ויין עילית
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
| |||
 | |||
| בניין הפרפקטורה של המחוז ויין עילית בלימוז' | |||
| מדינה |
 צרפת | ||
|---|---|---|---|
| חבל |
 אקיטן החדשה | ||
| ראש העיר |
רפאל לה מאאוטה (פרפקט) ז'אן-קלוד לבלואה (ראש מועצה מחוזית) | ||
| מושל | ז'אן קלוד לבלואה (המפלגה סוציאליסטית) (ראש מועצת המחוז) | ||
| נפה במחוז |
3 נפות, 21 קנטונים, 200 כפרים גדולים, 13 קהילות-על בין-עירוניות ובין-כפריות פרפקטורה 1 - לימוז' ו-2 סובפרפקטורות: בלאק ורוששואר | ||
| בירת המחוז | לימוז' | ||
| תאריך ייסוד | 4 במרץ 1790 | ||
| על שם |
ויין  | ||
| שטח | 5,520 קמ"ר | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Puy Lagarde | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 371,691 (1 בינואר 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 68 נפש לקמ"ר (2014) | ||
| קואורדינטות | 46°52′00″N 01°16′00″E / 46.86667°N 1.26667°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.haute-vienne.gouv.fr/ | |||
  | |||
ויין עילית או אוט-ויין (בצרפתית: Haute-Vienne, באוקסיטנית: Nauta-Viena או Nauta-Vinhana) הוא מחוז בצרפת בחבל אקיטן החדשה, הקרוי לפי נהר ויין. ויין עילית הוא אחד מתריסר המחוזות של אזור אקיטן החדשה (אקוויטניה החדשה). הוא גובל במחוזות קרז, קורז, דורדון, שראנט, ויין ואנדר. נמצא בצומת צירים היסטוריים המחברים את פריז עם טולוז (צפון-דרום) ואת האוקיינוס האטלנטי עם המסיב המרכזי (מסיף סנטרל) (מערב-מזרח). מבחינה היסטורית ותרבותית לאזור זיקה למסורת האוקסיטנית והשתייך ללנגדוק. המחוז תופס את החלק המערבי של הפרובינקיה הישנה לימוזן שכללה גם חלק מהמחוזות הנוכחיים שארנט, ויין ודרודן.
המחוז מחולק לשלוש נפות (ארונדיסמנטים): נפת לימוז', שבירתה העיר לימוז'; נפת בלאק, שבירתה בלאק, כ-45 ק"מ צפונית-מערבית מלימוז'; ונפת רוששואר, שבירתה העיר בעלת שם זהה, רוששואר, ממערב ללימוז'. העיר הגדולה ביותר והבירה של המחוז היא לימוז'. בשאר הערים במחוז אין יותר מעשרים אלף תושבים כל אחת.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויין עילית הוא חלק מאזור אקיטן החדשה. הוא גובל בשישה מחוזות: קרז ממזרח, קורז מדרום, דורדון מדרום-מערב, שראנט ממערב, ויין מצפון-מערב ואנדר מצפון. שני נהרות חוצים את המחוז ממזרח מערבה: ויין, שעל גדותיו שוכנות שתי הערים העיקריות של המחוז – לימוז' וסנט-ז'וניין, גרטאמפ, יובל עקיף של הנהר יין, באמצעות הנהר קרז. בדרום-מזרח המחוז מתרומם המסיב המרכזי או "מסיף סנטרל" (Massif Central). המחוז ויין עילית נמצא בשוליים הצפון-מערביות של המסיב המרכזי. הגובה הוא בין 160 מ' בעמק הוויין ומעל 750 מ' בהר, על יד אגם ואסיווייר. פרט לכך הפסגה הגבוהה במחוז הוא פווי לגארד, 795 מ' גובה, כחלק מההר מון קרוזא (Mont Crozat). פויי לגארד נמצא בגבול בין המחוזות קרז וויין עילית. הגובה מגיע מקורות ל-777 מ' ביער קרוזא, ובכפר פרא-לה-שאטו. מרכז המועצה הנמוך ביותר במחוז הוא סאיא-סיר-ויין הנמצא בגובה 162 מ' ומרכז המועצה הגבוה ביותר הוא בומון-די-לאק, עם 633 מ'.
