וויאג'ר 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וויאג'ר 2
Voyager 2
דגם של הגשושית וויאג'ר 2
דגם של הגשושית וויאג'ר 2
דגם של הגשושית וויאג'ר 2
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
יצרן המעבדה להנעה סילונית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך שיגור 20 באוגוסט 1977
משגר טיטן 3E
אתר שיגור SLC-41, נמל החלל קייפ קנוורל
http://voyager.jpl.nasa.gov/
משימה
סוג משימה ביצוע יעף
ביצוע יעף על צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון
תאריך ביצוע היעף

צדק: 5 באוגוסט 1979

שבתאי: 25 בספטמבר 1981

אורנוס: 24 בינואר 1986

נפטון: 2 באוקטובר 1989
מיקום נוכחי תווך בין כוכבי
משך המשימה הכולל 20 באוגוסט 1977 – הווה (46 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
משך המשימה פעיל-46 שנים, 7 חודשים ו־28 ימים חלפו
מידע טכני
משקל בשיגור 721.9 ק"ג
משקל 815 ק"ג (נכון ל־1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
כוח 420 ואט
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 10271
מאגר המידע הלאומי 1977-076A
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המהירות והמרחק של וויאג'ר 1, וויאג'ר 2
תקליט הזהב

וויאג'ר 2 (באנגלית: Voyager 2) היא גשושית מחקר שנשלחה ב־20 באוגוסט 1977 במסגרת תוכנית וויאג'ר. במקור היא תוכננה כ"מארינר 12" במסגרת תוכנית מארינר. היא זהה ברובה לגשושית האחרת מתוכנית וויאג'ר, וויאג'ר 1 (שכונתה לפני כן "מארינר 11"). עם זאת, וויאג'ר 2 השתמשה במסלול שונה בזמן מפגשה עם שבתאי, בהימנעה ממפגש קרוב עם טיטאן על מנת להשתמש במקלעת כבידתית ולהגיע לאורנוס ולנפטון. היא הגשושית הארצית הראשונה (ונכון לעכשיו, היחידה) שעברה בסביבתם הקרובה של שני כוכבי הלכת הללו, והראשונה שביקרה בכל ארבעת כוכבי הלכת הגדולים - צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון, בשל סידור גאומטרי נדיר של כוכבי הלכת שמתרחש אחת ל־175 שנה[1].

בדומה לוויאג'ר 1 (ובצורה דומה, לפיוניר 10 ו־11) וויאג'ר 2 נשאה עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים בקצרה את המין האנושי ואת כדור הארץ, למקרה שאת הגשושית יפגוש מין חוץ-ארצי תבוני, ועליו חרוטות הוראות (בבינארית) לשימוש בתקליט. מכיוון שיחלפו כ־80,000 שנה עד שוויאג'ר 2 תגיע למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון מעשי לתקשורת.

שיגור וטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויאג'ר שוגרה ב־20 באוגוסט 1977 מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה, על גבי טיל טיטן 3E[2]. כאשר צוותי השיגור שעל הקרקע היו עסוקים בבעיית שיגור בוויאג'ר 1, הם שכחו לשלוח רצף הפעלה חשוב לוויאג'ר 2. ללא רצף הפעלה הגשושית כיבתה את אנטנת-האלומה-הצרה הראשית שלה. צוותי הקרקע הצליחו לחדש את הקשר עם הגשושית דרך אנטנת-האלומה-הרחבה, ולהפעיל את אנטנת-האלומה-הצרה מחדש.

הגשושית התחילה לצלם את מערכת צדק ב-24 באפריל 1979[3][4].

