התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העמוד הראשון של התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית
העמוד השני של התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית

התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית הוא תיקון לחוקה האמריקאית, אשר בא לפתור את הסוגיה של מינוי סגן נשיא במקרה שמשרה זו התפנתה באמצע הקדנציה, וכן את הסוגיה של העברת סמכויות הנשיא לסגנו במקרה שנבצר ממנו, דרך ארעי, למלא את תפקידו. התיקון נכנס לתוקף בשנת 1967.

התיקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 1

במקרה של העברת הנשיא מתפקידו, מותו או התפטרותו, סגן הנשיא יהיה לנשיא.

In case of the removal of the President from office or of his death or resignation, the Vice President shall become President.

הסעיף קובע מפורשות, שבעת היפסקות כהונת הנשיא טרם זמנה יירש אותו סגן הנשיא, ויהיה לנשיא הן בפועל והן בתואר.

סעיף 2

התפנתה משרת סגן הנשיא, ימנה הנשיא את סגנו לאחר אישור של רוב הנציגים בשני בתי הקונגרס.

Whenever there is a vacancy in the office of the Vice President, the President shall nominate a Vice President who shall take office upon confirmation by a majority vote of both Houses of Congress.

הסעיף קובע את סדרי מינויו של סגן הנשיא במקרה שכהונת סגן הנשיא פסקה טרם זמנה.

סעיף 3

העביר הנשיא לנשיא הזמני של הסנאט וליושב ראש בית הנבחרים הצהרה בכתב ידו שנבצר ממנו למלא את תפקידו, ימלא את תפקידו סגן הנשיא בשמשו כנשיא בפועל, עד אשר ישגר אליהם הנשיא הצהרה שתבטל את קודמתה.

Whenever the President transmits to the President pro tempore of the Senate and the Speaker of the House of Representatives his written declaration that he is unable to discharge the powers and duties of his office, and until he transmits to them a written declaration to the contrary, such powers and duties shall be discharged by the Vice President as Acting President.

סעיף 4

כל אימת שסגן הנשיא ורוב ראשי המחלקות [משרדי הממשלה] או ראשיהם של גופים אחרים שיוסמכו על ידי הקונגרס, יעבירו לנשיא הזמני של הסנאט וליושב-ראש בית הנבחרים הצהרה בכתב ידם שנבצר מהנשיא למלא את תפקידו, סגן הנשיא יקבל בו-ברגע את כל סמכויות ותפקידי הנשיא וישמש כנשיא בפועל.
והיה והעביר הנשיא לנשיא הזמני של הסנאט וליושב-ראש בית הנבחרים הצהרה בכתב ידו שלא נבצר ממנו למלא את תפקידו, הוא ישוב למלא את תפקידו, אלא אם סגן הנשיא ורוב ראשי המחלקות [משרדי הממשלה] או ראשיהם של גופים אחרים שיוסמכו על ידי הקונגרס יעבירו בתוך ארבעה ימים לנשיא הזמני של הסנאט וליושב-ראש בית הנבחרים הצהרה בכתב ידם שנבצר מהנשיא למלא את תפקידו. במקרה אחרון זה יכריע הקונגרס בסוגיה, ויתכנס לשם כך בתוך 48 שעות אם אירע המקרה שלא בתקופת אחד הכנסים. אם הקונגרס, תוך 21 יום מקבלת ההצהרה האחרונה בנושא, או, אם אירע מקרה כדלקמן שלא בעת אחד מכנסי הקונגרס, בתוך 21 יום מרגע התכנסותו לדון בסוגיה כמפורט לעיל, יכריע ברוב של שני שלישים בכל אחד מבתיו שנבצר מהנשיא למלא את תפקידו, סגן הנשיא ימשיך למלא את תפקיד הנשיא כנשיא בפועל; בכל מקרה אחר, הנשיא ישוב למלא את תפקידו.

