התנועה למשילות ודמוקרטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התנועה למשילות ודמוקרטיה
פעילות הגברת המודעות לחשיבות עקרונות הדמוקרטיה, הפרדת הרשויות והמשילות ומאבק במהפכה החוקתית
תחום הפרדת הרשויות
מדינה ישראלישראל ישראל
מייסדים יהודה עמרני ושמחה רוטמן
אנשי מפתח שלומי פרץ (מנהל פעילות); זאב לב (יועץ משפטי)
תקופת הפעילות 30 בינואר 2013 – הווה (11 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
meshilut.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התנועה למשילות ודמוקרטיה היא עמותה העוסקת, כאמור באתר העמותה "בשמירת האיזונים בין מרכיבי הדמוקרטיה השונים במדינת ישראל: הכרעת הרוב, זכויות הפרט, הגינות שלטונית ושקיפות."[1][2].

התנועה הוקמה בשנת 2013[3]. בין מייסדיה היו שמחה רוטמן[4], יהודה עמרני, יאיר קרטמן, יעקב יקיר[א] וישראל פוקס[ב].

כיום מנהל פעילות התנועה הוא שלומי פרץ, ושותפים לו היועץ המשפטי עו"ד זאב לב וראש תחום המחקר עו"ד יסכה בינה.

מטרות ואמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי התנועה מאמינים כי בשנים שקדמו להקמתה הגבירה המערכת המשפטית את עיסוקה בהכרעות ערכיות, מוסריות ופוליטיות, ובכך היטשטשו הגבולות בין המערכת המשפטית על שלוחותיה לבין סמכות נבחרי הציבור. במקרים שבהם נושאי התפקידים במערכת המשפט חלוקים על דעת הממשלה והכנסת גובר כוחם של המשפטנים. כך נבחרי הציבור מוצאים את עצמם מנועים מלקדם ולבצע את המדיניות שלשמה נבחרו מחד, ומאידך הנושאים שאמורים להיות בליבת פעילותה של המערכת המשפטית מוזנחים.
מטרת התנועה להביא לשינוי מצב זה.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות התנועה מתמקדת בשלושה מישורים:

  • מחקר: פעילות מחקרית לבחינת ואיתור בעיות במערכת המשפט הישראלית ובהשוואה למדינות העולם
  • תודעה ציבורית: הצפת הבעיות שעלו במחקר ופרסום הפתרונות האפשריים, בפני הציבור ונבחרי הציבור
  • קידום פתרונות: באמצעות נוכחות בדיונים רלוונטיים בכנסת, הכנת ניירות עמדה לנבחרי הציבור[2], עזרה בקידום וניסוח חוקים ופעילות ציבורית נוספת.

מערכת בתי המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הגישה עתירה שבה נדרשו שופטי בית המשפט העליון לפרסם את רישומי יומני הפגישות שלהם[6], כפי שהשופטים קבעו כי שרי הממשלה צריכים לעשות. מהיומנים עלה ששופטי בית המשפט העליון מקיימים ביניהם התייעצויות לפני ישיבות הוועדה לבחירת שופטים, ולטענת התנועה זאת בניגוד לחוק המחייב את החברים בוועדה לבחירת שופטים "לפעול שלא בשם הגוף ממנו הם מונו אלא בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי". זו אחת הסיבות לעמדת התנועה שיש להוציא את השופטים מהליך המינוי, ובכך להצטרף לרוב המדינות הדמוקרטיות, שבהן מינוי שופטים נעשה על ידי נבחרי הציבור בהליך פומבי ושקוף[7].

