זינת א-סאדאת הומאיוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זינת א-סאדאת הומאיוני
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1917
אספהאן, המדינה הנשגבת של פרס
פטירה 30 ביוני 2016 (בגיל 99 בערך)
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה אספהאן
עיסוק מנהלת מכללה, מרצה
פוסקת הלכה שיעית, מחברת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זינת א-סאדאת עלויה הומאיוני (בפרסית: زینت السادات علویه همایونی; 1917–2016) הייתה אשת דת ופוסקת הלכה מוסלמית, תלמידתה המפורסמת ביותר של נוסרת אמין. בשנת 2009, נכללה ב"היכל התהילה האיראני למדעים ותרבות".[1] היא פרסמה חיבורים רבים במדעים האסלאמיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומאיוני נולדה באספהאן בשנת 1917. אמה, סולטאן-אע'א הומאיוני הייתה אמה החורגת של נוסרת אמין: אחרי מותו של מוחמד-תקי אמין (אביה של נוסרת אמין) התחתנה עם רחים הומאיוני (אביה של זינת א-סאדאת). הומאיוני התחתנה עם מוחמד פייד, וביתם שימש כמקום מפגש לרבים מחכמי הדת המובילים של אספהאן.[2]

הומאיוני למדה אצל באנו אמין והייתה מראשונות תלמידיה. לימודיה עם באנו אמין התחילו בקוראן, המשיכו עם החיבור "תפילת כומייל" (دعای کمیل) ו"אסופת האקדמות" (جامع المقدمات) וחיבורים נוספים המשמשים במרכזי הלימוד השיעיים.[3] היא הייתה הסטודנטית הראשונה להתקבל לפקולטה לתאולוגיה באוניברסיטת טהראן.[4] בשנת 1976 היא קבלה את תעודת ההסמכה (اجازه) שלה מבאנו אמין, המסמיכה אותה כפוסקת הלכה.

בשנת 1992 הקימה באנו אמין את המכללה לנשים על שם פאטמה (مکتب فاطمه) באספהאן, וזינת א-סאדאת ניהלה אותו עד 1992.[5] בנוסף, היא לימדה והרצתה במוסדות שונים באיראן. עם פרישתה מניהול מכללת פאטמה ב-1992, הומאיוני הקדישה את רוב זמנה לכתיבה ולתרגום.[6] היא נפטרה ב-30 ביוני 2016 ונקברה בבית הקברות אבראהים באספהאן.[7]

חיבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרגום "ארבעים [המסורות] ההאשמיות" לבאנו אמין (ترجمۀ اربعین‌الهاشمیه)
  • תרגום חלקי של 'אסראר אל-איאת' למולא צדרא
  • האישה היא מופת בריאת האל (زن مظهر خلاقیت‌الله)
  • אהבת טעם הקרבה, על אודות זהרא (عشق ذوی القربی دربارۀ حضرت زهرا)
  • משב הרוח של הנאמנות, על אודות עלי (نسیم ولایت دربارۀ حضرت علی)
  • חיי אישה באיראן, על אודות באנו אמין (زندگانی بانوی ایرانی دربارۀ بانو امین)
  • אוטוביוגרפיה (سفرنامه علویه همایونی)

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 נכללה הומאיוני בהיכל התהילה האיראני למדעים ותרבות. ב-2011 היא זכתה לכבוד נוסף, כאשר במהלך כינוס אמינה אמין באספהאן המנהיג הרוחני עלי ח'מנאי ציין אותה בנאומו כאחת הנשים הבולטות באיראן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הביוגרפיה של זינת א-סאדאת הומאיוני בפרסית: علویه همایونی، زینت‌السادات، سفرنامه علویه همایونی، اصفهان، انتشارات گلبهار، ۱۳۸۷ش.
  • Mirjam Kunkler and Roja Fazeli, "The life of two mujtahidas in twentieth-century Iran," in Masooda Bano, Hilary E. Kalmbach, eds., Women, Leadership, and Mosques: Changes in Contemporary Islamic Authority, BRILL, 2011, pp. 127-160.
  • נאהיד טייבי, חיי נשים באיראן. בפרסית: طیبی، ناهید، زندگانی بانوی ایرانی، اصفهان، انتشارات گلبهار، ۱۳۸۰ش.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "באנו הומאיוני זוכה לכבוד בכינוס אמינה אמין", חדשות המשרד לתרבות ואמנות, 21 במרס 2011 (פרסית).
  2. ^ הומאיוני, ביוגרפיה, עמ' 38–39.
  3. ^ הומאיוני, ביוגרפיה, עמ' 32–33.
  4. ^ "באנו הומאיוני", Mehr News Agency, 21 June 2016.
  5. ^ Kunkler and Fazeli, "Two mujtahidas in twentieth-century Iran," p. 135.
  6. ^ טייבי, חיי נשים באיראן, עמ' 132–134.
  7. ^ "באנו עלויה הומאיוני נפטרה", IRIBnews, 30 ביוני 2016.