לאחר קבלתה של אלבמה אל איחוד המדינות של ארצות הברית, בשנת 1819, קינג נבחר כסנאטור מטעם אלבמה וכנציג המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. כהונתו נמשכה 25 שנים רצופות, עד לשנת 1844, ולאחר שהיה בשליחות כשגריר ארצות הברית בצרפת (1844 - 1846), מונה מחדש לסנאט (כממלא מקומו של סנאטור שהתפטר) וכיהן בתפקיד ארבע שנים נוספות מטעם המפלגה הדמוקרטית. בקונגרסים ה-24 עד ה-27, ובשנית בקונגרסים ה-31 וה-32, כיהן קינג כנשיא הזמני של הסנאט (המנהל את ישיבות הקונגרס באופן רשמי, כמחליפו של סגן נשיא ארצות הברית). בתפקיד זה כיהן גם בתקופה שלאחר מותו של הנשיא זאכרי טיילור והיה, בהיעדר סגן נשיא, הראשון בסדר ממלאי מקומו של הנשיא מילרד פילמור. בסנאט הוא כיהן לאורך השנים כיושב ראש של מספר ועדות: הוועדה לענייני מקרקעין ציבוריים, הוועדה לענייני מסחר, הוועדה לעניין יחסי חוץ והוועדה לנושא הפנסיה. לאורך שנות כהונתו בתפקידיו השונים התנגד קינג באופן נחרץ לביטול העבדות.
בשנת 1852 נבחר קינג מטעם המפלגה הדמוקרטית לכהן כסגן הנשיא, תחת כהונתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין פירס. באופן מיוחד אישר הקונגרס לערוך את השבעתו על אדמת טריטוריה זרה, בקובה, בה שהה קינג לצורך הבראה ממחלת השחפת. זמן קצר לאחר שובו לביתו באלבמה נפטר קינג מהמחלה, 45 יום בלבד לאחר שהחלה כהונתו כסגן הנשיא[1][2]. משרתו נותרה פנויה ארבע שנים לאחר מותו[3]. מחוז קינג במדינת וושינגטון נקרא על שמו עד שנת 2005, עת שינתה מושלת המדינה את ההחלטה וקבעה שהמחוז ייקרא על שמו של מרטין לותר קינג, אשר לחם למען זכויות האדם של השחורים בארצות הברית.
קינג היה שותפו למגורים של ג'יימס ביוקנן במשך 15 שנים, ויש האומרים שבין השניים התנהלה מערכת יחסים הומוסקסואלית.
^תפקיד סגן הנשיא נשאר פנוי במהלך כהונתו של פירס, כיוון שהחוקה לא קבעה נוהל למינוי סגן נשיא חדש. כך הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית היה הבא בתור בסדר הירושה.
ארצות הברית
