זמר עברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו דף השיחה. בקצרה: 1. מקורות, 2. ארגון התוכן באופן הגיוני ורציף, 3. השלמה של חלקים חסרים, 4. משפטים סותרים, פסקאות תחת פרקים לא נכונים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו דף השיחה. בקצרה: 1. מקורות, 2. ארגון התוכן באופן הגיוני ורציף, 3. השלמה של חלקים חסרים, 4. משפטים סותרים, פסקאות תחת פרקים לא נכונים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ערך זה מועמד לפיצול: ערך זה גדול מאוד או שהוא עוסק במספר נושאים. ייתכן שפיצול הערך לערכי משנה יקל על הקריאה ועל איתור מידע רלוונטי.
אתם מוזמנים לדון בדף השיחה בהצעה לפצל את הערך. הערה: יש לפצל את הערך ל"זמר עברי" ו"מוזיקה ישראלית" בהתאם להגדרה בראש הערך
ערך זה מועמד לפיצול: ערך זה גדול מאוד או שהוא עוסק במספר נושאים. ייתכן שפיצול הערך לערכי משנה יקל על הקריאה ועל איתור מידע רלוונטי.
אתם מוזמנים לדון בדף השיחה בהצעה לפצל את הערך. הערה: יש לפצל את הערך ל"זמר עברי" ו"מוזיקה ישראלית" בהתאם להגדרה בראש הערך

זֶמֶר עברי הוא מכלול השירי הזמר שנכתבו בעברית. הגדרה מצומצמת יותר מוגבלת לפזמונים בעלי אופי תכנים ממוקד כ"שירי ארץ ישראל" או "שירי מולדת", או לאמנים ושירים שהשתייכותם לז'אנר הזמר העברי אינה שנויה במחלוקת. הגדרה אחרת מכלילה את כל השירים העבריים שיצאו לפני שנות ה-80.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסודות של הזמר העברי בארץ הונחו ב"גימנסיה הרצליה", שהיוותה מרכז תרבותי חשוב בתל אביב הקטנה. דמות מרכזית בהתפתחות הזמר העברי הוא חנינא קַרְצֶ'בְסקי (1877–1925), שעם עלייתו ארצה ב-1908 (בתקופת העלייה השנייה) קיבל משרת הוראה ב"גימנסיה הרצליה". קרצ'בסקי הלחין את מילותיהם של חבריו לעבודה, סופרים ומורים לספרות. משום שהיו מעט שירים עבריים באותה התקופה, הרי שכמעט כל שיר חדש נודע תוך זמן קצר בארץ כולה. בנוסף הקים קרצ'בסקי מקהלות ששרו שירי עם ויצירות קלאסיות, ובכך הפיץ את העשייה המוזיקלית.

אחד השירים המפורסמים שהפיץ קרצ'בסקי על פי לחן ישן הוא "פה בארץ חמדת אבות", לפי מילותיו של ישראל דושמן, שהיה גם הוא מורה בגימנסיה. ראשיתו של השיר בטיול שערכה הגימנסיה. לימים הפך שיר זה להמנון הגימנסיה.[1]

לומדים לשיר בגן שמואל

התיאטרונים הסאטיריים הקומקום והמטאטא, שאותם ייסד אביגדור המאירי, הרבו גם הם להשמיע שירים מקוריים שהפכו לפופולריים מאוד.

חלוצת הלהקות הצבאיות בארץ נוסדה עוד לפני קום המדינה. זוהי הצ'יזבטרון, להקת הבידור של הפלמ"ח, שייסד הפזמונאי חיים חפר (1925–2012) בתקופת מלחמת העצמאות, והוא שכתב את מרבית פזמוניה. את שירי הזמר נהגו בפלמ"ח לשיר מסביב למדורה. כך הופצו עשרות שירים שהפכו לידועים מאוד כמו "הפִינְגָ'אן" ("הרוח נושבת קרירה") ו"צִ'יזְבָּט". חפר בלט כפזמונאי פורה גם שנים רבות לאחר מכן, ושיריו זכו לפופולריות מפי להקות וזמרים רבים.