סך אורך הנהרות והנחלים במחוז הוא כ-7,000 ק"מ. בכפר שרונאק, על יד רוששואר, נמצא מקור הנהר שראנט.
במחוז ויין עילית יערות המכסים שטח של 1,499,960 דונם, המהווה 29,6% מכל המחוז. מבחינת החלק המיוער, מגיע המחוז במקום האחרון באזור, כשמשטח המחוז קורז מעל 45% מכוסה ביערות, ובמחוז קרז – 29.8%.
בקצה המערבי של המחוז נמצא המכתש רוששואר, מכתש פגיעה שנגרם על ידי מטאוריט שהתנגש בקליפת כדור הארץ לפני למעלה מ-200 מיליון שנה. בגלל הסחיפה מעט עקבות של המכתש המקורי ניתנים לראייה פרט להשפעות גאולוגיות על הסלעים מסביב.
מרחבים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
להבדיל ממחוזות רבים, כמו למשל המחוז השכן קורז, ויין עילית אינו ממש מחולק לישויות גאוגרפיות ברורות, אם כי הנופים בו יכולים להיות שונים מאוד. ניתן להבחין בשלושה מכלולים:
- באס-מארש או מארש התחתית התופסת את השליש הצפוני של המחוז, גבולו הדרומי מורכב מהרי בלון (monts de Blond), "ארץ סן פרדו" (pays de Saint-Pardoux) והרי אמבזק (monts d'Ambazac). הגובה באזור השה הוא בסביבות 150–300 מ'. חיים בו כ-40,000 תושבים.
- הערים המרכזיות: בלאק, מנייאק-לוואל, לה דורא (Le Dorat), שאטופונזאק.
- עמק הוויין – שאליו מתווספים כמה אזורים ועמקי היובלים העיקריים, כמו של גלאן, בריאנס, גור, אוראנס.
כאן חיים רוב תושבי המחוז כ-250,000 תושבים ונמצאים רוב הערים. הגובה הוא בין 150–400 מ'.
- הערים המרכזיות: לימוז', סנט-ז'וניין, רוששואר, אקס-סיר-ויין, נקסון, פייר-ביפייר.
- רמות לימוזן והריו – מכסות את "שולי" המחוז מדרום-מערב מזרחה, ברצועה ברוחב של 25 ק"מ. הגבול בין אזור זה לאחרים הוא עמום לפעמים.
האזור כולל כמה מסיבים קטנים – הרי שאלי (monts de Châlus), הרי פאיה ויעריהם (monts de Fayat), רמת מילוואש (plateau de Millevaches), הרי אמבזק, המופרדים על ידי רמות וגבעות. גובהם בין 300–777 מ'. אוכלוסיית האזור מונה כ-70,000 תושבים.
- הערים המרכזיות (מדרום-מערב מזרחה) הן: שאלי (Châlus), סנט-אירייה-לה-פרש (Saint-Yrieix-la-Perche), אמוטייה (Eymoutiers), סן-לאונאר-דה נובלא (Saint-Léonard-de-Noblat), אמבזק, בסין-סיר-דרטאמפ (Bessines-sur-Gartempe).
שמורות טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחוז נמצאות שתי שמורות טבע לאומיות (réserves naturelles nationales) (שמורת הטבע הלאומית טורבייר דה דוז' – RNN de la Tourbière des Dauges, ושמורת הטבע הלאומית של המכתש ברוששואר-שאסנון – RNN de l'Astroblème de Rochechouart-Chassenon), שתי שמורות טבע אזוריות (לה סובאז' Les Sauvages ורשת הערבות האטלנטיות של הפארק הלאומי פריגור-לימוזן – Landes atlantiques du Parc naturel régional Périgord-Limousin), ועוד 13 אתרים ו-122 אזורי טבע בעלי חשיבות מבחינה אקולוגית, החי והצומח (ZNIEFF – קיצור של Zones naturelles d'intérêt écologique, faunistique et floristique).
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויין עילית נהנה מאקלים אוקיאני אקוויטני מתון, עם השפעה הררית הודות לקרבת המסיב המרכזי ולגובה. החורפים יכולים להיות מושלגים, במיוחד בגבהים, אבל שנים עם יומיים של שלג בלבד אינן דבר נדיר. הקיצים יכולים להיות יפים, חמים ולחים מאוד. הסתיו הוא לעיתים קרובות נעים ושטוף שמש, ונדיר שהחודשים ספטמבר ואוקטובר יהיו קרים.