בשנת 2015, בעקבות חשיפת קיומה של "ועדת השתיים"[8] פנתה התנועה בבקשת חופש מידע להנהלת בתי המשפט, אשר החזיקה בחומרים שנאספו על ידי ועדת השתיים, על מנת לעיין במידע שנאסף על ידי חברות הוועדה ובהמלצות שניתנו על ידן. הנהלת בתי המשפט סירבה למסור את המידע בנימוק שחוק חופש המידע אינו חל על ועדת השתיים משום שמדובר למעשה במתנדבות שאין להן כל תפקיד רשמי, וכן בנימוק שחוק חופש המידע אינו חל על הוועדה לבחירת שופטים, ולכן אינו חל גם על המידע שנאסף על ידי נשיאת בית המשפט העליון שהיא חברת הוועדה. עתירה שהגישה התנועה לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחתה[9]. בשנת 2019, בעקבות הביקורת הציבורית, הודיעה נשיאת העליון השופטת אסתר חיות כי סיכומי "ועדת השתיים" יוצגו הן לחברי הוועדה והן לשופטים שלא קודמו.

בהמשך למאבק שניהלה התנועה סביב ועדת השתיים, ובמאמץ להסדיר את רישום כלל המאגרים החסויים של מערכת בתי המשפט, חשפה התנועה בשנת 2018 את דבר קיומו של "מאגר יהלום" הכולל 322 רשומות העוסקות בעורכי דין שהיו מועמדים לשיפוט בשני העשורים האחרונים. המאגר כולל גם מידע על הציון שקיבלו המועמדים בקורס השפיטה שמקיימת הנהלת בתי המשפט, חוות דעת מילולית של בוחני הקורס, חוות דעת של ועדת המשנה של הוועדה לבחירת שופטים ואת ההחלטה הסופית - להמליץ לדיון בוועדה, או לא[10]. לאחר כשנה של הליך משפטי וציבורי הצליחה התנועה להביא לרישומו כחוק של המאגר[11]. עם זאת, מאגר נוסף בשם "שרביט" המכיל גם הוא פרטים אישיים של מאות מועמדים לשפיטה לרבות רישומים פליליים, מידע לגבי חובות פרטיים ועוד ונחשף גם הוא על ידי התנועה - טרם נרשם כדין[12].

בשנת 2019, בעקבות פנייתה של התנועה, הורה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להנהלת בתי המשפט להפסיק את המעקב אחר אזרחים המתבטאים נגד שופטים ברשתות חברתיות[13].

בעקבות ביקורת של התנועה על אופן השיבוץ של שופטי בג"ץ בתיקים בעלי רגישות פוליטית או מדינית וטענה להטיה בבחירת ההרכב הדן בעתירה, הוציאה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, נוהל שלפיו שופטי בג"ץ לא יוכלו לבחור עוד מי יישבו עמם בהרכב שדן בדחיית עתירות[14].

מינוי משפטנים בשירות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם הדיון על מינויו של שי ניצן לפרקליט המדינה עתרה התנועה לבג"ץ בדרישה לעכב דיון זה[15], אך העתירה נדחתה.

בינואר 2017 הגיש ח"כ אמיר אוחנה, ביוזמת התנועה, הצעת חוק המבקשת לאפשר לשרים למנות יועצים משפטיים למשרדם במינוי אישי[16][6]. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, התנגד להצעת החוק, אך היא עברה בקריאה טרומית[17].

בשלהי 2019 עם סיום תפקידו של שי ניצן כפרקליט המדינה, נתגלעה מחלוקת בין שר המשפטים אמיר אוחנה, ליועץ מנדלבליט, בדבר סמכותו של אוחנה למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה[18]. בחוות דעת שהוציאה התנועה לשר המשפטים היא תמכה בעמדתו[19], תוך הסתמכות על פסיקת בג"ץ קודמת בעתירה שהגישה התנועה ובה נקבע כי: "במקרים בהם קיים צורך ממשי באיוש משרה שלא ניתן להותירה מיותמת, העובדה שמדובר בתקופת בחירות אינה צריכה להביא למצב בו הרשות הנוגעת בדבר לא תתפקד"[20].

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות נוספת של התנועה בתחום טוהר המידות בשלטון המקומי חשפה כי מאות עובדים בכירים ברשויות המקומיות לא הגישו הצהרת הון כנדרש בחוק[21].