ישראל הצעירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירי ארץ ישראל המשיכו להיות פופולריים בערש ימי הקמת המדינה, בשנות ה-50 וה-60. תוכני הפזמונים עסקו בנושאי תקוות ציוניות וחלומות ציוניים והיללו את חייהם של בני הנוער היהודי האידיאליסטים המתכוונים לבנות את ביתם ולהגן על ארץ מולדתם. חלק גדול מהשירים הפטריוטים הללו עסקו במלחמות ישראל, והתייחסו לחברות בין חיילים ועצב המוות בזמן המלחמה.

הזמר העברי הגיע לשיאו בעשור השני למדינת ישראל ולפסגתו אחרי מלחמת ששת הימים, לקראת סוף 1967. בעקבות הניצחון הצבאי נוצר קונצנזוס של זמר עברי כחלק בלתי נפרד מהתרבות העברית ו"ההסכמה הקיבוצית" של המדינה כולה. בעשור השלישי (1978-1968) אפיינו את הזמר העברי התופעות הבאות: עליית כוחות חדשים בתחומי היצירה והביצוע; גידול ניכר בכמות האירועים המוזיקליים ופרסומם; ועושר של תערובות וסגנונות מוזיקליים. בשנים אלו פרחו פסטיבלים שהניבו יבול של שירים והציבו בקדמת הבמה יוצרים וזמרים חדשים. מבחינה סגנונית ניכר פלורליזם שקיים בכפיפה אחת סגנונות רבים: שירים מזרחיים וים-תיכוניים, יווניים, בלקניים, שירים חסידיים, רוסיים, צרפתיים, מרכז-אירופיים, בריטיים ואמריקניים. פסטיבל הזמר המזרחי "למנצח שיר מזמור" החל בשנת 1971 ובישר על התמקמותו של הזמר הים-תיכוני בלב הזמר העברי. בד בבד התפתח הרוק הישראלי, והסתמנה ראשיתו של הפופ הישראלי עם הקמתה של להקת "כוורת" בשנת 1973.[2]

חבורות הזמר ושירה בציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבורות הזמר שקמו כמעט בכל יישוב בארץ תרמו תרומה נכבדת להפצת שירי ארץ ישראל. חבורות הזמר שרות בעיקר שירי ארץ ישראל ידועים ולחלקן גם חומר מקורי. החשובה והמוכרת בקרב חבורות-הזמר היא להקת הגבעטרון שלה רפרטואר עשיר ומגוון.

מופעי השירה בציבור הפכו גם הם לנפוצים מאוד בארץ.

הלהקות הצבאיות והשפעתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקות הצבאיות תרמו רבות לעיצוב הזמר העברי המתחדש. לאחר קום המדינה התבלטה מאוד להקת הנח"ל עם שלל להיטים חדשים באווירה צעירה ו"שובבה". לאחר מלחמת ששת הימים התבלטו להקות נוספות, בהן להקת חיל הים, להקות פיקוד צפון ומרכז, ועוד. ללהקות הצבאיות תרמו מיטב יוצרי הזמר העברי והן הצמיחו עם השנים עשרות זמרים ובדרנים ידועים.

בשנות השישים בלטו מספר להקות של זמרים צעירים, רובם הגדול יוצאי להקות צבאיות, שהמשיכו באזרחות את אותו סגנון מוזיקלי מהלהקה הצבאית: שירים ישראליים קלילים, שירי פופ, שירים משעשעים ברוח צעירה לאותה תקופה ושירי ארץ ישראל.

הלהקות הצבאיות השפיעו רבות על הבידור ועולם הזמר העברי במשך כשלושה עשורים. למעט להיטים בודדים, החל משנות השמונים התרחק הסגנון המוזיקלי הנוכחי מזה של הלהקות הצבאיות, וכיום אין להן השפעה מיוחדת ופעילותן מרוכזת במסגרת הצבאית בלבד.

מחזות הזמר ותחרויות זמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות הזמר הישראליים הצמיחו גם הם שירים מוכרים, שאותם כתבו מיטב היוצרים. במחזמר העברי הראשון, "שולמית", כיכבה שושנה דמארי. למחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שעלה בשנות השישים, כתבו נתן אלתרמן וסשה ארגוב פזמונים שזכו להצלחה רבה. בסוף שנות השישים כיכב הזמר יהורם גאון במחזמר "קזבלן" עם הלהיטים "כל הכבוד" ו"יש מקום". גאון המשיך להיות זמר פופולרי עוד שנים רבות, עם שירים המשלבים בין מזרח ומערב.

