התירו סופן משום תחילתן
התירו סופן משום תחילתן הוא כלל הלכתי לפי חכמים התירו לבצע פעולה מסוימת כדי שעל ידי כך תתבצע פעולה מוקדמת. הלוגיקה של התקנה היא שאם תהיה פעולה אסורה בסיום התהליך יימנעו מלהתחיל אותו.
המקור והדוגמאות בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקור העיקרי לעניין זה הוא דברי עולא[1]: ”אמר עולא שלשה דברים התירו סופן משום תחלתן, ואלו הן: עור לפני הדורסן, ותריסי חנויות, וחזרת רטיה במקדש.” על כך הוסיף רחבא היתר נוסף: ”ורחבא אמר רבי יהודה: אף הפותח חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל, ואליבא דרבי יהודה דאמר יגמור.”
ארבעת המקרים שבדבריהם הם:
- עור לפני הדורסן - נתינת עור שהופשט ביום טוב לפני אנשים שידרסו אותו. אין חוששים לאיסור טלטול העור משום מוקצה, וזאת כדי שלא יימנעו מלשחוט בהמה ביום טוב אם יהיה העור אסור בטלטול, ועל ידי כך ימנעו משמחת יום טוב.
- תריסי חנויות - התירו חכמים לסגור את תריסי החנויות ביום טוב, אף על פי שבתריסים דומים יש איסור משום שדומה למלאכת בונה[2]
- חזרת רטיה במקדש - כהן שלובש בגדי כהונה ומסיר תחבושת שהייתה על בשרו כדי שלא תהווה חציצה, התירו לו להחזירה בשבת וביום טוב למרות שבדרך כלל יש בכך איסור, וזאת כדי שלא יימנע מלהסירה ומללבוש את בגדי הכהונה.
- הפותח חביתו ברגל - כיוון שבשלושת הרגלים התירו חכמים את נגיעתם של עמי הארץ במאכלים ולא חששו לטומאתם, מותרים (לדעת רבי יהודה) מאכלים שנפתחו בחג גם לאחר המועד, כדי שלא יימנעו מלפתוח חביות יין ברגל.
דיונים בפוסקים אחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיון מפורסם הוא חזרת אנשי צוות רפואי שנסע בהיתר להצלת חולה. אחרונים רבים התירו את חזרת אנשי הצוות אם המדובר הוא על איסור מדרבנן כמו אמירה לנכרי[3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יוסף כרמל, "התירו סופן משום תחילתן", באתר ישיבה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"א, עמוד ב'.
- ^ על פי רש"י. לדעת התוספות בביצה החשש הוא שמא יתקע ויעבור על מלאכת מכה בפטיש.
- ^ ראו הר צבי אורח חיים חלק ב סימן י, ובאגרות משה אורח חיים חלק ד סימן פ ועוד.