מעברים פלנטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. המעבר הקרוב ביותר של הגשושית בקרבת צדק התרחש ב־9 ביולי 1979. במהלך מעבר זה גילתה הגשושית 11 ירחים קטנים של הכוכב שלא היו ידועים עד אותה עת וכן צילמה פעילות וולקנית על איו, אחד מירחיו הגדולים של צדק.
  2. המעבר הקרוב ביותר לשבתאי התרחש ב־25 באוגוסט 1981[5]. בזמן שהייתה "מאחורי" שבתאי (יחסית לכדור הארץ), סרקה הגשושית את האטמוספירה העליונה של שבתאי בעזרת ראדאר, על מנת למדוד מאפיינים של חום וצפיפות.
  3. המעבר הקרוב ביותר לאורנוס התרחש ב־24 בינואר 1986[6]. הגשושית גילתה עשרה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה הייחודית של כוכב הלכת (בשל הטיית הציר של אורנוס, בסך 97.77 מעלות) ואת מערכת הטבעות שלו[7].
  4. המעבר הקרוב ביותר לנפטון התרחש ב־25 באוגוסט 1989[8]. מכיוון שהיה זה כוכב הלכת האחרון אותו הייתה יכולה הגשושית לבקר, הוחלט לבצע מעוף קרוב לטריטון, בלי להתחשב בהשפעת המעבר על מסלול הגשושית, באופן דומה למפגשה של וויאג'ר 1 עם שבתאי וירחו טיטאן. הגשושית גילתה, בין השאר, את הכתם האפל הגדול על פניו של נפטון, שנעלם מאז לפי תצפיות של טלסקופ החלל האבל. כבר כחודש לפני המפגש עם נפטון, הודיע נאס״א על גילוי ירח חדש שלו, שלישי במספר, המקיף את נפטון. הירח התגלה בתמונות ששידרה החללית, עדיין ממרחק רב, של נפטון ומערכת ירחיו[9].

עם סיום המעברים הפלנטריים בספטמבר 1989, כובו המצלמות של הגשושית כדי לחסוך אנרגיה, משום שהיא לא צפויה להיות קרובה מספיק לגוף שמיימי אחר[10]. האנרגיה משמשת לאיסוף נתונים אחרים ותקשורת עם כדור הארץ[11]. באוגוסט 2002, 25 שנים לאחר ששוגרה, הגיעה למרחק של יותר מ-10 מיליארד ק"מ מכדור הארץ. בשלב זה בוצעה תקשורת עם הגשושית רק פעם בשלושה חודשים[12].

אנימציה של המעברים הפלנטריים
מיקום משימות תוכנית וויאג'ר ותוכנית פיוניר ביחס למערכת השמש, נכון לינואר 2015

משימה בין כוכבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויאג'ר 2 המשיכה במסלולה אל מחוץ למערכת השמש, והגיעה אל קצה גבול ההליוספירה ב-30 באוגוסט 2007. בהשוואה לוויאג'ר 1, היא עברה גבול זה כשמרחקה מן השמש היה קרוב בכ-1.6 מיליארד קילומטר, עקב מבנה ההליוספירה שאינו עגול[13].

ב-13 באוגוסט 2012, וויאג'ר 2 הפכה להיות המשימה הרציפה הארוכה ביותר של נאס"א, כאשר עקפה את השיא שהוצב על ידי פיוניר 6 שעבדה 12,765 ימים ברצף[14].

ב-7 בנובמבר 2012, וויאג'ר 2 הגיעה למרחב של 100 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ, והפכה לגשושית השלישית שעשתה זו (לאחר וויאג'ר 1 ופיוניר 10), באותו זמן, שתי הגשושיות וויאג'ר עבדו והמשיכו לשדר נתונים.

באוגוסט 2017, המשימה חגגה 40 שנות פעילות רציפה[15].

נכון לאוקטובר 2018 הייתה הגשושית במרחק 118 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ (כ-17 מיליארד ק"מ)[16] והיא מתרחקת ממערכת השמש במהירות 15.464 ק"מ/שנייה או כ־3.3 יחידות אסטרונומיות לשנה. הגשושית ממשיכה לשדר מידע על סביבותיה (כעת כבר מחוץ למסלולו של פלוטו) בעזרת מערך רשת החלל העמוק (DSN), בעוד כ-40,000 שנים צפויה הגשושית לחלוף במרחק של 1.7 שנות אור מכוכב רוס 248[17].

ב-5 בנובמבר 2018 הגיעה הגשושית לתווך הבין-כוכבי, כלומר יצאה ממערכת השמש[18], בהיותה מרוחקת 119.7 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ. ב-4 בנובמבר 2019 הגיעו המדידות הראשונות מהגשושית לאחר שיצאה ממערכת השמש ובהם נתונים על ירידת הפלזמה ועליית הקרניים הקוסמיות אליהן נחשפה הגשושית[19]. להבדיל מוויאג׳ר 1 לה לקח כ-28 ימים לחצות את ההליופאוזה, וויאג׳ר 2 חלפה אל התווך הבין-כוכבי בפחות מיום[20].

