ויליאם סטרונג
 | |||||||||
| ויליאם סטרונג | |||||||||
| לידה |
6 במאי 1808 סומרס, קונטיקט, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 1895 (בגיל 87) אגם מינווסקה, מדינת ניו יורק, ארצות הברית | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות צ'ארלס אוונס, רדינג, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
.png) | ||||||||
  | |||||||||
ויליאם סטורנג (באנגלית: William Strong; 6 במאי 1808 – 19 באוגוסט 1895) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של פנסילבניה וכשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, משרה לה מונה על ידי הנשיא יוליסס ס. גרנט. הוא גם היה חבר "הוועדה האלקטורלית" שפסקה בנוגע לתוצאות הבחירות לנשיאות של 1876, וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליאם סטרונג נולד בסומרס, קונטיקט ובהמשך עברה המשפחה לפנסילבניה. הוא היה הבכור מבין 11 ילדיהם של ויליאם לייטברן סטרונג, צאצא של ג'ון סטרונג, שהיגר במאה ה-17 מאנגליה, ושל רעייתו, הארייט (לבית דמינג) סטרונג. הוא היה אחיו של ניוטון דמינג סטרונג, עורך דין וחבר בית הנבחרים של אילינוי ודודנו של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ת'רון ר. סטרונג מניו יורק. ויליאם סטרונג התחנך באקדמיית מונסון שבמסצ'וסטס וב-1828 סיים את לימודיו באוניברסיטת ייל, שם היה חבר באחוות פי בטא קפא. לאחר סיום לימודיו הוא לימד בבית ספר בברלינגטון, ניו ג'רזי, ובמקביל למד משפטים בקריאה עצמית בהדרכתו של גארט וול והשלים את השכלתו המשפטית בקורס של חצי שנה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל. לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין, הוא פתח משרד עורכי דין ברדינג, פנסילבניה, שהיה פעיל בשנים 1832–1857. ב-1866 נבחר סטרונג כחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית.[1]
ב-1846 נבחר סטרונג כדמוקרט מתנגד העבדות לבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא כיהן בתפקיד שתי תקופות כהונה והיה יושב ראש ועדת הבחירות של הבית בתקופת כהונתו השנייה. בבחירות של 1850 הוא לא הציג את מועמדותו לבחירה מחדש ושב לעיסוקו בעריכת דין.
קריירה שיפוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1857 נבחר סטרונג מטעם הדמוקרטים כשופט בבית המשפט העליון של פנסילבניה. זמן קצר לאחת תחילת כהונתו הוא עבר לשורות המפלגה הרפובליקנית. ב-1868 הוא התפטר מכהונתו כדי לשוב לעיסוקו בערכית דין בפילדלפיה, שהכניסה לו יותר כספים.
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1870, כאשר שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית רוברט קופר גריר פרש מכהונתו, הוצע לסטרונג להתמנות במקומו. בכל אופן, על נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט הופעלו לחצים כבדים למנות לתפקיד את מזכיר המדינה לשעבר אדווין סטנטון. מועמדותו של סטנטון הוגשה לסנאט, אושרה, אך הוא נפטר ארבעה ימים לאחר מכן. ב-7 בפברואר 1870 הגיש גרנט את מועמדותו של סטרונג, שאושרה והוא הושבע לכהונתו ב-14 במרץ.
בפסק הדין "בליו נגד ארצות הברית" (Blyew v. United States) הוא פסק לטובת זכויות המדינות ונגד חוק זכויות האזרח של 1866 (אנ'), שהתיר לאפרו-אמריקאים להעיד בבתי משפט נגד לבנים.
בפסק הדין "ארצות הברית נגד גיבן" (United States v. Given), תיק שסטרונג דן בו בשבתו כשופט פדרלי מחוזי, הוא אישר את תקפותו של כתב אישום שהוגש על פי חוק האכיפה של 1870, כאשר פקידי בחירות מנעו משחורים מלהצביע. סטרונג פסק שתיקוני החוקה של תקופת השיקום אפשרו לקונגרס לחוקק חוקים לענישת יחידים כאשר המדינות כשלו בהגנת זכויות חוקתיות. סטרונג כתב את חוות דעת הרוב בפסק הדין "סטראודר נגד וירג'יניה המערבית" (Strauder v. West Virginia) מ-1879, שהיה אחד מפסקי הדין הראשונים שעסקו ב"סעיף ההגנה השוויונית", הסעיף הראשון של התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית.
סטרונג היה אחד מחמשת שופטי בית המשפט העליון שהיו חברי "הוועדה האלקטורלית" (Electoral Commission), שמונתה כדי לקבוע את תוצאות ההצבעה בבחירות לנשיאות של 1876 השנויות במחלוקת. הוא הצביע יחד עם עמיתיו הרפובליקנים, שהחזיקו ברוב בוועדה, להעביר את כל הקולות השנויים במחלוקת למועמד הרפובליקני רתרפורד הייז, וכך הבטיחו את בחירתו לנשיאות.
סטרונג כיהן על כס השיפוט עד 14 בדצמבר 1880, כאשר הוא פרש על אף בריאותו הטובה, בין השאר כדי לשמש דוגמה לכמה שופטים שלא היו בקו הבריאות וסירבו לוותר על תפקידם. לאחר פרישתו הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין.
שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו שימש סטרונג כבורר בסכסוך בינלאומי בין האיטי ובין ארצות הברית. שני אזרחים אמריקאים טענו לנזקים שנגרמו להם עקב התנהלותה של ממשלת האיטי. סטרונג מונה כבורר ליישוב התביעות על פי הסכם מ-1884 בין שתי המדינות והגיש את החלטתו ביוני 1885.
ויליאם סטרונג נפטר ב-19 באוגוסט 1895 באגם מינווסקה, שבמחוז אלסטר, מדינת ניו יורק ונטמן בבית הקברות צ'ארלס אוונס שברדינג.
נכדו של סטרונג, לוטננט ויליאם סטרונג הבן, התנדב לשרת במלחמת העולם הראשונה בצבא קנדה. הוא היה תושב וושינגטון הראשון שהתנדב לשירות צבאי במלחמה. לוטננט סטרונג נפטר ב-1919 בפסדינה, כאשר היה בהחלמה מסיבוכים של חשיפה לנשק כימי בשדות הקרב של איפר ורכס וימי.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם סטרונג באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
- ויליאם סטרונג באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ויליאם סטרונג באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם סטרונג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ויליאם סטרונג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