פסטיבלי הזמר שארגנה רשות השידור בימי העצמאות בשנים 19601980 הצמיחו פזמונים חדשים שחלקם הפכו לפופולריים מאוד ולהם תרמו מיטב היוצרים והזמרים בארץ. את פסטיבל הזמר החליפה תחרות הקדם אירוויזיון.

סוגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה מזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מוזיקה מזרחית

הזמר הישראלי המזרחי והים תיכוני תרם לגוון המוזיקלי מאז השירים בעלי הניחוח התימני של ברכה צפירה ושושנה דמארי. המוזיקה המזרחית נפוצה ומקורותיה נמצאים בעיקר אצל יוצאי מדינות ערב. עד שנות השמונים, מוזיקה זאת הייתה מוזיקה מחתרתית ולא התקבלה כתרבות לגיטימית על ידי מי שכונו בידי הזמרים המזרחיים "האליטה האשכנזית". זמריה כונו בזלזול "זמרי קסטות" (על שום דרך ההפצה העיקרית של יצירתם, בקלטות), והושמעו רק בתוכניות ספציפיות.

על אף שהמוזיקה המזרחית בתחילתה ואף גם היום מאופיינת בשירה בהגיית האותיות הגרוניות ח ו- ע בהגיה גרונית על פי כללי השפה העברית המקורית, לא כל שירה שנהגתה כך נחשבה לשירת מוזיקה מוזרחית. כך למשל, שושנה דמארי לא נחשבה כזמרת מזרחית כלל ועיקר, על אף מוצאה העדתי, אלא זמרת מובילה של היישוב בארץ ישראל כולו. מה שנתקבע כמוזיקה מזרחית נקבע לפי אופי רפרטואר מילות השירים שאותם בצעו הזמרים השונים. שושנה דמארי שרה שירי משוררים (לא מה"קאסטה" המזרחית, אלא שירי משוררים דגולים שכתבו על בני עדות אחרות, נתן אלתרמן למשל על בני העדה התימנית ועוד רבים וטובים), שירי ארץ ישראל בתקופת ראשית ההתהוות של מדינת ישראל, ולפיכך נחשבה לזמרת ארצישראלית כללית ולא כשייכת לנישה המזרחית.

בסוף שנות השישים החל זמר בשם יוסי לוי (שהיה רזה אז במראה שלו וכונה "דקלון" מלשון "דק") מכרם התימנים להופיע יחד עם הגיטריסט משה בן משה (שכונה "בן מוש"). ההופעות נערכו בתל אביב בחאפלות, באירועים ובמועדונים. דקלון ובן מוש נקראו בתחילה "דקמוש", ולימים הפך הצמד ללהקת "צלילי הכרם". להקת צלילי הכרם הפכה לזרם מרכזי שהניח את היסודות למה שקרוי היום מוזיקה מזרחית. סביב להקת צלילי הכרם, ועל היסודות שהניחה הלהקה, הונחו שכבות על גבי שכבות של מוזיקה שהיום נקראת "מוזיקה מזרחית".

מעניין לראות, כי דקלון במשך ימי זמרתו, ביצע שירים רבים שנחשבים לשירי משוררים, ובעצם הביצוע שלהם על ידי זמר זה, היוו מעין "בריח תיכון" המחבר שירי משוררים ידועים לסגנון השירה המזרחי. דוגמה טובה לכך הוא השיר "סורו מני" שנכתב על ידי אלכסנדר פן, שבוודאי לא נחשב לכותב זמר מזרחי. לא פחות מעניין לדעת, כי את השיר "חנה'לה התבלבלה", שחובר על ידי נתן אלתרמן בתחילת שנות ה-30 כשיר בעל תוכן ומאפיינים חסידיים, הביא לראשונה לתודעת הציבור הרחב בתפוצת השמעה רחבה ביותר, לא אחר מאשר דקלון בצלילי הכרם. דקלון, כזמר יחידי, לא תמיד נתפס כזמר המבצע זמר מזרחי בלבד, אלא בעל מנעד וורסטילי רחב של סגנון מזרחי וארצישראלי.

לא למותר לציין, כי במוזיקה המזרחית לא נכללים שירי קודש ("פיוטים"), כגון שירי שלום שבזי, או שירי המסורת של יהדות חאלב, עיראק וצפון אפריקה כגון הפיוט "יפה ותמה" שחובר בידי הרב שלמה אביטבול ממרוקו באמצע המאה ה-19; וכל זאת ללמדנו שהמוזיקה המזרחית מוגדרת דרך מילות השירים בעיקר, ומהגדרת המוזיקה המזרחית נהוג להחריג את פיוטי הקודש המזרחיים, אשר להם שמור מקום מיוחד ונפרד מן המוזיקה המזרחית כהגדרתה הפשוטה דהיום.