במרץ 2020 נותק הקשר עם וויאג'ר 2, עקב פרויקט לשדרוג ציוד התקשורת של נאס"א[21]. בפברואר 2021 חודש הקשר עימה[22].

נכון לאוגוסט 2023 עדיין יוצרים עמה קשר[23].

תמונות שצולמו מוויאג'ר 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וויאג'ר 2

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Voyager - Planetary Voyage, NASA
  2. ^ טיל הענק "טיטאן קנטאור" ממריא לחלל בשבת כשהוא נושא בחרטומו את החללית האמריקאית "ווייאג'ר 2" , דבר, 22 באוגוסט 1977
  3. ^ Voyager 2, In Depth, נאס"א, solarsystem.nasa.gov, ‏26 בינואר 2018
  4. ^ תצלום פניו של ירחו של צדק אירופה, מעריב, 17 ביולי 1979
  5. ^ יוסף פריאל, מפגש מן הסוג השלישי, דבר, 28 באוגוסט 1981
  6. ^ אבי גאנור, ירח נוסף נתגלה סביב אורנוס, חדשות, 26 בינואר 1986
    אבי גאנור, אוראנוס מכוסה אוקיינוס לוהט, חדשות, 24 בפברואר 1986
  7. ^ אבהרם פלג, המפגש שהוליד עשרה ירחים, מעריב, 30 בינואר 1986
  8. ^ מאיר כהן, הלילה תחלוף החללית קרוב מאוד לנפטון, חדשות, 24 באוגוסט 1989
  9. ^ ד"ר נוח ברוש, חלל - מצאנו עוד אחד, חדשות, 10 ביולי 1989
  10. ^ טום ווילקי ומארי פייגן, מסר אחרון מוויאג'ר 2, מעריב, 1 בספטמבר 1989
  11. ^ כיבוי מצלמות וויאג'ר 2, אירועים במשימת וויאג'ר 2, אתר וויאג'ר, נאס"א
  12. ^ תמרה טראובמן, שתי חלליות בדרכן לגבול מערכת השמש, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2002
  13. ^ "NASA - Voyager 2 Proves Solar System Is Squashed". www.nasa.gov.
  14. ^ The Ultimate Workhorse זמני משימת וויאג'ר 2, אתר וויאג'ר, נאס"א
  15. ^ NASA’s Voyager Spacecraft Still Reaching for the Stars After 40 Years, נאס"א, ‏31 ביולי 2017
  16. ^ וויאג'ר 2 על סף יציאה ממערכת השמש, באתר ynet, 7 באוקטובר 2018
  17. ^ Interstellar Mission, מאמר באתר נאס"א, נצפה ב-11 בנובמבר 2016. (באנגלית)
  18. ^ לאחר 41 שנה בחלל: וויאג'ר 2 יצאה ממערכת השמש, באתר ynet, 10 בדצמבר 2018
    NASA’s Voyager 2 Probe Enters Interstellar Space, באתר נאס"א, 10 בדצמבר 2018 (באנגלית)
  19. ^ אתר למנויים בלבד אסף רונאל, אחרי ארבעה עשורים בחלל, הגשושית וויאג'ר 2 עזבה את מערכת השמש, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2019
  20. ^ Jonathan O'Callaghan, Voyager 2 Makes an Unexpectedly Clean Break from the Solar System, Scientific American, ‏4 בנובמבר 2019
  21. ^ אתר למנויים בלבד ניו יורק טיימס, וויאג'ר 2 מתקשרת לכדור הארץ, אבל אין מי שיענה, באתר הארץ, 13 במרץ 2020
  22. ^ אתר למנויים בלבד שנון סטיירון, ניו יורק טיימס, הטלפון הקוסמי חזר לפעולה: נאס"א שוב יכולה לתקשר עם וויאג'ר 2, באתר הארץ, 16 בפברואר 2021
  23. ^ ערן איצקוביץ, אחרי שאבד איתה הקשר: שוחזר לחלוטין הקשר עם החללית וויאג'ר 2, באתר ישראל היום, 6 באוגוסט 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=וויאג%27ר_2&oldid=38100986"