נתוני מזג אוויר וטמפרטורות[1] בעיר לימוז':
| לימוז' | ממוצע לאומי | |
|---|---|---|
| שעות שטופות שמש | 1974 שעות/שנת 1974 | 1973 שעות/שנת 1973 |
| גשם | 1023 מ"מ /שנה | 770 מ"מ/שנה |
| שלג | 18 ימים/שנה | 14 ימים/שנה |
| סופות רעמים | 23 ימים/שנה | 22 ימים/שנה |
| ערפל | 85 ימים/שנה | 40 ימים/שנה |
| כפור | בערך 75 | ? |
| אקלים בלימוז' | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 6.3 | 8 | 10.4 | 12.4 | 16.8 | 20.4 | 23.3 | 24 | 20.5 | 15.6 | 10.3 | 7.6 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 0.9 | 1.9 | 3.1 | 5 | 8.7 | 11.8 | 14.1 | 13.8 | 11.7 | 8.3 | 4.1 | 2.1 | |
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט שרידים נשארו במחוז מהתקופה הפלאוליתית ומן התקופה המזוליתית. נוכחות תושבי התקופה הפלאוליתית מתועדת על ידי אבנים עומדות וחדרי קבורה, כגון הדולמן זה בושה ביישוב לקרואה-סיר-גרטאמפ ועוד הנוספים בברניי ובברנייופא. כלים מתקופת הברונזה כוללים ידיות גרזן שנמצאו בשאלי. עם הגעת הרומאים התפתח המסחר ונפתחו מכרות זהב ובדיל. התפתחה גם החקלאות ובמיוחד גידול הגפן:אמפורות לאחסון היין נמצאו בסן-ז'אנס. בימי אוגוסטוס, נוסדה העיר אוגוסטוריטום – לימים לימוז' – על יד מעבר אסטרטגי החוצה את הנהר ויין. הרומאים בנו דרכים מן האזור עד לברטאן (ברטניה), ליון ועד לים התיכון. העיר שקעה בעקבות פלישות העמים הנודדים ("ברברים") במאה השלישית.
שלטון הוויזיגותים באזור נמשך זמן קצר ומלך הפרנקים כלוביס הראשון כבש את חבל לימוזן אחרי קרב ווייה בשנת 507. בסביבות 674 סופח האזור לדוכסות אקוויטניה ונוצרה הרוזנות משנית (ויסקומיטאט) לימוז'. בהמשך עברה הסביבה טלטלות תוך כדי מאבקים בין גורמים שונים על השליטה בה. ב-1199 נפצע במחוז למוות ריצ'רד לב ארי בעת המצור על טירת שאלי-שברול. האזור נסחף למאורעות מלחמת מאה השנה ובשנת 1360 העבירה צרפת בהסכם ברטיני לאנגליה שטח רחב שכלל את חבל לימוזן. העיר לימוז' שללה את ההחלטה והכריזה נאמנות לכתר הצרפתי וכתוצאה מכך נשדדה על ידי האנגלים ב-1370. באו שנים נוספות של חוסר יציבות עד שעם החזרת השלום, כלכלת המחוז שגשגה: צמחו לאורך הנהר ויין בתי מלאכה לעיבוד עורות, בתי חרושת לנייר, בתי דפוס, התפתחה במיוחד תעשיית אמייל הזכוכית העדינה. אחרי מרד איכרים, ידע שוב חבל לימוזן תקופה של שלום ושגשוג תחת שלטונו של אנרי הרביעי. הוא עצמו ביקר את האזור בשנת 1606 והתקבל בהתלהבות. בזמן קונטרה-רפורמציה התרבו המנזרים ומסדרי הנזירים, במיוחד בלימוז'. בשנת 1761 התמנה טורגו לאינטנדנט של לימוז'. הוא השיג הורדה במיסים ופיתח שיטות הוגנות יותר של גבייתם, וכן דאג לשיפור מערכת הדרכים ועודד את פיתוח החקלאות. אחרי שבסביבות 1765 נתגלה קאולין בדרום המחוז, על יד סנט אירייה-לה פרש, חלה תנופה גם בתעשיית החרסינה.