גם המוזיקה היוונית החלה לבלוט בארץ מאז שנות השבעים. ניתן בהחלט לראותה כחלק מהזמר המזרחי וגם כנבדלת ממנו. בסגנון זה בלט הזמר אריס סאן בשיריו "נערה ממש אוצר" ו"תל אביב". הזמר והיוצר יהודה פוליקר שילב בשיריו מנגינות יווניות עם מוזיקת רוק.

זמר בולט נוסף הוא אייל גולן, אשר החל את דרכו בסוף שנות התשעים בסצנת המוזיקה המזרחית, אך מאוחר יותר התקרב למיינסטרים של המוזיקה הישראלית, תוך שהוא משתף פעולה עם להקת הפופ הישראלית "אתניקס", וזוכה להצלחה גדולה מאוד בקרב הקהל המזרחי והאשכנזי כאחד.

בניגוד לזמרים כמו אייל גולן, המשלבים מוזיקה מזרחית ומיינסטרים, צמח בתוך המוזיקה המזרחית תת-סגנון המכונה מוזיקת דיכאון, אשר פונה אל הקהל המזרחי ה"כבד" ומאופיינת בתכנים דיכאוניים, ויש אף המכנים אותה "מוזיקת בכי", בשל אופן השירה היללני המאפיין את זמריה והמילים, בהן הדובר לרוב מציג את עצמו כקורבן. הזמר עופר לוי היה אחד מהזמרים המאפיינים מוזיקה זו.

פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות השבעים החל הזמר העברי להיות מושפע מהפופ והרוק. הרוק הישראלי מושפע מהרוק אנד רול הבריטי והאמריקאי, אך מאופיין בצליל פופ אקוסטי.

במהפכת הרוק של המוזיקה הישראלית החלו להקות הקצב שפעלו מסוף שנות השישים. מי שהעלו את הפופ והרוק ללב התודעה הם שלישיית החלונות הגבוהים בהנהגתו של חלוץ הפופ הישראלי שמוליק קראוס ולאחר מכן המשיכו במהלך אריק איינשטיין ושלום חנוך. תקליטיהם מסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, "פוזי", "פלסטלינה" ו"שבלול" נחשבים כפורצי דרך בלחנם ובעיבודם המוזיקלי (שהיה רוק עם גיטרות חשמליות) וסימלו לראשונה את המעבר לשירים האישיים במוזיקה הישראלית.

שלמה ארצי, שלום חנוך ויהודה פוליקר, שהחלו לפעול גם הם באותן שנים, זוכים להצלחה רבה עד היום ונחשבים למיינסטרים של הרוק הישראלי. הם מאופיינים בכתיבה אישית של שיריהם, לא נרתעים מלעסוק ברגשות, מחשבות ופחדים אישיים וגם בשירי מחאה ותיאור מצבים אקטואליים. זמר נוסף מאותה תקופה הוא בועז שרעבי, אשר רבים משיריו היו לקלאסיקות במוזיקה הישראלית: "לתת", "הלוואי", "אצלי הכול בסדר", ואחרים.

אחד הזמרים שהתחילו לפעול בשנות השמונים הוא שלומי שבת. בין שיריו המפורסמים: "בחוף של טרפטוני", "בגלל הרוח", "חתיכת שמים".

במהלך שנות האלפיים זוכים אמני פופ צעירים, יוצאי התחרות הטלוויזיונית כוכב נולד, להצלחה גדולה מאוד. הצלחתם גוררת לפעמים ביקורת שלילית מצד אמנים ותיקים יותר, למשל בראיון מפורסם שהתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-2006 בו התבטאה הזמרת חוה אלברשטיין בחריפות כנגד התופעה. בנוסף זכו וזוכים להצלחה גדולה אמני פופ המושפעים מאלילי בני הנוער מחוץ לארץ, כמו "טייק ד'את" ובריטני ספירס.

רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רוק ישראלי

בראשית הדרך, היה הרוק תרבות מוקצה בישראל, שבשנות ה-60 הייתה עדיין חברה מגויסת וסגורה יחסית להשפעות תרבותיות מערביות. חלוץ הרוק הישראלי והראשון שהקליט רוק בעברית היה בצלאל יונגרייז, שבשנת 1962 הקליט את השיר "ילדונת".

להקות הרוק הראשונות בישראל היו "להקות הקצב", שהחלו לפעול באמצע העשור במועדוני לילה ודיסקוטקים.

לקראת סוף העשור השתכללה סצנת להקות הקצב ואף זכתה למעט לגיטימציה, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים כאשר מוזיקאים מערביים החלו להגיע לישראל והשפעות מהפכת הפופ החלו לחלחל לתרבות המקומית. בגל השני של להקות הקצב התבלטו שלוש להקות עיקריות כמובילות סצנת הרוק המקומית: "הצ'רצ'ילים" שפעלו עתה כהרכב של חמישה נגנים עם הזמר הקנדי סטן סולומון והגיטריסט הבריטי יוצא הטורנדוס רוב הקסלי, היוו את הצלע ההרפתקנית ביותר של הרוק הישראלי עם שילובים חדשניים בין רוק פסיכדלי לבין מרכיבים של מוזיקה ים-תיכונית וערבית. האריות יצרו לרוב פופ מצעדים, אף על פי שגם להקה זו הייתה חדשנית מאוד לזמנה, ובין היתר הייתה הלהקה הישראלית הראשונה שהתנסתה ברגאיי ("Give me"). את משולש הקצב הישראלי של אותן שנים משלימה הסופרגרופ עוזי והסגנונות שנוצרה כשסולן השמנים והרזים עוזי פוקס הצטרף ללהקת הסגנונות בהנהגתו של אבי קרפל. סגנונה היה המגוון ביותר ונשען, מלבד פופ בריטי בנוסח הביטלס גם על סול אמריקני והתאפיין בעיבודים מורכבים ועשירים לכלי נשיפה בנוסח דם, יזע ודמעות, שיקגו ואחרים.

בתפר שבין שנות ה-60' וה-70' החלה התעניינות ברוק מצד האמנים המצליחים של הממסד המוזיקלי ורבים מהם השתעשעו בהקלטת שירים בסגנון הרוק ובעבודה משותפת עם להקות הקצב. מי שעשה את הצעד המשמעותי ביותר לקראת אימוץ הרוק כאסתטיקה דומיננטית במוזיקה הישראלית היה אריק איינשטיין, שבשנת 1969 הפך את הצ'רצ'ילים ללהקת הליווי הקבועה שלו בהופעות ובתקליטים. תקליטיו של איינשטיין מאותן שנים נחשבים לפורצי דרך באופן שבו מיזגו לחנים ועיבודים של רוק עם טקסטים בעברית, והיו מהפכניים הן בתפיסה המוזיקלית הרעננה שהציגו והן במעבר שייצגו משירה לאומית מגויסת כפי שהתבטאה בלהיטי הלהקות הצבאיות ששלטו בכיפה בעשור הקודם לשירים אישיים.

להקת הרוק המצליחה הראשונה ששרה בעברית, הייתה להקת כוורת, אשר החלה את דרכה בשנות השבעים. כוורת נחשבת כפורצת דרך במוזיקה הישראלית כשהצליחה לשלב בין מוזיקת פופ להומור והעלתה את הפופ והרוק ללב הקונצנזוס.

ברי סחרוף, כונה "נסיך הרוק הישראלי"

בתחום הרוק הכבד בלטה להקת "סטלה מאריס" מחיפה, אשר החלה את דרכה בתחילת שנות התשעים ופרסמה, בין היתר, את הבלדה "נר על החלון", שהפך ללהיט וגם "זה לא מאוחר", "לילה טוב" ו"אישתר" שאף הופיע ב-MTV. יותר מאוחר, השתלבה סטלה מאריס במיינסטרים של המוזיקה הישראלית, כמו גם סולנה שיצא לקריירת סולו, פבלו רוזנברג ששילב פופ ורוק עם נגיעות ספרדיות ורית'ם אנד בלוז.

למרות משברים ותקופות שפל בעולם הרוק הישראלי (כמו אסון פסטיבל ערד ב-1995, אחריו ירדה הפופולריות של אירוע זה), במשך העשור הבא הפך הרוק בישראל ליצירה מרכזית ומקובלת, וקמו להקות חשובות כמו המכשפות ומוניקה סקס.

