וילה לאה

וילה לאה
	וילה לאה, 1950
מידע כללי
סוג	בית מגורים
כתובת	רח' עזה 6 / בן מיימון 6
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1934
תאריך פתיחה רשמי	1934
קואורדינטות	31°46′28″N 35°13′02″E / 31.77442158°N 35.21720767°E

וילה לאה, הידועה גם בשם בית אבקריוס, היא מבנה בשכונת רחביה בירושלים, בשדרות בן מיימון מס' 6.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילה לאה נבנתה עבור ד"ר נסיב אבקריוס ביי, עורך דין שפעל בירושלים בתקופת המנדט הבריטי בהצלחה רבה^[1]. אבקריוס נולד במצרים למשפחה יוונית-אורתודוקסית אמידה. אבקריוס הגיע לירושלים עם תחילת המנדט, בקיץ 1920, לשמש מנהל בתי המשפט ומורה בבית הספר המנדטורי למשפטים^[2]. לאחר מכן פתח פרקטיקה פרטית שהפכה לאחד ממשרדי עורכי הדין המצליחים בארץ באותה עת^[1].

בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 התאהב אבקריוס בלאה טננבוים, יהודייה ממשפחה מהיישוב הישן ונשא אותה לאישה בשנת 1930 במצרים. המבנה נבנה עבור אשתו, נקרא על שמה ובחזית הבית נכתב שמה באותיות לטיניות בסגנון גותי: "Villa Lea". אבקריוס היה אז בן 56, ואשתו בת 26. היא הייתה בתו של סוחר הקרקעות, ישראל טננבוים, אשר הספיקה כבר להתחתן עם קצין משטרה יהודי בתל אביב ולהתגרש ממנו ב-1926^[3]. מילדותה התרגלה לאה לחיי מותרות ותפנוקים. היא נענתה לחיזוריו של אבקריוס, לאחר שהבטיח כי יעבור גיור וכי יבנה עבורה וילה, שכמותה לא נראתה בירושלים. הוא גם הרעיף עליה מתנות יקרות ערך^[4]. לבני הזוג נלדו שתי בנות^[1].

בניית הבית הסתיימה ב-1 במאי 1934. המבנה נבנה בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) על פי תכנון של האדריכלים רפאל ודן בן דור. המבנה צוּפָּה באבן אדמדמה, וכולל מספר גושי מבנה כמקובל בסגנון הבינלאומי. שער המבנה נבנה בסגנון אר דקו. את הבית עצמו בנה הקבלן אברהם קלזאן שהיה קבלן בנין בעל תעודת אומן מ"בצלאל", התמחה בבניה באבן והיה ידוע בחישוביו המדויקים להקמתן של קשתות לשערי הבית, דלתות, חלונות ותקרות קמורות^[4].

אבקריוס ירד מנכסיו בשל חיי המותרות הבזבזניים של אשתו והיא עזבה אותו. במאי 1936 הושכר הבית לקיסר האתיופי היילה סלאסי, שברח מארצו לירושלים בעקבות כיבושה על ידי איטליה^[5]. בפנקס תושבי רחביה שפורסם ביולי 1936 נכתב תחת האות ח': "השם:חיילה-סלסיה. הכתובת:רחוב בן מימון 6. מקצוע או עבודה: מלך חבש"^[6].

בשנת 1942 מכרה לאה טננבוים את הבית למשפחה פלסטינית נוצרית^[7]. אבקריוס נפטר בשנת 1946 בחוסר כול בחדר מלון בעיר העתיקה^[1].

לאחר מלחמת העצמאות תפס האפוטרופוס לנכסי נפקדים את הבית. המבנה נמסר בתחילה למשה דיין, שכיהן באותה עת כמפקד מחוז ירושלים. בעקבות דיין הפך המבנה לבית המגורים של מפקדי המחוז, עד כהונתו של תת-אלוף דוד הגואל. המבנה היה ענק במושגי אותם ימים. ב-1950 אף נערך במרפסת הבית ובחצרו טקס הכלולות של עזר ויצמן וראומה שוורץ. רק בשנת 1952, שנת כהונתו האחרונה של דיין בתפקיד, בעקבות לחץ ציבורי, חולק המבנה לשלוש דירות: דירת דיין, דירת שרד לאחד משרי הממשלה ולחדרי מגורים לסטודנטים משוחררי צה"ל. האחרונים אף כינו את הבית בשם החיבה "רמת דיין". בשלב מאוחר יותר נרכשה דירה אחת בבניין על ידי אליעזר קפלן בהיותו שר האוצר, ודירה נוספת נרכשה על ידי השר ד"ר יוסף בורג^[8].

בספרה "אבי, בתו" מספרת יעל דיין על התרשמותה מן הבית עת התגוררה בו עם הוריה משה דיין ורות דיין:

בימים הראשונים להתגוררותנו שם התקשיתי להאמין למראה עיני. היה זה ארמון שכאילו נלקח מעמודי הרומנים, טירת-אבן ורודה, אחוזת נסיכים מסנט פטרבורג, או מבצר מכושף מהאגדות. כל חדר היה צבוע בצבע אחר, ולא פסקנו מלסופרם. היו שם חדר ורוד, חדר ירוק, חדר אמבטיה עם אריחים כחולים שתאם חדר כחול ושני חדרי-אירוח ענקיים. היו גם חלונות מקושתים שבלטו אל מחוץ לקיר, קומת - מרתף ובה מטבח ענק ועוד שני חדרים. היו מסדרונות ארוכים ומרפסות, גן מוקף חומות ובו באר מים וכמה עצי פרי.

.