זלמן שובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זלמן שובל
זלמן שובל, 2008
זלמן שובל, 2008
לידה 28 באפריל 1930 (בן 93)
גדנסק, העיר החופשית דנציג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1938
השכלה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אוניברסיטת ז'נבה
מפלגה הרשימה הממלכתית, הליכוד, תנועה להתחדשות ממלכתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הרשימה הממלכתית, רפ"י, הליכוד
חבר הכנסת
27 במאי 197020 ביולי 1981
(11 שנים)
21 בנובמבר 19888 באוקטובר 1990
(שנה ו־45 שבועות)
כנסות 7 - 9, 12
שגריר ישראל בארצות הברית ה־10
19901993
(כ־3 שנים)
19982000
(כשנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זלמן שובל (נולד ב-28 באפריל 1930) הוא דיפלומט, פוליטיקאי, איש עסקים ובנקאי ישראלי, חבר הכנסת לשעבר מטעם רפ"י - הרשימה הממלכתית ואחר-כך הליכוד, סגן-אלוף במילואים ושגריר ישראל בארצות הברית בשנים 1990–1993, ו-1998–2000. ביוני 2022 העריך העיתון הכלכלי "TheMarker" את הונו בכ-115 מיליון דולר, ברשימת 500 עשירי ישראל שפרסם[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שובל (במקור פינקלשטיין) נולד בדנציג (אז ישות מדינית ומשפטית נפרדת בחסות חבר הלאומים; כיום גדנסק, בפולין) במשפחה של יהודים יוצאי מזרח אירופה. אביו היה איש עסקים יליד לטביה, שביקר בארץ ישראל בשנת 1934. בשנת 1938 עלה שובל לארץ ישראל עם הוריו ואחותו אדית. למד תחילה בגימנסיה בן-יהודה ואחר-כך בבית הספר התיכוני למסחר (גימנסיה ”גאולה”) בתל אביב. הוא בוגר אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ומוסמך אוניברסיטת ז'נבה במדע המדינה וביחסים בין-לאומיים. כתב עבודת דוקטורט על "פתרונות שונים לנושא השטחים".

שובל שירת בצה"ל כקצין מודיעין וכיהן כעוזר ראש ענף מחקר באמ"ן. לקראת מבצע קדש גויס למילואים וצורף לחוליית הקישור עם צבאות צרפת והממלכה המאוחדת. בשנים הבאות המשיך לשרת במילואים בתפקידים מיוחדים באגף המודיעין וכסגן-אלוף ביחידת דובר צה"ל. השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה. והתנדב ליחידת דובר צה"ל במבצע "עופרת יצוקה".

קריירה פוליטית וציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו המדינית החלה כצוער במשרד החוץ בשנים 19551957.

בשנים 19701981 כיהן כחבר הכנסת, שאליה נכנס במסגרת הרשימה הממלכתית אחרי התפטרות דוד בן-גוריון. אחרי הפילוג ברשימה הממלכתית, בשנת 1973, היה (עם יגאל הורביץ) בין מקימי הרשימה המשותפת של הליכוד ונבחר מטעמה גם לכנסת התשיעית ב-1977. בהמשך פרש מהליכוד ויזם את הקמת מפלגת תל"ם בראשות משה דיין, שובץ במקום הרביעי ברשימה לכנסת ה-10 ולא נבחר. לקראת הבחירות לכנסת ה-11 שובץ במקום השני ברשימת מפלגת אומץ לכנסת, אך הרשימה זכתה רק במנדט אחד ושובל נותר שוב מחוץ לכנסת. לאחר הצטרפות "אומץ" לליכוד הוא כיהן מחדש בכנסת ה-12 בשנים 19881990 מטעם הליכוד. בתקופת כהונתו בכנסת היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת הכלכלה ובוועדת הכספים.

בשנים 19781980, במקביל לעיסוקיו כחבר הכנסת, היה ממונה על ההסברה המדינית במשרד החוץ במינוי מיוחד (המקביל לסגן שר) של שר החוץ דיין, עד להתפטרות דיין מהממשלה.

