התעופה במלחמת העולם הראשונה בסיני ובארץ ישראל
התעופה הצבאית במלחמת העולם הראשונה החלה בארץ ישראל בשנת 1913 כאשר הוזמן מטוס עות'מאני לטיסת ראווה בשמי תל אביב הקטנה ונפל על חוף הים לעיני צופים מהיישוב שנענו לקריאתו של מהנדס התעופה העברי ד"ר מאיר גורביץ ונאספו למפגן. בשנת 1914 בוצעה עוד הופעת ראווה של המטוסים הטורקים שהסתיימה באסון. המטוסים נפלו לים כנרת והטייסים נהרגו. לנופלים חולק כבוד רב והם נקברו בדמשק סמוך לקבר צלאח א דין.
כאשר פרצה המלחמה הגיעו לארץ טייסות גרמניות.
לבקשתו של גנרל אדמונד אלנבי, מפקד חיל המשלוח המצרי, הוקמה הבריגדה הארצישראלית של גיס התעופה המלכותי (לאחר מכן חיל האוויר המלכותי. הבריגדה הארצישראלית השתתפה במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, ובפרט בקרב מגידו ובקרב בנחל תרצה.
הטיסות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1914 היה חיל האוויר העות'מאני בן שנה, ולרגל המאורע החליט הסולטאן להשתמש בחיל האוויר על מנת לעורר גל של פטריוטיות ורגשות לאומיים ברחבי האימפריה העות'מאנית על ידי מטס ראווה מעל ערי האימפריה. הטיסה יצאה מאיסטנבול לדמשק, ומשם תוכננה להגיע לירושלים ולקהיר. במטוס טסו סרן פתחי ביי וסרן צאדק ביי, ושם המטוס היה "העזרה הלאומית". מעל אזור סמח' עלה המטוס באש והתרסק. מושל טבריה חצה את הכנרת בסירה ומצא את שרידי המטוס וגופות הטייסים, ואלה נשלחו ברכבת מיוחדת מתחנת הרכבת סמח' בשפה הדרומית של הכנרת ליפו. שם נערכה להם הלוויה המונית. הטייסים הובאו לקבורה בדמשק.
במדבר סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינתיים הגיעה תגבורת של מטוסים לצבא הבריטי במזרח התיכון: שלושה מטוסים מטיפוס "די-האווילאנד" הגיעו למצרים. סך הכל היה לבריטים אחד-עשר מטוסים. המטוסים החדשים היו משוכללים יותר מהמטוסים הקודמים, ה"פארמאנים", אך לא הגיעו לרמת השכלול של המטוסים הגרמנים "אוויאטיקים" וה"פוקירים" שעמדו לרשות הטורקים. בהמשך הגיעו לטורקים גם מטוסי ה"טאובּים". המטוסים העות'מאניים שלטו בשמי חצי סיני במשך כל המערכה בחצי האי.
כאשר המטוסים הבריטים עלו לאוויר לבדוק את מצב הכוננות של חיל האוויר הטורקי, אשר שדה התעופה הקדמי שלו היה בעיירה "אל-עריש" הסתיים הסיור באובדן שלושה מטוסים בריטים וחיסול שני מטוסים טורקים.
הקרבות בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
האווירייה הבריטית הגיעה לשדה התעופה רמלה. זה היה בסיסה החשוב בהמשך המערכה על כיבוש ארץ ישראל. לרשותם עמדו מטוסי "ניופורט", שנשאו מטען של פצצות זעירות. לאחר הקרב על גבעות מע'אר הצבא הטורקי היה בנסיגה. כך מצא חיל האוויר הבריטי שדה תעופה טורקי עם חמישה מטוסים נטושים וחיילות טורקים סביבם בהכנות לנסיגה. המטוסים צללו לעבר שדה התעופה והשמידו את המטוסים ושאר הציוד הצבאי שהיה מוכן לתזוזה. כך למעשה נהגו בכל מקום עד לסיום הלחימה. עוד בסיס חשוב שהוקם והיה בשימוש במלחמת העולם הראשונה היה שדה התעופה בעזה.
בינתיים התקבלו מטוסי לחימה חדשים מטיפוס "בריסטול". יתרונם היה במשטח ההמראה והנחיתה הקצר שהיה דרוש להם. כך שרת הבריסטול את הצבא הבריטי באזור הרי ירושלים. לאווירייה הגרמנית היו "טאובים" שטייסיהם לא יכלו לפעול נגד הבריסטול.
מערכות הסיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטייסות הבריטיות שהוקצו למערכה השתייכו לשירות האוויר של הצי המלכותי ויצאו משדות התעופה ברמלה וליד תחנת ואדי צראר (לימים תחנת הרכבת נחל שורק). תפקידן הראשוני היה למנוע מהמטוסים הגרמניים להמריא ולסייע לכוחות העות'מאניים. בהמשך הן תקפו את מרכזי התקשורת והאספקה.
במתקפת מגידו, בלילה בין 18 לבין 19 בספטמבר 1918, החלה הפצצה אווירית על מרכזי הצבא העות'מאני בעפולה: תחנת הרכבת - מרכז ההובלה והאספקה, שדה התעופה בעיר ומתקני התקשורת הצבאית שהיו בה. הייתה זו תחילתה של המתקפה הבריטית, שכונתה קרב מגידו, אשר שמה קץ לשלטון העות'מאני בארץ ישראל.
כעבור יומיים, בבוקר 21 בספטמבר 1918, נערך הקרב בנחל תרצה. הטייסים הבריטים גילו שדרת מסע של הצבא העות'מאני נעה, בדרכים צדדיות, מטולכרם ומשכם לכיוון בית שאן ואל מעברות הירדן. כאשר הטור הטורקי הגיע לפתח צר של הואדי, נחל תרצה, הופצצו כלי הרכב הממונעים והדרך נחסמה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטייסות הגרמניות בצבא הטורקי (אורכב 18.04.2009 בארכיון Wayback Machine)
- דב גביש, תצלומי אוויר של מעופפי מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, קתדרה 7, אפריל 1977
- פה ושם בארץ ישראל, בנציון קידר, משרד הביטחון, 1991 - תמונות אוויריות של כל הארץ, בצירוף תמונות מהקרקע.
