ועידת קהיר (1921)

ועידת קהיר הייתה ועידה בהשתתפות אנשי ממשל בריטיים ובראשם וינסטון צ'רצ'יל, לורנס איש ערב וגרטרוד בל, שהתקיימה בין ה-12 ל-30 במרץ 1921 בקהיר.

משמאל: לורנס איש ערב, עבדאללה, ג'פרי סלמונד (אנ') ווינדהאם דידס בוועידת קהיר

צ'רצ'יל, שהיה אז שר המושבות, קיבל דיווחים שליליים על המצב במזרח התיכון:

בארץ ישראל - פרעות נגד היהודים.
בסוריה - הכרזת עצמאות חד-צדדית והמלכתו של פייסל ובעקבותיהם סילוקו על ידי הצרפתים.
במצרים - מרד לאומי.
בירדן - הצקות מן הגבול לצרפתים ופגיעה ביעדיהם (מסילות רכבת וכו').
בעיראק - התקוממות עממית.
בנוסף, צעדת עבדאללה מן החג'אז לעבר דמשק לנקום את השפלת פייסל, אחיו שסולק מסוריה.

כל הבעיות שהובאו הראו על חוסר יציבות במזרח התיכון ועל הצורך לגיבוש מדיניות יציבה שתפתור את המצב. לכן, הוקמה ועידת קהיר שהורכבה ממספר מומחים שאסף צ'רצ'יל. מטרותיה היו:

אינטרסים בריטים אימפריאליים - צמצום הוצאות הממשל הבריטי באזור.
יישוב חילוקי הדעות בין הצד הערבי ובין הצד היהודי לגבי עתיד האזור וגיבוש קו אחיד.
ניסיון לשלב בין ההתחייבויות שניתנו לערבים בעבר לבין ההתפתחות החדשות בשטח
כינון ממשל בעיראק.

לגבי עיראק כבר הוחלטו מרבית הנקודות בלונדון לפני הוועידה. צ'רצ'יל דחף לפתרון האשמי בעיראק בראש ובראשונה והתלבט בין פייסל לעבדאללה. פייסל הוכיח נאמנותו לבריטים ולכן בחרו הבריטים בו. את עבדאללה עצרו בעמאן בדרכו לדמשק ונתנו לו את המלוכה על עבר הירדן המזרחי.

בעקבות המשכיותן של הבעיות הנ"ל, פורסם כשנה מאוחר יותר הספר הלבן הראשון שנשען על החלטות אלו.