בשנת 1990 התפטר מהכנסת ומונה לשגריר ישראל בארצות הברית וכיהן בתפקידו עד 1993. כיהן שם בשנית כשגריר בשנים 19982000[2]. הוא שירת בוושינגטון בזמן כהונתם של ארבעה ראשי ממשלה וארבע ממשלות.

בשנת 1997 נבחר ליו"ר תנועת הליכוד העולמי, ומטעם המפלגה שימש יו"ר מחלקת קשרי החוץ ויועץ למדיניות חוץ לראשי הממשלה נתניהו ושרון. בשנים 2003–2008 שימש כנשיא לשכת המסחר ישראל-אמריקה. שמש כחבר בפורום האסטרטגי של המכון לאסטרטגיה ציונית.

התמודד בבחירות המקדימות בליכוד על מקום ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת השמונה עשרה, והוצב במקום ה-49 ברשימה לכנסת[3]. בבחירות לכנסת העשרים ואחת הוצב ברשימת הליכוד במקום ה-117 הסמלי[4].

פעילות ציבורית נוספת:

קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 היה חותנו, משה מאיר, שותף בקבוצת המשקיעים שהקימה את "בנק ירושלים", באמצעות חברת "יצוא חברה להשקעות" (שהייתה בבעלות קבוצת "האחים מאיר")[5]. שובל מילא תפקידים שונים בבנק במהלך השנים, במקביל רכשו "האחים מאיר" את רוב מניות הבנק. בשנת 1989 החליטו האחים להפריד את עסקיהם ומשה מאיר קיבל את השליטה בבנק[6]. משה מאיר מינה את שובל ליושב ראש הבנק. שובל שימש באותה עת גם כחבר כנסת והדבר עורר ביקורת על ניגוד עניינים[7].

בשנות ה-80 שימש שובל גם כיושב ראש "יצוא-חברה להשקעות", חברת החזקות ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב, שבנוסף לבנק ירושלים החזיקה גם בחברות: "רדימיקס", "תעשיית אבן וסיד", חברת "וולפסון קלור מאיר", "כלבו שלום", "מגדל שלום מאיר" ועוד[8]. לאחר שמונה לשגריר ישראל בארצות הברית בסוף 1990, פרש מתפקיד היושב ראש, אך חזר לתפקיד בהמשך[8]. לאחר מותו של משה מאיר בשנת 1993, עבר בנק ירושלים ו"יצוא-חברה להשקעות" לשליטת זלמן וכנה שובל[9]. אחותה של כנה שובל, רינה מאיר, קיבלה את הבעלות בחברות "וולפסון קלור מאיר", "כלבו שלום" ו"מגדל שלום מאיר"[10].

באוקטובר 1993 היה שותף (ביחד עם עמירם שור, אלישע שחמון, לשעבר מנכ"ל מוטורולה ישראל, עקיבא מאיר, לשעבר מנכל אלקטרו אופטיקה מקבוצת אלביט מערכות ו"קרן ון-ליר") להקמת חברת "אינוונטק חברה להשקעות", אחת מקרנות ההון סיכון הראשונות בישראל[11].

בשנת 1995 היה שותף בקבוצת משקיעים שזכתה במכרז להקמת ערוץ הקניות. אחרי שצבר הפסדים של 43 מיליון שקל מכר את חלקו בערוץ בסוף 1997[12]. אם כי המשיך להחזיק באיגרות החוב של הערוץ[13].

בפברואר 2001 היה שותף לאחת הקבוצות שהתחרו במכרז להקמת ערוץ מסחרי נוסף בישראל, לימים ערוץ עשר)[14]. שובל החזיק כ-5% המניות הערוץ[15]. בשנת 2003, לאחר שהערוץ נקלע להסדר נושים מכר את המניות[16].