מהפכה במערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 פרסמה התנועה תוכנית הכוללת עשרה צעדים לשינוי שיטת המשטר בישראל. ביניהם: שינוי שיטת בחירת השופטים, קביעת פסקת התגברות, הגבלת זכות העמידה ושימוש בעילת הסבירות, מינוי יועצים משפטיים כמשרת אמון של השר, פיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, קביעה בחוק של חובת התייצבות עובדי ציבור בוועדות הכנסת, הגדלת מספר חברי הכנסת ל-180 וצעדים נוספים[22].

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאות התנועה בשנת 2019 היו 814,249 ש"ח, מתוכם 509,992 ש"ח הגיעו מתרומות מישראל, ו-386,817 ש"ח - ממתן שירותים ומשיתופי פעולה[23].

בין מי שתרמו לעמותה היו קרן של קנט אברמוביץ[24][25] ואזרחים פרטיים.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תחקיר בידיעות אחרונות, התנועה למשילות ודמוקרטיה הגישה מספר תלונות כנגד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ואף הגישה נגדה תלונה פלילית במשטרה בעקבות כשל שאירע בפרקליטות ב-2014. מאחר שהתיק נסגר על ידי היועץ המשפטי עתרה התנועה לבג"ץ שיורה למשטרה לפתוח אותו. הסיבה להגשת התלונות לפי התחקיר הייתה התנגדותה של זילבר להצעת חוק שהגיש בצלאל סמוטריץ' להסדרתה של החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית[26].

בעקבות תלונות אלו פנה משרד היועץ המשפטי לממשלה אל התנועה בבקשה לחדול מ"הניסיונות המתמידים והמקוממים" לפגיעה בזילבר[6]. גם משרד המשפטים כתב כי אנשי התנועה בחרו לתקוף באופן פרסונלי את זילבר, "ולהציג את עבודתה באופן שקרי ונלעג, רצוף בשגיאות, שקרים וסילופים. מדובר בהתקפה אישית מכוערת על בסיס סילוף מוחלט של נסיבות ושל שיקולים שנגעו לאירועים שונים המוצגים בסרטון"[27].

התנועה למשילות ודמוקרטיה פרסמה בתגובה נימוק נרחב של טענותיה במטרה להמחיש שהביקורת העקבית שלהם כלפי זילבר ואחרים עניינית[6][28].