בימי המהפכה הצרפתית, ב-4 במרץ 1790 הוקם המחוז הנוכחי "ויין עילית" שמחציתו הדרומית היא חלק מחבל לימוזן, בעוד מחציתו הצפונית נוצרה על חשבון הרוזנות מארש וחלקים מאנגומואה ופואטו. תחילה הוא קיבל את המספר 81, אולם המאה ה-19, מספרו שונה ל-87, כשסופחו אליו עוד שטחים במזרח ובצפון-מזרח. המחוז קיבל את שמו בגלל החלק העליון של הנהר ויין החוצה אותו.
בשנת 1998 נקראו דרום-מערב המחוז, יחד עם החלק הצפוני של המחוז פריגור, "פארק הטבע האזורי פריגור-לימוזן".
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התעשייה, שהייתה מגזר חשוב, עברה משבר, כמו באזורים צרפתיים אחרים. בולטים הענפים התעשייתיים של הייצור המסורתי או המורשתי: ייצור האמאיל של לימוז' והחרסינה של לימוז', נעלי וסטון, מפעלי הכפפות בסן - ז'וניין. אחד מעמודי התווך של התעשייה בלימנוז' הוא מפעל המכוניות רנו טראקס והמפעל לחלקי חילוף ואלאו. ידועוה גם תעשיית העץ, בגרסתה המסורתית – עם נמל נאווה, נמל ישן שאליו הגיעו בעבר בולי עץ ששטו על נהר ויין מכיוון אמוטייה, ובגרסתה המודרנית – מפאל International Paper בסאייא-סיר-ויין. המחוז נודע גם בתעשיית הכרייה, כאשר בו נמצאו מכרות האורניום הפעילים ביותר בצרפת.
בימינו הענף הכלכלי השולט הוא השירותים, עם מפעלי לגראן לתשתיות חשמל ורשתות מידע, מפעלי ההיי-טק ESTER, בית הספר הלאומי למהנדסים של לימוז' ENSIL ופיתוח מואץ של שירותי תיירות.
החקלאות ממשיכה לתפוס מקום חשוב בכלכלה: בשנת 2013 ענף החקלאות בפרובינציה הכניס 20 מיליון אירו, מתוך כל 21,300,000 אירו שבחבל לימוזן. במחוז גידלו 351,475 ראשי בקר (הזן "לימוזן"), 22,780 חזירים (הזן "הישבן השחור לימוזן"), 320,500 כבשים ו-6,500 עזים. הופקו 723,340 הקטוליטר חלב מן הפרות ו-30,690 הקטוליטר חלב מן הכבשים. ידועים מטעי תפוחי העץ (תפוחי לימוזן). באותה שנה גידולי הדגנים, שנשארו שוליים, כיסו 18,978,000 דונם. ב-2012 הופקו דשנים אורגניים מ-122,940 דונם. מעט הכרמים נהרסו על ידי הכנימת הפילוקסרה.
שיעור האבטלה – 7.4% ב-2006 – הוא מתחת לשיעור ברמה לאומית. לפי נתונים מ-2009, 60,619 שכירים מועסקים ב-11,046 מפעלי המחוז. 88 מהמפעלים מעסיקים יותר מ-100 שכירים.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי לתדמית המסיב המרכזי, נפגעה זמן רב ויין עילית מבידודה וממרחקה מצירי התנועה הראשיים. בשנות ה-90 ובעיקר בשנות ה-2000 חל שיפור ניכר במפת התחבורה באזור. נפתחו הכביש המהיר A20 (פריז-טולוז דרך אורליאן ולימוז'), חינם בין וירזון ובריב, והפיכתו לדו-סטרי של הקטע המקומי של הכביש הלאומי 141 בכיוון אנגולם.
החל מן המאה ה-19 משתמש המחוז בשני צירי רכבות בעלי חשיבות לאומית – הקו POLT (פריז-אורליאן-לימוז'-טולוז) והקו ליון-בורדו. כיום הקשר עם פריז נעשה ב-10 נסיעות יומיות הלוך ושוב, בנות 3 שעות כל אחת. נפגעו הקשרים עם מטרופולינים אחרים – עקב ביטול הקשר הישיר עם נאנט, עם ליון ועם קלרמון-פראן, הפחתת התדירות והארכת זמן הנסיעות בקשר עם בורדו וטולוז. הקשר הלוך-ושוב על באמצעות TGV שהוקם בשנת 2007 אל נמל התעופה פריז-שארל דה גול ועם העיר ליל תוך שימוש בשו POLT, בוטל ב-2016.
