זאב הדרי
 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1916 רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 2001 (בגיל 85) באר שבע, ישראל |
| שם לידה |
וניה פומרנץ |
| ענף מדעי |
פיזיקה גרעינית |
| מקום לימודים |
סורבון |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
פרס יצחק שדה (1983) |
  | |
זאב הדרי (וניה פומרנץ) (15 בספטמבר 1916 – 7 בנובמבר 2001) היה ממנהיגי תנועת "החלוץ" בפולין, סגן ראש המוסד לעלייה ב', מראשוני המדענים של הכור הגרעיני בדימונה, מייסד הפקולטה להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן-גוריון ופרופסור לפיזיקה גרעינית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1931 היה הדרי ממקימי חוות ההכשרה ע"ש ברוכוב בלודז' (יחד עם חנן מאירי).
הדרי עלה לישראל מפולין ב-1935 והצטרף כחבר לקיבוץ גבעת השלושה. בעת מלחמת העולם השנייה פעל כנציג הקיבוץ המאוחד וההסתדרות הכללית ב"משלחת הארצישראלית בקושטא" של ועד ההצלה של הסוכנות היהודית, ארגון חשאי שעסק בעזרה ליהודים שחיו תחת שלטון גרמניה הנאצית וגרורותיה. למעשה, היה חלק ממערך מבצעי לא רשמי מחוץ למערכת הממסדית, והיה כפוף לדוד בן-גוריון באמצעות טדי קולק.[1] בפועל היו הדרי ומנחם בדר הממונים על הקשר עם יהודי הונגריה. במסגרת זו גם יצר את הקשר בין מנהיגי היישוב הארץ-ישראלי לבין יואל ברנד, מיוזמי העסקה "סחורה תמורת דם" (שמעולם לא יצאה אל הפועל), שבה בעלות הברית היו אמורות להעביר לגרמניה 10,000 משאיות מצוידות תמורת הצלת מיליון יהודים.[2]
בספטמבר 1944, עם הפיכת חזית המולדת בבולגריה, נמנה הדרי עם ראשוני גורמי החוץ שנכנסו לממלכה. הוא ביקר בסופיה ודיווח להנהגת היישוב על מצבה של יהדות בולגריה. הדרי היה הרוח החיה בהקמת תנועת "החלוץ" בבולגריה.[3][4]
לאחר המלחמה גויס ב-1945 ל"מוסד לעלייה ב'" (העלייה הבלתי לגאלית). הוא מונה לסגן ראש המוסד, שאול אביגור, ישב במרכז המוסד בפריז והיה האחראי מטעמו על העלייה הבלתי לגאלית מאירופה. במסגרת תפקידו ארגן את מבצע העלייה באניית המעפילים "אקסודוס". הדרי מילא תפקיד מרכזי בעסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית, שהייתה חיונית מאוד להצטיידות צה"ל במלחמת העצמאות. במהלך מלחמת העצמאות מילא שליחויות בצרפת שעליהן דיווח גם לבן-גוריון .[5] התגייס לצה"ל ושירת כלוחם פשוט בחטיבת הראל, שבשורותיה נפצע.
אחרי שחרורו נפגש עם דוד בן-גוריון וסיפר לו על רצונו ללמוד בצרפת פיזיקה גרעינית, שראה בה את מקצוע העתיד. עם ברכת הדרך של בן-גוריון נסע הדרי לאוניברסיטת סורבון בפריז ללמוד פיזיקה גרעינית. כל השכלתו הממוסדת עד אז הסתכמה בלימודים ב"חדר" וב"ישיבה". כעבור חמש שנים סיים את עבודת הדוקטור שלו, חזר לישראל והיה מראשוני הפיזיקאים הגרעיניים, שהשתתפו בהקמת הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) בדימונה. במקביל עסק בגיוס סטודנטים צעירים ללימודי הגרעין בצרפת. הדרי היה חבר בוועדת התכנון של הכור הגרעיני (יחד עם עמוס דה-שליט וצבי ליפקין), ועבד בקמ"ג בפיתוח תחומים שונים עד לפרישתו לגמלאות. במקביל פעל להקמתה של אוניברסיטה בנגב, בבאר שבע, שלימים הייתה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. רעיון הקמת האוניברסיטה נולד אצלו בעיקר מהגדרת הצרכים של הקריה למחקר גרעיני. לפי תפיסתו, לא ניתן היה לקיים את קמ"ג לאורך זמן מבלי לקיים אוניברסיטה באזור. הוא נמנה עם ראשי האוניברסיטה ושימש בה, במקביל לעבודתו בקמ"ג, פרופסור לפיזיקה גרעינית עד פרישתו לגמלאות.
