ונרה 1
_(Memorial_Museum_of_Astronautics).JPG) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות חלל | ברית המועצות |
| מפעיל |
תאגיד הטילים והחלל אנרגיה  |
| יצרן |
תאגיד הטילים והחלל אנרגיה |
| תאריך שיגור | 12 בפברואר 1961 |
| משגר | מולניה |
| אתר שיגור |
כן שיגור גגארין |
| משימה | |
| סוג משימה | טיסה על פני כוכב הלכת נגה |
| מסלול | הליוצנטרי |
| נטייה |
0.58 מעלה |
| זמן הקפה |
311 יממה |
| משך המשימה הכולל |
12 בפברואר 1961 – הווה (604,800 שנייה) |
| משך המשימה | כשלה במסלול סביב נוגה, והייתה בחלל לפחות 3 חודשים |
| מידע טכני | |
| משקל | 643.5 ק"ג |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 00080 |
| מאגר המידע הלאומי | 1961-003A |
  | |
ונרה-1 (ברוסית: Венера-1; נקראה גם התחנה האוטומטית הבין-כוכבית ונוס-1) הייתה הגשושית הפלנטרית הראשונה, תוצרת ברית המועצות, ששוגרה ב-12 בפברואר 1961 לעבר כוכב הלכת נוגה, כחלק מתוכנית ונרה.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגשושית שקלה 643.5 ק"ג בצורת גליל שקוטרו 1.05 מטר ובראשו חרוט. אורכה הכולל של הגשושית היה 2.035 מטר. היא מולאה בחנקן יבש בלחץ של 1.2 אטמוספירות עם מאווררים פנימיים כדי שהחום יתפרש על כל הגשושית. הגשושית צוידה בשני לוחות סולריים שטענו סוללות אבץ-כסף. אנטנה באורך שני מטר תוכננה במטרה לשלוח מידע לכדור הארץ. גם על הלוחות הסולריים ניצבו שתי אנטנות ששימשו לשמירה על קשר עם הגשושית.
הגשושית צוידה במכשירי מדידה שכללו מגנטומטר, מלכודת יונים, גלאי מיקרו-מטאוריטים, מונה גייגר וכלי למדידת קרינה קוסמית בעזרת נתרן יודי. ניסוי שצורף לגשושית והוצמד לאחד הלוחות הסולריים מדד טמפרטורות על השכבה הדקה הניסיונית שעל ונרה 1. בגשושית השתמשו במנוע KDU-414 לתיקונים תוך-מסלוליים. השליטה על הטמפרטורה התבצעה בעזרת לוחות ממונעים.
ונרה 1 שוגרה בשני שלבים. קודם כל, שוגרה בעזרת משגר "מולניה" ("ברק" ברוסית) הגשושית ספוטניק 8 ששקלה 7 טון, והיא הוצבה במסלול חניה. התחנה הבין-כוכבית האוטומטית שוגרה ממסלול של 229 × 282 ק"מ לעבר נוגה בעזרת מנוע ארבע-שלבי. זו הייתה הדוגמה הראשונה ליעילות הרבה שבשיגור מתוך כלי במסלול. המנוע 11D33 היה הראשון מסוגו שהציג הנעה בשלבים של טיל והציג שימוש ראשון במנוע מסוג "אולז'" - מנוע המניע טיל בסביבה חסרת משקל בעזרת דלק נוזלי.
.jpg)
שלוש מדידות טלמטריות מוצלחות נערכו ונאסף מידע לגבי רוח סולרית וקרניים קוסמיות קרוב לכדור הארץ ב-19 בפברואר, במרחק של 1,900,000 ק"מ מכדור הארץ בחלק של החלל שמושפע מהשדה המגנטי של ארץ. אחרי גילוי הרוחות הסולריות בעזרת לונה 2, ונרה 1 סיפקה את הווידוא הראשון שהתופעה קיימת גם בחלקים עמוקים יותר של החלל. אחרי שבוע המדידה הטלמטרית הרביעית כשלה ולא התבצעה. ב-19 וב-20 במאי 1961 ונרה 1 חלפה במרחק של 100,000 ק"מ ונכנסה למסלול הליוצנטרי. עם עזרתו של טלסקופ הרדיו הבריטי במצפה הכוכבים ג'ודרל בנק יכול להיות שאותרו כמה אותות חלשים מונרה 1 בחודש יוני. מהנדסים סובייטיים סבורים שוונרה 1 כשלה בגלל התחממות יתר של גלאי הכיוון הסולרי.
ונרה 1 הייתה אבן דרך חשובה בעיצוב והנדסת חלליות - היא הייתה הגשושית הפלנטרית המודרנית הראשונה והכלי הראשון שעוצב באופן שיאפשר שינויים תוך מסלוליים. במהלך רוב טיסתה יוצבה בעזרת סיבוב. לו הייתה מגיעה לנוגה היא הייתה נעזרת במיקום של ארץ ובמיקומה של השמש ומשתמשת בפעם הראשונה באנטנה פרבולית להעברת מידע.