התפשטות דרכי התעופה היא בעיצומה בתחום חברת התעופה הזולות תוך שימוש מוגבר בשדה התעופה לימוז'-בלגארד במיוחד בטיסות לאנגליה.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1801 הייתה אוכלוסיית המחוז 245,150 תושבים. לאורך המאה ה-19 היא גדלה עד ל-381,753 בשנת 1901. היא הגיעה לשיא – 385,732 תושבים – בשנת 1906 ואחר כך התחילה לרדת לאט ל-384,736 ב-1911, אחר כך חלה נפילה חדה ל-350,235 תושבים בשנת 1921, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. בסביבות 1954 ירדה ל-324,429, בשנת 1999 נספרו 353,893 תושבים, והמחוז עמד במקום 59 בין המחוזות מבחינת גודל האוכלוסייה. אחר כך התחילה האוכלוסייה לצמוח שוב ובשנת 2007 הגיעה ל-371,102.
| 1801 | 1831 | 1841 | 1851 | 1856 | 1861 | 1866 |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 245.150 | 285.130 | 292.848 | 319.379 | 319.787 | 319.595 | 326.037 |
| 1872 | 1876 | 1881 | 1886 | 1891 | 1896 | 1901 |
| 322.447 | 336.061 | 349.332 | 363.182 | 372.878 | 375.724 | 381.753 |
| 1906 | 1911 | 1921 | 1926 | 1931 | 1936 | 1946 |
| 385.732 | 384.736 | 350.235 | 351.311 | 335.873 | 333.589 | 336.313 |
| 1954 | 1962 | 1968 | 1975 | 1982 | 1990 | 1999 |
| 324.429 | 332.514 | 341.589 | 352.149 | 355.737 | 353.593 | 353.893 |
שלוש הנפות (arrondissements) של המחוז הן:
- נפת בלאק (בירה (סובפרפקטורה): בלאק) – עם 63 יישובים, אוכלוסייה – 42,687 ב-1990, 40,120 ב-1999 – ירידה של 6%.
- נפת לימוז' (בירה (פרפקטורה): לימוז') – עם 108 יישובים, אוכלוסייה – 274,643 ב-1990, 40,120 ב-1999 – ירידה של 1.38%.
- נפת רוששואר (בירה (סובפרפקטורה): רוששואר) – עם 30 יישובים, אוכלוסייה – 36,263 ב-1990, 35,334 ב-1999 – ירידה של 2.56%.
כמו בכל חבל לימוזן, אוכלוסיית המחוז ויין עילית ירדה במהלך המאה ה-20, אם כי הרבה פחות מבמחוזות קורז וקרז. אחרי שבשנות ה-1970 הפסיקה ההגירה הפנימית מן הכפרים אל הערים, עלתה שוב המשיכה אל הסביבה הכפרית, ואחרי שנות ה-90 המגמה התהפכה. התווספו לאוכלוסיית המחוז מעל רבבת אנשים. הייתה משיכה במיוחד אל היישובים מסביב לעיר לימוז'. התיישבו בהם אזרחים בריטיים, גמלאים, גם אקדמאים שמקורם באזור, אנשי עיר שהחליטו לחיות בכפר ("הכפריים החדשים" – néo-ruraux) וכו'. תרמו לכך גם שיפור מערכת הכבישים, מניעים קשורים למסגרת החיים ולמחירי הנדל"ן. בשנים האחרונות לעומת זאת העתיד הדמוגרפי מושפע מההזדקנות התושבים והילודה המועטה.