לפי תחקיר שפורסם ב-2018 ב"ידיעות אחרונות" התנועה למשילות ודמוקרטיה נוסדה על ידי אישים הקשורים לתנועת קוממיות, הקשורה לרבני מפלגת תקומה, ולטענת התחקיר התנועה למשילות ודמוקרטיה משמשת זרוע לענייני חקיקה של תנועת קוממיות. התחקיר הצביע על יהודה עמרני, שהיה, בשנתיים הראשונות, גם בעל תפקיד בקוממיות, והרבנים יאיר קרטמן ויעקב יקיר שהיו ממייסדי התנועה למשילות וחברי הנהלת קוממיות[26]. שני הארגונים הכחישו שקיימת זיקה ביניהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרטמן ויקיר הם מייסדי וראשי ארגון תורת המדינה
  2. ^ פוקס מבוקש על ידי ה-FBI בארצות הברית בחשד לרצח אלכס עודה בקליפורניה ב-1985[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מי אנחנו, באתר התנועה למשילות ודמוקרטיה
  2. ^ 1 2 דף עמדה: חקיקה המבטלת פסקי דין חלוטים, באתר הכנסת העשרים
  3. ^ תעודה לרשימה של עמותה, באתר גיידסטאר, ‏30 בינואר 2013
  4. ^ עפרה לקס, העם אמר את דברו, באתר ערוץ 7, 19 באוגוסט 2013
  5. ^ דייוויד שיין, DECADES AFTER A PALESTINIAN AMERICAN ACTIVIST WAS ASSASSINATED IN CALIFORNIA, TWO SUSPECTS IN HIS KILLING ARE LIVING OPENLY IN ISRAEL, באתר העיתון The Intercepy,‏ 6 בפברואר 2020
  6. ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד שחר גינוסר, תנועת מלקחיים, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בינואר 2020
  7. ^ יומני השופטים נחשפו, באתר ערוץ 7
  8. ^ אתר למנויים בלבד רויטל חובל, ועדה חשאית פוסלת קידום שופטים ללא סמכות בחוק, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2015
  9. ^ ציוץ של Or Carmi • אור כרמי ברשת החברתית אקס (טוויטר), 27 בדצמבר 2018
  10. ^ עקיבא ביגמן, חוק וסדר? נחשף המאגר הסודי של המועמדים לכהן כשופטים, באתר ישראל היום, ‏30.12.2018
  11. ^ עקיבא ביגמן, הנהלת בתיהמ"ש: מאגר המידע על המועמדים לשיפוט יירשם כחוק, באתר ישראל היום, ‏10.3.2019
  12. ^ עקיבא ביגמן, ה"שרביט" הסודי של השופטים, באתר ישראל היום, ‏5.1.2020
  13. ^ יאיר אלטמן, מנדלבליט: להקפיא את מאגר הגולשים שהקימה הנהלת בתיהמ"ש, באתר ישראל היום, ‏2.1.2019
  14. ^ חבר מביא חבר: שופטי העליון לא יבחרו עוד את הרכב השופטים לצידם, באתר כיפה, ‏27.11.2018
  15. ^ יובל יועז, ‏"לעכב את מינוי שי ניצן עד להכרעה על הערעור בתיק ליברמן", באתר גלובס, 21 בנובמבר 2013
  16. ^ מורן אזולאי, הצעת חוק: שר יוכל לבחור את היועץ המשפטי למשרדו, באתר ynet, 25 בינואר 2017;
    הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון - מינוי יועצים משפטיים של משרדים), התשע"ז-2017, באתר הכנסת
  17. ^ טל שניידר, ‏חוק מינוי היועמ"שים למשרדי הממשלה עבר בקריאה טרומית, באתר גלובס, 8 בנובמבר 2017
  18. ^ גיא פלג, ‏הקרב הבא בין אוחנה למנדלבליט: מינוי פרקליט המדינה, באתר ‏מאקו‏, 30 בנובמבר 2019
  19. ^ חוות דעת על מינוי ממלא מקום לפרקליט המדינה, באתר התנועה למשילות ודמוקרטיה, ‏דצמבר 2019 (ארכיון)
  20. ^ בג"ץ 1004/15 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' השר לבטחון פנים ואחרים, ניתן ב־1 באפריל 2015
  21. ^ מאות בכירים ברשויות עוברים על החוק, באתר ערוץ 7, ‏17.4.2018
  22. ^ תוכנית 10 הצעדים, באתר התנועה למשילות ודמוקרטיה
  23. ^ התנועה למשילות ודמוקרטיה - נתונים כספיים, באתר גיידסטאר
  24. ^ אתר למנויים בלבד שוקי שדה, 15 בעלי מאה, באתר TheMarker‏, 4 בפברואר 2015
  25. ^ דניאל דולב‏, הקשר בין מקורבו של נתניהו - לתלונה נגד ההסכם עם מני נפתלי, באתר וואלה!‏, 4 בינואר 2018
  26. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד שחר גינוסר, תנועת מלקחיים, באתר "ידיעות אחרונות", 7 במרץ 2018
  27. ^ אתר למנויים בלבד נטעאל בנדל, אוחנה דרש מהיועמ"ש ומהפרקליטות להפסיק לפרסם הודעות בשם משרד המשפטים, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2019
  28. ^ ערוץ 7, התנועה למשילות: הביקורת שלנו עניינית, באתר ערוץ 7, 12 בדצמבר 2019