התנועה לשלום וביטחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התנועה לשלום וביטחון
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים יהושע אריאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות יולי 1968 – 1973 (כ־4 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התנועה לשלום וביטחון הייתה תנועה פוליטית לא-מפלגתית אשר הוקמה ביולי 1968.[1] התנועה הייתה מהראשונות שקראו לנסיגה מהשטחים ולהכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיניּ ולהקמת ישות פלסטינית עצמאית לצד ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה החלה להתגבש בסתיו 1967, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, והחלה לפעול ב-1968.[2] יוזמי התנועה היו מרצים באוניברסיטאות ופעילים ממפלגות השמאל ועמד בראשה יהושע אריאלי. בין הפעילים בה היו גדי יציב, מוטי אשכנזי, שמחה פלפן, ג'ורג טמרין, שמואל סגל, ועקיבא ארנסט סימון. עם פעילי התנועה נמנה גם חבר הכנסת לשעבר מהמפד"ל, משה אונא.[3]

בתחילת דרכה עסקה התנועה בעיקר בהשפעה תרבותית כמשקל נגד לרעיון ארץ ישראל השלמה, בין השאר באמצעות הפגנות, פרסום גילויי דעת ועצומות. ב-1969 החלו חלק מחבריה לשאוף להקמת מפלגה פוליטית. חלק מחברי התנועה הקימו את מפלגת נ"ס שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות לכנסת בשנת 1969.[2]

בשנת 1970 התנגדה לחידוש היישוב היהודי בחברון. בהמשך אותה שנה קראה התנועה לפירוק ממשלת הליכוד הלאומי ולהחלפתה בממשלת יוזמת שלום.[4] בתחילת 1971 פרסמה התנועה גילוי דעת השולל את ההתנחלות.[5] בנוסף תמכה התנועה בקבלת יוזמת יארינג.[6]

בשנת 1972 הקימו חלק מחברי התנועה, יחד עם מקימי תנועת שמאל ישראלי חדש (שי"ח) ופורשים ממק"י את תנועת "תכלת אדום" שממנה צמחה מפלגת מוקד.[2]

לאחר מלחמת יום כיפור התנועה חדלה מפעילות וכעבור מספר שנים תפסה "שלום עכשיו" את מקומה בשמאל הלא מפלגתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]