זאב לב

זאב לב
	פרופ' זאב לב נואם בכנס תושב"ע בשנת תשכ"ט, 1969 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	25 באפריל 1922; וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
פטירה	3 באוקטובר 2004 (בגיל 82); ישראל
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה; אוניברסיטת קווינס; ישיבת בית יוסף ;
מנחה לדוקטורט	איזידור אייזק רבי
תלמידי דוקטורט	יעקב שחם, יוסף בודנהיימר
פרסים והוקרה	חתן פרס ישראל למדעים מדויקים על ספרו "תהודה פרמגנטית בגופים מוצקים" (1962), פרס רוטשילד על תרומתו לחקר הפיזיקה של המצב המוצק (1965), פרס כץ, פרס הרב מימון, פרס ירושלים
צאצאים	שמעון לב, נחום לב
מספר צאצאים	5
הערות	מייסד בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים והמכון המדעי-הטכנולוגי לבעיות הלכה
תרומות עיקריות
	א. בין המובילים לפיתוח מכשירי ה-MRI והמיקרוגל. ב. הקמת בית הספר הגבוה לטכנולוגיה, ירושלים.

זאב לב (נולד וילהלם לב, 25 באפריל 1922^[1] - 3 באוקטובר 2004) היה פיזיקאי ישראלי, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל במדעים מדויקים לשנת תשכ"ב (1962), ומייסד בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, שכונה עוד בחייו, בשם "מכון לב".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב לב נולד בשם וילהלם לב בווינה לנחום ואסתר לאו (לבית רימלט), שהיו שניהם צאצאי רבנים, בשנת 1934 עקרה משפחתו לברלין.

כשסופחה אוסטריה על ידי הנאצים, נשלח לאנגליה בקינדר-טרנספורט והחל ללמוד בישיבת גייטסהד. בזמן הקרב על בריטניה הוגלה, יחד עם אלפי נתינים גרמנים אחרים, למחנה הסגר בקולומביה הבריטית שבקנדה, שם עבד כחוטב עצים, בעוד הוריו ואחותו נספו בשואה. ב-1942 גייס רבה הראשי של טורונטו, הרב יעקב קמינצקי, את ראשי הקהילה לחתום על כתב ערבות, לשחרור היהודים מהמחנה. אחרי שחרורו עבר לטורונטו, שם היה בן בית אצל הרב קמינצקי.

לב סיים תואר ראשון בפיזיקה בהצטיינות יתרה באוניברסיטת קווינס שבאונטריו. סיים תואר שני בשנה אחת, באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, והתקבל ללימודי דוקטורט באותה אוניברסיטה במחלקה לפיזיקה שבראשה עמד חתן פרס נובל, פרופ' איזידור רבי. מנחהו לדוקטורט היה צ'ארלס טאונס, שאף הוא זכה בהמשך בפרס נובל.

ב-1950, לאחר סיום הדוקטורט, עלה עם אשתו דבורה (אותה פגש במסגרת תנועת הנוער השומר הדתי) לארץ ישראל, למורת רוחו של פרופ' רבי, והתקבל כמרצה באוניברסיטה העברית. הוא התמחה בתהודה פרמגנטית, וקנה לו שם עולמי בתחום, והיה בין המובילים לפיתוח מכשירי ה-MRI והמיקרוגל. ב-1962, כשהוא בן 40, התמנה לפרופסור מן המניין.

מכיוון שדגל בתורה עם דרך ארץ, עמד בראש קבוצה שייסדה ב-1969 את בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, הנקרא היום המרכז האקדמי לב, המשלב לימוד תורה ומדע גם יחד. לב וקבוצת המייסדים קיבלו, לשם כך, הסכמות מרבנים חשובים. הוא בחר שבית הספר יתמקד בתחומים: אלקטרו-אופטיקה, אלקטרוניקה ומדעי המחשב. לב היה גם ממייסדי המכון המדעי-הטכנולוגי לבעיות הלכה והיו"ר הראשון שלו. בניו למדו בישיבות תיכוניות.

