ונדה לנדובסקה

**ונדה לנדובסקה**
**Wanda Landowska**
לידה	5 ביולי 1879; ורשה, פולין הקונגרסאית, האימפריה הרוסית
פטירה	16 באוגוסט 1959 (בגיל 80); לייקוויל, קונטיקט, ארצות הברית
מקום קבורה	Taverny cemetery
מוקד פעילות	צרפת, הרפובליקה הפולנית השנייה, פולין הקונגרסאית
מקום לימודים	אוניברסיטת פרדריק שופן למוזיקה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	פולנית, צרפתית, אנגלית
כלי נגינה	צ'מבלו, פסנתר
פרסים והוקרה	קצין במסדר פולוניה רסטיטוטה
	פרופיל ב-IMDb

וַנדָה לַנדוֹבסקָה (בפולנית: Wanda Landowska‏; 5 ביולי 1879 – 16 באוגוסט 1959) הייתה צ'מבליסטית פולנייה יהודייה, מחלוצי החייאתו של הצ'מבלו בתחילת המאה ה-20 בנגינתה (הן בהופעות פומביות והן בהקלטות), בהוראת הנגינה בכלי, בפרשנותה ובמחקריה.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונדה לנדובסקה נולדה בעיר ורשה שבפולין הרוסית, בת לאב עורך דין ולאם בלשנית, שתרגמה את מארק טוויין לפולנית. היא החלה לנגן פסנתר בגיל ארבע ולמדה בקונסרבטוריון של ורשה אצל יאן קלֶצ'ינסקי ואלכסנדר מיכלובסקי (אנ'). בנוסף, למדה קומפוזיציה אצל היינריך אוּרבַּן (אנ') בברלין. לאחר נישואיה לחוקר הפולקלור הפולני הנרי לב בשנת 1900 בפריז, לימדה פסנתר בסקולה קאנטורום (אנ') שם (1900–1912). מורה הראשון עודד אותה לנגן את המוזיקה שאהבה וללכת בדרכה, אך מוריה הבאים עשו כמיטב יכולתם להטותה בכיוונים שלא נראו לה, ושנות ההוראה הכפויה הביאו אותה להחלטה להתמסר למוזיקה שאהבה, בעיקר מתקופת הבארוק, ולוותר על הפסנתר למען הצ'מבלו. החלטתה זו הקימה עליה מתנגדים, שראו בצ'מבלו כלי נשכח שאבד עליו הכלח בשנים ההן, אך גם תומכים, בהם גבריאל פורה ומנואל דה פאיה.

ונדה לנדובסקה לימדה צ'מבלו בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין (1912–1919). התעניינותה העמוקה במוזיקולוגיה, ובעיקר ביצירותיהם של באך, קופרן וראמו הובילה אותה לסייר במוזיאונים של אירופה בחיפוש אחר כלי מקלדת מקוריים; היא רכשה כלים עתיקים והזמינה כלים חדשים, שיוצרו לבקשתה אצל פלייל ושות'. היו אלה צ'מבלי גדולים, בעלי מבנה כבד, שהסתמך במידה רבה על מבנה הפסנתר. כלים אלה יצאו במידה רבה מן האופנה בארבעת העשורים האחרונים והזיקו לא מעט להערכה המודרנית של הקלטות לנדובסקה.

יצירות חדשות רבות נכתבו למענה: "אל רטאבלו דה מאסה פדרו" (El retablo de maese Pedro) (אנ') של מנואל דה פאיה ציין את שיבת הצ'מבלו לתזמורת המודרנית. בהמשך כתב פאיה קונצ'רטו לצ'מבלו למענה, ופרנסיס פולנק חיבר בשבילה את "Concert champêtre" שלו.

בשנת 1925 ייסדה את בית הספר למוזיקה עתיקה בפריז. משנת 1927 היה ביתה בסַן-לה (אנ') למרכז ביצוע וחקר מוזיקה עתיקה. כשכבשה גרמניה הנאצית את צרפת, לנדובסקה, שהייתה לאזרחית צרפת ממוצא יהודי, נמלטה מפריז עם עוזרתה ושותפתה לחיים, המוזיקאית דניז רֶסטוּ (אנ'). היא עזבה את סן-לו בשנת 1940, ולאחר תקופת נדודים בדרום צרפת הפליגה מליסבון לארצות הברית וב-7 בדצמבר 1941 הגיעה לניו יורק. ביתה בסן-לו נבזז, הכלים וכתבי היד נגנבו, ולארצות הברית הגיעה למעשה ללא נכסים של ממש. בשנת 1949 התיישבה בלייקוויל (אנ') שבקונטיקט, והשיבה לעצמה את מעמדה כמבצעת ומורה בארצות הברית, שבה הרבתה לסייר במסעות קונצרטים. כתביה על מוזיקה, "מוזיקה עתיקה" ו"לנדובסקה על מוזיקה", תורגמו ונערכו על ידי דניז רסטו.

הקלטות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וריאציות גולדברג של יוהאן סבסטיאן באך, 1933 – זו הייתה ההקלטה הראשונה של יצירה זו. היצירה בוצעה והוקלטה על ידה שוב בשנת 1945.
הסונאטות של דומניקו סקרלטי, הוקלטו בחלקן עד שנת 1940.
הפסנתר המושווה של באך, 1949–1954 – ההקלטה הוגדרה על ידי לנדובסקה כ"צוואה שלה לעולם".

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Musique ancienne: le mépris pour les anciens--la force de la sonorité--le style--l’interpretation--les virtuoses--les Mécènes et la musique; avec la collaboration de M. Henri Lew-Landowski, Paris: Mercure de France, 1909.
Landowska on Music; collected, edited, and translated by Denise Restout, assisted by Robert Hawkins, New York: Stein and Day, 1964.^[1]