Whenever the Vice President and a majority of either the principal officers of the executive departments or of such other body as Congress may by law provide, transmit to the President pro tempore of the Senate and the Speaker of the House of Representatives their written declaration that the President is unable to discharge the powers and duties of his office, the Vice President shall immediately assume the powers and duties of the office as Acting President.
Thereafter, when the President transmits to the President pro tempore of the Senate and the Speaker of the House of Representatives his written declaration that no inability exists, he shall resume the powers and duties of his office unless the Vice President and a majority of either the principal officers of the executive department or of such other body as Congress may by law provide, transmit within four days to the President pro tempore of the Senate and the Speaker of the House of Representatives their written declaration that the President is unable to discharge the powers and duties of his office. Thereupon Congress shall decide the issue, assembling within forty-eight hours for that purpose if not in session. If the Congress, within twenty-one days after receipt of the latter written declaration, or, if Congress is not in session, within twenty-one days after Congress is required to assemble, determines by two-thirds vote of both Houses that the President is unable to discharge the powers and duties of his office, the Vice President shall continue to discharge the same as Acting President; otherwise, the President shall resume the powers and duties of his office.

הסעיפים השלישי והרביעי עוסקים במילוי מקום הנשיא בעת שנבצר מהנשיא, דרך ארעי או דרך קבע, למלא את תפקידו. הסעיף השלישי עוסק במקרה שבו הנשיא עצמו מודיע כי אין הוא מסוגל לעשות כן, והסעיף הרביעי עוסק במקרה שחברי הממשלה סבורים שאין הוא מסוגל לעשות כן. בשני המקרים סגן הנשיא מקבל את כל סמכויות ותפקידי הנשיא, ומשמש כנשיא בפועל; ברם, במקרה שבו הנשיא אינו היוזם של ההצהרה כי נבצר ממנו למלא את תפקידו, הוא רשאי לשגר הצהרה סותרת, והקונגרס נקרא להכריע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיקון בא לענות על מספר סוגיות, שהחוקה המקורית לא עסקה בהן ושעלו במרוצת השנים. כך, למשל, החוקה לא פירטה את מעמדו של סגן-נשיא המקבל את סמכויות ותפקידי הנשיא לאחר מותו של הנשיא, התפטרותו או הדחתו. בשנת 1841 נפתרה לראשונה בעיה זו באמצעות תקדים שנקבע בידי ג'ון טיילר, שירש את ויליאם הנרי הריסון: טיילר הושבע לתפקיד כנשיא לכל דבר ועניין, ולא כנשיא בפועל, אך היו פרשנים שסברו כי אין זה נכון.

בעיות נוספות הן מינוי סגן הנשיא בעת שפקעה כהונתו של סגן הנשיא טרם זמנה, ומילוי תפקיד הנשיא בעת שנבצר ממנו למלא את תפקידו. בעיה זו לא הייתה אקוטית במיוחד במאה ה-19, שבה הנשיא לא היה בעל ההשפעה שיש לו כיום, אך בימינו, שבהם נשיא ארצות הברית הוא מהתפקידים החשובים בעולם, לא נראה סביר לאפשר מצב של אי-ודאות במקרה שנבצר ממנו למלא את תפקידו.

כדי לפתור את כל הבעיות הנ"ל, הוצע ב-6 בינואר 1965 בסנאט של ארצות הברית מה שהיה עתיד להיות התיקון ה-25 לחוקה. ב-19 בפברואר הסנאט אישר את ההצעה, והעבירה לבית הנבחרים, אשר הכניס בהצעה מספר שינויים ואישר את הנוסח המתוקן ב-13 באפריל. ועדה משותפת של שני בתי הקונגרס התכנסה על-מנת לדון בשינויים שהוצעו, וב-6 ביולי ההצעה, על תיקוני בית הנבחרים, אושרה פעם נוספת בסנאט והוצעה למדינות השונות.

ב-10 בפברואר 1967 אישרו מינסוטה ונבדה את ההצעה, והיו בכך למדינות ה-37 וה-38 לאשרה. בכך הפכה ההצעה לתיקון מהתיקונים לחוקת ארצות הברית.

מאז חוקק, נעשה בתיקון שימוש ארבע פעמים בלבד: לשם מינוי ג'רלד פורד כסגנו של ניקסון ב-1973, לשם מינוי נלסון רוקפלר כסגנו של פורד לאחר שהלה ירש את ניקסון, ולשם מינוי ג'ורג' הרברט ווקר בוש וריצ'רד צ'ייני כממלאי-מקום זמניים של רונלד רייגן (ב-13 ביולי 1985) וג'ורג' ווקר בוש (ב-29 ביוני 2002) בהתאמה, בשעה שהם עברו קולונוסקופיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]