בראשית שנות השבעים היה לב בין ראשוני המתיישבים בשכונת גבעת המבתר שבירושלים. הוא שימש כרבה של השכונה הקטנה והצעירה. בטרם נבנה מבנה הקבע של בית הכנסת בשכונה, שימש מרתף ביתו כבית כנסת. במקום זה התגבש נוהל תפילה משותף לכל העדות, שלפיו קטעי התפילה נקראים לסירוגין לפי נוסחי העדות השונות. כך הונהג גם במבנה הקבע של בית הכנסת, במשך למעלה מעשרים שנה.

לב היה חבר בוועדות ציבוריות, בין היתר בוועדה להיתרי עבודה בשבת ובוועדה לבדיקת טיסות אל על בשבת. ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, קיבל ב-1982 את דעת המיעוט של לב להימנע מטיסות בשבת. לב נהג לייעץ לרבנים חשובים כרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג וכרב שלמה זלמן אוירבך בענייני טכנולוגיה.

לב נפטר בירושלים ב-3 באוקטובר 2004, והוא בן 82. נקבר בהר המנוחות בירושלים.

בנובמבר 2011 נקרא על שמו של לב רחוב בפארק ההיי-טק בהר חוצבים בירושלים. בית הספר הגבוה לטכנולוגיה מעניק לזכרו את "פרס לב" מדי שלוש שנים בתחום "תורה עם דרך ארץ"^[2].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזאב ודבורה לב נולדו חמישה ילדים. לאחר שדבורה נפטרה מסרטן נישא בשנית לשרה, לבית קצבורג, אלמנתו של הרב אברהם לבקוביץ', ואם לארבע בנות. השניים גידלו ביחד את תשעת ילדיהם. בנו, אל"ם נחום לב, היה קצין בכיר בסיירת מטכ"ל. ב-1988 עמד בראש כוח הסיירת שהתנקש באבו ג'יהאד באחד מפרברי תוניס, בירת תוניסיה, ואחד היורים לעברו^[3]. היה חובב אופנועים ונהרג בתאונת אופנוע באוגוסט 2000. ספרו "אופנועים - רכיבה נכונה" ראה אור לאחר מותו. בהספדו לבנו אמר עליו שמבחינתו מת שלוש פעמים: כשמות אמו שינה אותו מהקצה אל הקצה, כשעזב את הדת וכשנהרג בתאונה.

גם בנו השני, שמעון לב, צלם במקצועו, עזב את הדת ואף כתב על היציאה בשאלה ספר בשם "ושיודע לשאול" (הוצאת חרגול, תשנ"ח). בספר כתב נחום לב: ”אבא סוחב תיק רציני... הוא הלך למדע בתקופה שלאדם דתי זה היה כמו ללכת לסיירת מטכ"ל... אבא מתחכך עם העולם החילוני הרבה שנים... אבל הוא תמיד שמר את עצמו במנותק”. על האופן שבו קיבל את עזיבת הדת של שניים משלושת בניו כתב נחום: ”אין יום שאבא לא חושב על זה שאנחנו לא דתיים... הוא נכנס לקטע שבגללו תהיה הפסקת השושלת וזה התחיל להעיק עליו. בגלל ההחלטות שלו, שושלת של אחד עשר דורות של רבנים נגמרה... אני חושב שבמלחמת שלום הגליל אבא שלי התחיל פתאום לתפוס שיש לי עולם שלם מאחורי, שאני לא תלוש... אז הוא התחיל להשלים עם זה והתחיל לדבר על זה שהמשפחה שלנו היא רבגונית”.

בנו השלישי, אבי לב, תושב קרני שומרון, לימד בישיבה. בתו, ד"ר אסתר כהן, מרצה לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. בתו, חוי לב, היא אמנית העוסקת בציור, פיסול וצילום. אחד מחתניו הוא ד"ר גבי בוטבול, מייסד בתי ספר אקדמיים לציבור החרדי בישראל ומחבר הספר "אסירי תקווה".