ברנט בתלמוד תורה שבעירו ובישיבת סלובודקה. לאחר מכן התחתן עם רחל לאה ועבר להתגורר בלונדון, שם עסק בפרוונות ובלימוד תורה במשך שבע שנים.

ב-1871 עלה לראשונה לארץ ישראל. הוא הגיע ליפו ב-10 בנובמבר (כ"ו מרחשון) וכעבור 14 יום התיישב בירושלים.^[2] הוא עסק במסחר והפסיד את כל כספו. בעקבות זאת חזר ללונדון, שם עסק במשך כשנה במסחר והצליח לחסוך סכום כסף לצורך שיבה לירושלים. בשנת 1874 חזר לארץ ונמנה עם בוני שכונת מאה שערים בירושלים. כשאזל כספו, חזר שוב ללונדון, הפעם יחד עם משפחתו, ושהה שם במשך שנתיים. בשבט תרל"ז (1877) חזר לארץ ישראל עם משפחתו.^[3] ב-1878 הצטרף אל יואל משה סלומון וחבריו בהקמת העיר פתח תקווה, כאשר היה מרוכשי הקרקע הראשונה ומתיישביה.^[4] ברנט סיפר בזכרונותיו על הפעם השנייה שבה ביקרו באדמה שנרכשה, ב-25 ביולי 1878: "כשאך ראינו מרחוק את הגבעה שיחדנו למקום מושבנו, התקדמתי אני במהירות על הסוס והתנפלתי על הככר, נשקתי את האדמה והרויתיה בדמעות שמחה וגיל. כמוני עשו גם יתר חברי... הרגשתי אז כאילו נולדתי מחדש ובמקום הזה היו הורתי ולידתי."^[5] בתחילה סירבה אשתו ללכת אחריו ודרשה ממנו גט, אך הרב שמואל סלנט, רבה של עדת האשכנזים בירושלים, פסק שעליה ללכת אחר בעלה.^[6]

ברנט תרם לבניית בית המרחץ במושבה, הכניס ספר תורה לבית הכנסת. עקב הכרותו עם העיר לונדון והשפה האנגלית, נסע אליה חמש עשרה פעמים, לצרכיו האישיים והציבוריים.^[7]^[8] בין השאר, נפגש בה עם הברון רוטשילד פעמיים.

בשנת 1880 החליט ברנט לבנות בית בפתח תקווה, הוא ובני משפחתו החלו בליבון הלבנים ובנאי ערבי בנה את הבית בן הקומה האחת. בעקבות חורף קשה במיוחד שהבית החדש לא הועיל להגן מפניו, חלה ברנט בקדחת וחזר ללונדון. רק בשנת 1885 חזר ברנט לפתח תקווה ובנה בית אבן בן שתי קומות שהיה הראשון מסוגו במושבה. הוא חגג את חנוכת ביתו באירוע רב משתתפים שתיאורו ניתן על ידי בוימגרטן, כתב עיתון "המגיד":

"למחרת יום השבת היה יום ל"ג בעומר, ביום זה ערך זרח ברנט חגיגה גדולה לחנוכת ביתו, לאירוע היו מוזמנים רבים בהם כל בני המושבה, תושבי המושבות הסמוכות ונכבדים מיפו... לא אחטא בהחליטי, כי מיום גלות ישראל מעל אדמתו, לא נאסף המון אדם רב, כארבע מאות איש לשמוח במקום הזה".

בשנת 1886 שימש הבית כמבצר בפני ההתקפה על פתח תקווה. לאחר מכן נמכר ובימי העלייה השנייה הוקם בחלקו "מועדון הפועלים".

ב-1890 מכר ברנט את ביתו בפתח תקווה ורכש אדמות סמוך ליפו, שעליהן הוקמה לימים שכונת נווה שלום. רבה של יפו, הרב נפתלי הרץ הלוי, עבר להתגורר בשכונה ובעקבותיו באו משפחות נוספות. בשנת 1896, כשגדל מספר תושבי השכונה, תרם ברנט את הקרקע לבנית המוסד החינוכי "שערי תורה", וכן הקים בשכונה, את הישיבה "אור זורח" שנקראה על שמו, וממנה יצא מסע הלווייתו.

זרח ברנט הונצח ברחובות על שמו במספר ערים בארץ ובהן פתח תקווה, ירושלים ותל אביב, ובבית כנסת הנושא את שמו בשכונת הר נוף בירושלים. כמו כן, ברחוב בר כוכבא בפתח תקווה עומד בית זרח ברנט.

שמו של ברנט מוזכר בבלדה על יואל משה סלומון, שירו של יורם טהרלב, כאחד מחמשת הרוכבים מקימי פתח תקווה.