ראפ והיפ-הופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ראפ והיפ-הופ ישראלי

מתחילת שנות התשעים, דרך שב"ק ס', נייג'ל האדמו"ר והדג נחש, התחילו סגנונות הראפ והיפ הופ לחדור באיטיות לרדיו הישראלי, שנטה עד אז לשדר רוק, פופ ומוזיקה קלה.

שירי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה חשובה בזמר העברי היא שירי ילדים. רבים משירי הילדים נוצרו על ידי גננות ומורים לגיל הרך. ברב המקרים נלקחו מנגינות מרפרטוארים רבים שידעו המורות ועליהם נכתבו מילים שהתאימו לילדי הארץ. שירים רבים נלקחו מיידיש, מניגונים חסידיים, ממנגינות של יהודי תימן, יהודי ארצות ארצות האסלאם וכן מנגינות עממיות ערביות שנפוצו בתקופת היישוב בארץ.[3]

בשנים האחרונות טושטשו מאוד ההבדלים בין שירים הפונים לילדים ונוער לבין שירים לקהל בוגר יותר. קהל הילדים והנוער החל להעריץ זמרים ומנחים צעירים (למשל מערוץ הילדים ומתחרות "כוכב נולד"), ששיריהם לא נכתבו ספציפית לקהל יעד זה.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה הזמר העברי היה מבוסס רבות על מלודיות רוסיות. בתקופתו של נחום נרדי נתקבעה התבנית הממזגת בין מזרח למערב כביטוי למיזוג הגלויות שמתחולל בארץ, שכן קיים קשר בין הזמר שהוא ביטוי צלילי למה שמתרחש בפועל בהוויית החיים בישראל.

בתחילת שנות האלפיים הכיר הממסד בחשיבות הזמר העברי מהאספקט החינוכי והמורשתי וקבע את "שבוע הזמר העברי" כחג המוזיקה הישראלית, המצוין גם בכנסת.[4]

הפופולריות של הזמר העברי באה לידי ביטוי בין היתר גם במסורת של קיום חגיגות ופסטיבלי זמר. הראשון היה פסטיבל ערד שהחלה באמצע שנות השמונים. לאחר מכן צמחו חגיגות זמר נוספות בעיקר בתקופות החגים (כמו "ימי זמר בחולון"), שמפגישות את הקהל עם אמנים ויוצרים בזמר העברי ומשמשות חממה לניסיונות ולהרכבים חדשים וגם במה לחבורות הזמר בארץ. אמצעי נוסף המעיד על הפופולריות של הזמר העברי הוא הפיכת תחנת הרדיו רשת ג' לתחנת מוזיקה ישראלית בלבד בכל הסגנונות ומכל התקופות, שגם זוכה לאחוזי האזנה גבוהים.

לעומת זאת, זמר עברי כמעט ואינה זוכה להצלחה מחוץ לישראל מחוץ לקהילות היהודיות, ונראה שאחת הסיבות היא מחסום השפה. השירים העבריים שזכו להשמעה מחוץ לישראל היו בעיקר שירים ישראלים באירוויזיון שזכו במיקומים גבוהים יחסית, אשר זכו לפופולריות בחלק ממדינות אירופה, אם כי ישנם אמנים ישראלים שזכו להצלחה גם מחוץ לישראל, בעיקר כאלה השרים בשפה האנגלית.

חוקרי הזמר העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זמר עברי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיפור צמיחתו של השיר סופר בהופעתו של ברוך בן-יהודה, שהיה מנהל הגימנסיה, בתוכנית "שרתי לך ארצי" של דן אלמגור ואליהו הכהן בטלוויזיה הישראלית.
  2. ^ נחומי הרציון, "מבנייני האומה עד חולות נואיבה: הזמר העברי בעשור השלישי" בתוך צ. צמרת וח. יבלונקה (עורכים), העשור השלישי: תשכ"ח-תשל"ח, יד יצחק בן צבי, 2008, עמ' 230-217
  3. ^ פלם, גילה, השיר היידי ושלובו בשיר הישראלי או מדוע נעלם שיר האהבה, בתוך "העגלה המלאה: מאה ועשרים שנות תרבות ישראל", עורך: ישראל ברטל, מאגנס, ירושלים, 1998, עמ' 251-260
  4. ^ הצעות לסדר היום שבוע הזמר העברי, אתר הכנסת, 2002