באוגוסט 2001 ייסד שובל, בשותפות עם איש העסקים שלמה גרופמן, את "קרן פייר" – שותפות מוגבלת (קרן נדל"ן אמריקנית ישראלית)[17]. בין השאר הקימה הקבוצה מגדל מגורים ברמת גן[18], ומאות דירות בכל רחבי המדינה[19]. בשנת 2006 הקימו קרן נדל"ן נוספת[20] וגייסו השקעות בסך 50 מיליון שקל להשקעות במגורים[21]. בשנת 2013 החלו להקים קרן שלישית[22].

בשנת 2002 מכרה "יצוא" את חלקה בחברות "רדימיקס" ו"תעשיית אבן וסיד" תמורת 18 מיליון דולר[23].

בשנת 2005 היה שותף בגיוס ההון האישי שביצע איש העסקים אלי רייפמן בהיקף של 60 מיליון דולר. גיוס הון שבעקבותין פשט ריפמן את הרגל[24].

בשנת 2021 תבעו המשקיעים הראשונים ב"קרן פייר", בהם החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, את שובל וגרופמן על שלא זכו לתשואה סבירה על הכסף שהשקיעו. לטענתם השותפות המוגבלת שניהלה את הקרן פורקה, והם מעולם לא קיבלו דיווחים כספיים שותפים על ביצועי הקרן[25].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לכנה שובל, בתם של משה מאיר ושרה, ולהם שתי בנות ובן. בתם מיכל עובדת באופרה הישראלית, בתם יעל אדריכלית ומעצבת פנים, ובנם גדעון הוא מנכ"ל "יצוא חברה להשקעות" ופעיל מרכזי בדירקטוריון של "בנק ירושלים"[26].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 זכה בתואר דיפלומט השנה מטעם המועצה לעניינים עולמיים (World Affairs Council) בארצות הברית.