ביוני 1955, על רקע פרשת קסטנר, היה הדרי מעורב בוויכוח עם עמדת השמאל (ובכללו "הקיבוץ המאוחד", שבשמו פעל במלחמת העולם השנייה) על ההיבט העקרוני של פרשה זו. משה כרמל, מראשי אחדות העבודה, גינה את הניסיונות להציל את הנהגת מרד גטו ורשה באמצעות מגעים עם הנאצים או שוחד (וייחס את הדבר בטעות לשליח של קסטנר). הדרי טען בשלושה מכתבים למערכות "למרחב" ו"דבר", שצו הזמן בעת השואה היה לנקוט בו בזמן בדרך המרד וההתקוממות ובניסיונות להציל יהודים. נתן אלתרמן ייחד לעימות הזה את "הטור השביעי" שלו" ותיאר בשיר "קולו של וניה פומרנץ" "קול אמיץ בחותם-ייחודו/ קול - מופת לכולנו".[6]
בשנת 1976 ישב הדרי בחבר השופטים להענקת פרס ישראל לשירות חיים לקליטת עלייה.[7]
הדרי נפטר בבאר שבע בשנת 2001 ונטמן בבית הקברות בעומר.[8]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1983 זכה הדרי בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.[9]
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על שמו של זאב הדרי קרויות שדרות בבאר שבע[10] ובבת חפר.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פליטים מנצחים אימפריה, פרשיות עלייה ב' 1941 - 1948 - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984.
- המוסד לעליה ב' - יומן מבצעים, פריס 1947 - הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון
- צומת קושטא, שליחות כנגד כל הסיכויים - הוצאת משרד הביטחון, 1992
- אוניות או מדינה, פאן יורק, פאן קרשנט (עם זאב צחור) - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה אבן שושן, סיפורו של קיבוץ הכשרה - הקיבוץ ע"ש ב. ברוכוב בלודז' ובנותיה, הוצאת בית לוחמי הגטאות, 1970, עמודים 42–45
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חזר מחו"ל כדי להעיד במשפט קסטנר-גרינוולד, חרות, 14 באפריל 1954
- תמרה טראובמן, מת זאב הדרי - ממקימי הכור בדימונה, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2001
- איתן הבר, רוח גדולה לא באה- מעולם לא היינו כה חזקים צבאית וכה חלשים מוראלית, באתר ynet, 11 בנובמבר 2001
- אילה נדיבי, בשנים 1944-1943, באתר דעת- אתר לימודי יהדות ורוח
- ה"שומרת" הניפה "סמרטוט" עברי - סיפורו של וניה הדרי, גלילה רון-פדר-עמית, הוצאת אדם, תל אביב, 1989
זאב וניה הדרי (1918-2001), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טוביה פרילינג, הטריאומוויראט הבלתי מוצהר ו"המערכת המקבילה", מט"ח/יד ושם
- ^ שרת: לא היה נסיון להשתיק שואת יהדות הונגריה, הצופה, 13 ביולי 1955
- ^ יוסף בן, לחרות ולעלייה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 928-927.
- ^ ישראל אלמוג, תנועת הנוער "החלוץ" 1944 - 1945, הצלחה או כישלון?, באתר "כולנו בולגרים".
- ^ יומן המלחמה - דוד בן-גוריון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1982, עמ' 588
- ^ נתן א., קולו של וניה פומרנץ, דבר, 8 ביולי 1955
הטור השביעי, כרך 5, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016, עמ' 55-58; 442-444 - ^ חתני פרס ישראל תשל"ו, דבר, 3 במאי 1976
- ^ הקבר של זאב הדרי בבית הקברות בעומר, באתר BillionGraves
- ^ פרס יצחק שדה הוענק לפרופ' הדרי וד"ר זאב צחור, דבר, 5 בספטמבר 1983
- ^ שדרה על שמו של פרופ' זאב (וניה) הדרי, ממייסדי אוניברסיטת בן-גוריון והקריה למחקר גרעיני, באתר אוניברסיטת בן-גוריון, 19 בספטמבר 2011