בשנת 1929 פרסמה חנה טרגר, בתו של זרח ברנט, את חוברת זיכרונותיו, ובה תיארה את ילדותה, את החיים במושבה ואת קשייה של אמה במקום.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנט היה נשוי לרחל לאה לבית הכהן, בתו של יצחק הכהן, סוחר אמיד מלונדון, יליד ליטא.

אחותו דינה ברלוביץ^[9] נישאה ליוסף ברלוביץ,^[10] והם עלו לארץ ב-1893. בנם: יצחק ברלוביץ.^[11]

ילדיו:

חנה טרגר-ברנט, סופרת.^[12]
אליהו, נישא למנוחה^[13] בתו של אברהם זוסמן (טֶלזֶר), עורך היומון העברי "האריאל" בשנתיים האחרונות להופעתו.
רבקה (כונתה "בקי אפנדי"; אשתו של הרב דוד חיימסון בניו יורק).
דבורה (אשתו של ישראל מזר, חזן בבואנוס איירס).
אברהם נישא לשפרה היא בתו של הרב הירושלמי מנחם נתן נטע אוירבך.
אליעזר יהודה.
רוזה (אשתו של הרב ברוורמן בניו יורק).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרח ברנט, זכרונות ר' זרח ברנט, ירושלים תרפ"ט (אוטוביוגרפיה).
משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב כרך א', הוצאת דביר, תל אביב, 1939
מזכרונות זרח ברנט, בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, פרק כז: "אחד המתיישבים בפתח־תקוה מספר", ראשית תרל"ב–תרמ"ב (1871–1882), עמ' 271–285; פרק לג: "התנפלות על פתח־תקוה", תרמ"ו (1886), עמ' 317–318; פרק נז: התרחבות היישוב ביפו: יסוד השכונה "נוה-שלום", תר"ן (1890); עמ' 625–627.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי זרח ברנט בפרויקט בן-יהודה
דוד תדהר (עורך), "זרח ברנט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 764
'ברנט, זרח בן נחום', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 129 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1327).
זרח ברנט, אתר "פתח תקווה - אם המושבות"
להכיר ולהוקיר, אתר מרכז פסג"ה - פתח תקווה
בית זרח ברנט, אתר "פתח תקווה - אם המושבות"
הבלדה על יואל משה סלומון, באתר שירונט
א. ק., אישים דיומא: זרח ברנט, דואר היום, 29 באוקטובר 1934
ר' זרח ברנט, דבר, 16 באוקטובר 1935
לוית זרח ברנט, דבר, 16 באוקטובר 1935
בן יאיר, הר' זרח ב"ר נחום ברנט ז"ל, דואר היום, 16 באוקטובר 1935
ב. ד., מעניני היום: ר' זרח ברנט, דואר היום, 16 באוקטובר 1935
יריב פלג, 150 שנה לעליית בונה הארץ שנשכח, באתר ישראל היום, 9 בדצמבר 2021
אברהם בלבן, אילמלא הוא, לא היה לכם כאן אפילו מקום ללון, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2021
זרח בן נחום ברנט (1843-1935), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ חיפוש קברים בהר הזיתים, ירושלים, באתר הר הזיתים, ירושלים, ‏15 בפברואר 2016
^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 271–272.
^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 272–273.
^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 274.
^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 275–276.
^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 276.
^ האנציקלופדיה העברית כרך ט' עמוד 846.
^ ד"ר שאול ספיר, זרח ברנט והקמתה של שכונת נוה-שלום מחוץ לחומותיה של יפו, המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין.
^ דוד תדהר (עורך), "דינה ברלוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1206.
^ דוד תדהר (עורך), "יוסף ברלוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 131.
^ דוד תדהר (עורך), "יצחק ברלוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1284.
^ דוד תדהר (עורך), "חנה טרגר (ברנט)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 371.
^ וראו: שלמה שבא, האשה הזוכרת, דבר, 20 באוגוסט 1971, המשך.

[1] חיפוש קברים בהר הזיתים, ירושלים, באתר הר הזיתים, ירושלים, ‏15 בפברואר 2016

[2] אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 271–272.

[3] אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 272–273.

[4] אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 274.

[5] אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 275–276.

[6] אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, עמ' 276.

[7] האנציקלופדיה העברית כרך ט' עמוד 846.

[8] ד"ר שאול ספיר, זרח ברנט והקמתה של שכונת נוה-שלום מחוץ לחומותיה של יפו, המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין.

[9] דוד תדהר (עורך), "דינה ברלוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1206.

[10] דוד תדהר (עורך), "יוסף ברלוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 131.

[11] דוד תדהר (עורך), "יצחק ברלוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1284.

[12] דוד תדהר (עורך), "חנה טרגר (ברנט)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 371.

[13] וראו: שלמה שבא, האשה הזוכרת, דבר, 20 באוגוסט 1971, המשך.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]