ביום העצמאות 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jerusalem and Washington: A Life in Politics and Diplomacy, Rowman and Littlefield, 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זלמן שובל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתן אבריאל, צמרת העושר בישראל שווה 337 מיליארד דולר, באתר TheMarker
  2. ^ איי אונליין, דוד עברי מונה כשגריר ישראל בושינגטון במקומו של זלמן שובל, באתר TheMarker‏, 25 באוקטובר 1999
  3. ^ לילך ויסמן, ‏זלמן שובל שוקל להתמודד ברשימת הליכוד לכנסת, באתר גלובס, 3 ביולי 2008
  4. ^ רשימת מועמדים: הליכוד בראשות בנימין נתניה לראשות הממשלה, באתר ועדת הבחירות המרכזית
  5. ^ אושרה ההשקעה בבנק ירושלים, למרחב, 20 באפריל 1964
    בעלות בנק ירושלים ־ ברובה בידיים פרטיות, על המשמר, 20 באפריל 1964
    ההסתדרות - גרורה של וולפסון, קול העם, 6 באפריל 1964
  6. ^ יואב יצחק, האחים משה ומרדכי מאיר פירקו השותפות בעקבות סיכסוכים עיסקיים, מעריב, 7 בנובמבר 1989
  7. ^ יואב יצחק, ח"כ שובל מקבל 4,500 דולר לחודש מבנק ירושלים, מעריב, 15 בינואר 1990
    יואב יצחק, רן כהן: התנהגות שובל - חרפה, שובל: בנק ירושלים הוא בנק פרטי, מעריב, 17 בינואר 1990
  8. ^ 1 2 אלעזר לוין, הותיר שובל, חדשות, 6 בנובמבר 1990
  9. ^ שי שלו, ‏בנק י-ם הפריש 4 מיליון שקל לטובת זלמן שובל ורעייתו, באתר גלובס, 23 בפברואר 2000
  10. ^ שי שלו, ‏מהומה בבית הרכב: האם "מרוקנת" וולפסון קלור מאיר את נכסי החברה?, באתר גלובס, 13 באוגוסט 1998שלומי גולובינסקי, הצלחה להצעת הרכש של רינה מאיר: וולפסון תימחק מהמסחר בבורסה בתל אביב, באתר TheMarker‏, 23 בנובמבר 2000
  11. ^ הרצל לקס ורותם שטרקמן, אינוונטק נכבשה - יעקב לוקסנבורג השיג 53.5% וגדעון שובל רק 44.7%, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2003
  12. ^ שי שלו, ‏הפסד של 43 מ' ש' בשנתיים, שיכנע את זלמן שובל להפרד מחלקו בערוץ הקניות, באתר גלובס, 21 בספטמבר 1997
  13. ^ ורד שרון-ריבלין, ‏ז'ורבין: ערוץ הקניות יעבור לרווח של 10 מיליון שקל ב-99', באתר גלובס, 20 בדצמבר 1999
  14. ^ רוני קורן-דינר, זלמן שובל הצטרף לקבוצת מדיאנה; רול במו"מ מרתוני להשלמת הקבוצה לקראת המכרז על הערוץ השלישי, באתר TheMarker‏, 4 בפברואר 2001
  15. ^ אביבה קרול ודפנה צוקר, ‏ערוץ 10: אחרי אקירוב, באים הפניקס וקבוצת שובל; שוקלות את המשך דרכן בערוץ, באתר גלובס, 19 בפברואר 2002
  16. ^ אביבה קרול, ‏ערוץ 10: הדרך להסדר נושים מותנית בהסכמת בנק לאומי להסכם מימן-לאודר, באתר גלובס, 23 בנובמבר 2003
  17. ^ אלעזר לוין, ‏קרן השקעות בנדל"ן, שיסדו זלמן שובל ושלמה גרופמן, גייסה 24 מיליון דולר, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2001
    הארץ, גרופמן ושובל הקימו קרן להשקעות בנדל"ן בהון עצמי של 40 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 14 באוגוסט 2001
  18. ^ גיא ליברמן, א.דורי תבנה את מגדל המגורים FAIRE TOWER ברמת גן תמורת 80 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 20 בדצמבר 2009
    שלומית צור, דירת 4 חדרים במגדל פייר טאואר בר"ג נמכרה תמורת 2.4 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 27 ביוני 2010
  19. ^ הארץ, קרן הנדל"ן של שובל וגרופמן במשא ומתן לרכישת קרקע בגבעתיים ובפתח תקוה, באתר TheMarker‏, 13 ביולי 2003
    גיא ימין, ‏קרן פייר רכשה קרקע בי-ם ב-5.8 מיליון דולר, באתר גלובס, 16 בינואר 2005
    אריאל רוזנברג, ‏פייר מכרה 14 דירות בתל-אביב: עלות פנטהאוז 100–125 מיליון שקל, באתר גלובס, 19 באוגוסט 2009
  20. ^ גיא ימין, ‏זלמן שובל ושלמה גרופמן מקימים קרן נוספת העתידה לממן פרויקטים למגורים בכ-200 מיליון דולר, באתר גלובס, 9 ביולי 2006
  21. ^ אריאל רוזנברג, ‏קרן פייר 2 גייסה 50 מיליון שקל להשקעות במגורים, באתר גלובס, 1 במרץ 2009
  22. ^ אבי שאולי, ‏שובל וגרופמן פועלים לגיוס קרן שלישית בכ-100 מ' ד', באתר גלובס, 19 במרץ 2013
    גיא ליברמן, קרן פייר נערכת לגיוס קרן נדל"ן שלישית, באתר TheMarker‏, 27 בספטמבר 2009
  23. ^ יצוא מוכרת אחזקותיה ברדימיקס תמורת 18.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 13 באוגוסט 2002
  24. ^ שלומי גולובינסקי, זלמן שובל מאמין באלי רייפמן: השקיע מיליון דולר בהלוואה שנטל בעל השליטה באמבלייז, באתר TheMarker‏, 30 באוגוסט 2005
  25. ^ אתר למנויים בלבד ליאת לוי, השקעה בנדל"ן? "אחרי 15 שנה הרווחתי 840 דולר", באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2021
  26. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל רוכוורגר, משפחת שובל צוחקת כל הדרך לבנק ירושלים, באתר TheMarker‏, 23 בינואר 2017