התרסקות מטוס טופולב Tu-154 של משרד ההגנה הרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התרסקות מטוס טופולב Tu-154 של משרד ההגנה הרוסי
המטוס בשדה התעופה הצבאי צ'קאלובסקי, 2012
המטוס בשדה התעופה הצבאי צ'קאלובסקי, 2012
תאריך 25 בדצמבר 2016
מיקום הים השחור
קואורדינטות 43°25′30″N 39°50′13″E / 43.425°N 39.837°E / 43.425; 39.837
הרוגים 92
פצועים 0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ניצולים 0
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס טופולב Tu-154
מספר זנב RA-85572
מוצא נמל התעופה הבינלאומי של סוצ'י
יעד חמיימים, סוריה
מפעיל להק 223 של חיל האוויר הרוסי
נוסעים 84
אנשי צוות 8
(למפת הים השחור רגילה)
תרשים ההתרסקות (באנגלית)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המטוס בשדה התעופה הצבאי צ'קאלובסקי, מאי 2016.

מטוס טופולב Tu-154 של משרד ההגנה הרוסי שהיה בדרכו מנמל התעופה הבינלאומי של סוצ'י לבסיס חיל האוויר הרוסי חמיימים ליד לטקיה שבסוריה לקראת חגיגות חג המולד, התרסק ב-25 בדצמבר 2016 לתוך מימי הים השחור דקות ספורות לאחר המראתו.[1][2]

המטוס יצא משדה התעופה צ'קאלובסקי שבמחוז מוסקבה וביצע נחיתת ביניים בסוצ'י לקראת יציאתו לבסיס חמיימים שבסוריה. המטוס יצא מסוצ'י בשעה 5:20 לפנות בוקר והתרסק כ-7 דקות לאחר המראתו,[3] בעוברו מעל אנאפה לחופי הים השחור.

על המטוס היו 92 בני אדם (84 נוסעים ושמונה אנשי צוות), ובהם 64 מחברי מקהלת הצבא האדום.[4] כל הנוסעים נספו. שברי המטוס אותרו במרחק 12–14 קילומטרים מהחוף ובעומק של בין 50 ל-70 מטרים מתחת לפני הים השחור.

המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס, טופולב Tu-154 מדגם Tu-154B-2, היה בעל מספר רישום RA-85572.

המטוס נבנה במרץ 1983 במפעל התעופה של קויבישב ומאז מאי 1983 הוא שירת בשורות משרד ההגנה, תחילה בחיל האוויר הסובייטי ולאחר מכן בחיל האוויר הרוסי. בעת התרסקותו המטוס כבר ביצע 6,689 שעות טיסה. בדצמבר 2014 בוצע שיפוץ אחרון במטוס והוא שירת את להק 223 של משרד ההגנה הרוסי.

הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס יצא מבסיס צ'קאלובסקי שבמחוז מוסקבה אל בסיס חמיימים שבסוריה וביצע נחיתת ביניים בנמל התעופה הבינלאומי של סוצ'י. המטוס המריא מסוצ'י בשעה 05:25 בבוקר 25 בדצמבר 2016, ובו 84 נוסעים ו-8 אנשי צוות. בנוסעים היו 64 חברי מקהלת הצבא האדום (כמעט כל המקהלה, לרבות המנהל האמנותי ולרי חלילוב[5]), שמונה חיילים, 9 עיתונאים ואנשי טלוויזיה (שלושה מהם של הערוץ הממלכתי הראשון, שלושה נוספים מרשת הטלוויזיה הרוסית "זבזדה" וצוות נוסף של שלושה עיתונאים מרשת הטלוויזיה "NTV"), מנהל מחלקת התרבות של משרד ההגנה הרוסי אנטון גובנקוב ויליזבטה גלינקה, יושבת ראש קרן "סיוע הוגן" שנודעה בכינוי "דוקטור ליזה".[6] (ראו גם דוקטור ליזה (סרט))

דקות ספורות לאחר ההמראה, בשעה 05:27, נעלם ממסכי המכ"ם והתרסק כ-5 קילומטרים מחופי הים השחור.

מבצעי האיתור והחילוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר ההתרסקות המשרד למצבי חירום והגנה אזרחית חבר למשרד ההגנה הרוסי בתיאום מבצע חילוץ, כאשר שמונה ספינות וחמישה מסוקי מיל מי-8 יצאו לשטח. לקראת ערב הצוות גדל ו-32 אוניות השתתפו במבצע חילוץ הגופות והחפצים מהמים, בסיוע 109 צוללנים. שברי המטוס וחפצי הנוסעים נמשו מהמים במרחק 12–14 קילומטרים ובעומק 50–70 מטרים.

החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכיר משרד ההגנה הרוסי ציין שנבדקת אפשרות כי ההתרסקות קרתה עקב תקלה טכנית או טעות אנוש. מחלקת החקירות הצבאיות של ועדת החקירות של הפדרציה הרוסית פתחה בחקירה על רקע הפרת חוקי הטיס. החקירה מנוהלת בשיתוף פעולה עם ועדת חקירה של משרד ההגנה בראשות סגן שר ההגנה פאבל פופוב ועם ועדה ממשלתית בראשות שר התחבורה מקסים סוקולוב, שלא שלל אף אפשרות לפיגוע טרור[7].

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין חתם על צו לפיו 26 בדצמבר מוכרז כיום אבל לאומי. כך הכריז גם נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו שהורה לכל מוסדות המדינה בבלארוס להוריד את הדגלים לחצי התורן ב-26 בדצמבר.

טקס ההלוויה למרבית הרוגי ההתרסקות נערך ב-16 בינואר 2017 בבית העלמין הצבאי הפדרלי לזכר הנופלים, בו נקברו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]