הערים המרכזיות במחוז ויין עילית הן:
| עיר | תושבים |
נפה |
|---|---|---|
| לימוז' | 134,577 | לימוז' |
| סן-ז'וניין | 11,196 | רוששואר |
| פנזול | 10,734 | לימוז' |
| קוזס (Couzeix) | 8,955 | לימוז' |
| איל | 7,520 | לימוז' |
| סנט-אירייה-לה-פרש | 6,848 | לימוז' |
| פטיא | 6,147 | לימוז' |
| לה פאלה-סיר-ויין | 6,069 | לימוז' |
| אמבזק | 5,628 | לימוז' |
| אקס-סיר-ויין (Aixe-sur-Vienne) | 5,771 | לימוז' |
לימוז' תופסת את המשקל הדומיננטי במחוז. קומונת לימוז' כוללת 37% מתושבי המחוז. מבחינה זאת לימוז' היא במקום הרביעי בין המטרופולינים של צרפת מבחינת היחס של מספר תושביה לכלל אוכלוסיית המחוז, אחרי פריז (100%), אז'אקסיו (47%) ומרסיי (43.3%). המחוז כולל שני אזורים עירוניים (מטרופוליטנים): לימוז' עם 247,944 תושבים וסנט ז'וניין עם 13,455 תושבים. הקנטון המאוכלס ביותר הוא הקנטון סנט-אירייה-לה-פרש עם 20,706 תושבים, כלומר 5.5% מאוכלוסיית המחוז. הקנטון בעל האוכלוסייה הקטנה ביותר הוא הקנטון לוימוז' 7 עם 14,808 תושבים, כלומר 3.9% מאוכלוסיית המחוז.
דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלימוז' פועלים מוסדות דת של הדתות העיקריות. הדיוקסיה הקתולית לימוז', חלק מהפרובינקיה הכנסייתית פואטייה, כוללת שני מחוזות: ויין עילית וקרז והבישוף שלה יושב בלימוז'. החל משנת 2009 הבישוף של לימוז' הוא פרנסואה קליסט.
מנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחוז ויין עילית מחולק לשלוש נפות, 21 קנטונים ו-201 מועצות (כפרים גדולים). בראש המחוז עומדת מועצה מחוזית. הוקמו גם 13 קהילות-על (intercommunalités) מספר מועצות עירוניות וכפריות. לפי חוק וואנה משנת 1999 לתכנון ולפיתוח בר קיימא של הטריטוריה, המחוז חולק גם לשישה אזורים ("ארצות" – pays) בעלי זיקה בעיקר להגנת הסביבה והפיתוח העירוני.
- מערב לימוזן – עם 46 מועצות ו-57,512 תושבים
- לימוזן עילית – עם 54 מועצות ו-30,030 תושבים
- אזור ההרים והסכרים (Pays de Monts et Barrages) – עם 32 מועצות ו-21,116 תושבים
- אזור סנט אירייה – עם 30 מועצות ו-27,566 תושבים
- אזור לימוז' – עם 25 מועצות ו-198,035 תושבים
- האזור האוקסיטני של הרי אמבז' – עם 16 מועצות ו-18,704 תושבים
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1968 פועלת בלימוז' אוניברסיטה, המשרתת 20,000 סטודנטים. מפורסמים הם בתי הספר הלאומיים הגבוהים ENSIL למהנדסים ו-ENSCI - לקרמיקה תעשייתית ושלושה מכונים למדעי מחשב (IL). במחוז פועלים 204 בתי ספר יסודיים, 268 בתי ספר ציבוריים ו-11 פרטיים. כמו כן, פועלות 33 מכללות ציבוריות ו-5 פרטיות, 12 בתי ספר תיכון ציבוריים ו-3 פרטיים.
מוסדות משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 2007–2008 בוטלו בתי המשפט המחוזיים בבלאק, רוששואר וסנט אירייה-לה-פרש. נשאר רק בית משפט מחוזי אחד – בלימוז'. בלימוז' פועל גם בית דין לערעורים עבור שלושה מחוזות: קורז, קרז וויין עילית.
החיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחוז ויין עילית מהווה מזה זמן רב אחד המבצרים של השפעת השמאל בצרפת בעקבות מלחמת העולם הראשונה והמסורת הפועלית והסינדיקלית (הקונפדרציה הכללית של העבודה CGT – אחד מההתאחדויות הגדולות של האיגודים המקצועיים במדינה – הוקמה בכנס בלימוז' בשנת 1895) בכפרים ובערים והרזיסטאנס בימי מלחמת העולם השנייה סייעו לתחרות החזקה באזור בין קומוניסטים לסוציאל-דמוקרטים. קבוצות פוליטיות שתפסו במידה רחבה את הזירה הפוליטית במחוז. בתחילת המאה ה-21 המפלגה הקומוניסטית מהווה במחוז משקל בולט, אולם שלושת המושבים בפרלמנט מטעם המחוז נתפסו על ידי סוציאליסטים. מפלגה אחרונה זו החזיקה גם שני מושבי סנטורים ואת רוב הקנטונים והמועצות. עם מעל 3,500 תושבים. הימין הפרלמנטרי נמצא בשוליים, על אף כמה מאחזים והצלחות נקודתיות (בקוזס), אוהדים רבים בכפרים בצפון המחוז, וזכייה בתפקיד ראש העיר לימוז' ב-2014. השפעת הימין הקיצוני הייתה אז יחסית מוגבלת.
אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבור אבראס (2023-1925) אחד מששת הניצולים של טבח אורדור-סיר-גלאן
- מריז בסטייה (1952-1898) טייסת צרפתיה
- ז'וזף לואי גה-ליסאק (1850-1778) כימאי ופיזיקאי צרפתי
- אדמון גונדינה - (1888-1828) מחזאי צרפתי
- סרז' גינסבורג (לוסיין גינסבורג) מלחין וזמר-יוצר יהודי צרפתי, ב-1944 מצא מקלט בתיכון מקומי
- רולאן דומא - (יליד 1922) - פוןליטיקאי צרפתי
- ז'אן-פול דנאנו - פוליטיקי סוציאליסט צרפתי
- פייר דפרוז' - (1939-1888) שחקן וקומיקאי צרפתי
- רישאר דאקורי (יליד 1959) כדורסלן צרפתי
- קסבייה דארקו - פוליטיקאי צרפתי
- סוזן ואלאדון (1938-1865) ציירת צרפתיה
- מרסיאל ואלן (1980-1898) מפקד חיל האוויר של צרפת החופשית
- פייר ויקטורניין ורניו (1793-1762) מהפכן צרפתי
- ז'אן-בטיסט ז'ורדאן (1833-1762) מרשל של צרפת
- ז'אן ז'ירודו -(יליד 1947) סופר ודיפלומט צרפתי
- לוק לבלאן - (יליד 1966) אופנאי צרפתי
- לטיסיה מילו - שחקנית ,דוגמנית וסופרת צרפתיה
- בוב מלובייה (2015-1923) סוכן חשאי
- מרטיאליס מלימוז' או מרטיאליס הקדוש (המאה השלישית) - נקרא "השליח של גאליה" או "השליח של אקוויטניה", לפי המסורת הבישוף הראשון של לימוז'
- פסקל סווראן - זמר, פזמונאי ואיש טלוויזיה צרפתי , מת בלימוז'
- תאו סאראפו (תאופאניס למבוקאס) - זמר ושחקן צרפתי יליד יוון, מת בלימוז'
- ריימונד פולידור - יליד 1936 - אופנאי צרפתי
- ונסאן פרו - (יליד 1965) עיתונאי, איש רדיו וטלוויזיה צרפתי
- לורן קוסיילני (יליד 1985) כדורגלן צרפתי
- ז'ורז'-עמנואל קלנסייה (יליש 1914) - סופר ומשורר צרפתי
- סאדי קרנו (1894-1837) נשיא צרפת
- אנרי ראבוט - אופנאי צרפתי
- פול רברול (2005-1926) אמן צרפתי
- ריצ'רד לב ארי - (1199-1157) היה מלך אנגליה, דוכס נורמנדיה, דוכס אקיטניה, רוזן פואטייה, רוזן מן ורוזן אנז'ו. היהיליד בומון פאלאס באוקספורד, מת בטירת שלוס-שברול
- נתנאל דה רנקסן (יליד 1972) עיתונאי ושדרן טלוויזיה צרפתי
- אוגוסט רנואר (1919-1841) צייר אימפרסיוניסט צרפתי
- ז'אן שאסאן (1947-1881) טייס, נווט צוללת ונהג מירוצים צרפתי
- טוסון שימזקי (1943-1872) סופר יפני, שדלה ללימוז' ב-1914
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ויין עילית
ויין עילית, ברשת החברתית אינסטגרם
ויין עילית, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]