התיקון ה-11 לחוקת ארצות הברית

התיקון האחד עשר לחוקת ארצות הברית מעניק חסינות למדינות ארצות הברית מפני תביעות משפטיות של אזרחי מדינות אחרות או אזרחים זרים, בפני בתי משפט פדרליים של ארצות הברית. בהתאם לפסיקה, כל תביעה נגד אחת ממדינות ארצות הברית צריכה להתבצע בפני בתי המשפט של אותה מדינה ולא בפני בתי משפט פדרליים.

תוכן התיקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הסמכויות השיפוטיות של ארצות הברית לא תקפנה תביעות משפטיות נגד אחת המדינות על ידי אזרחי מדינה אחרת או אזרחים של מדינה זרה."

במקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Judicial powers of the United States shall not be construed to extend to any suit in law or equity, commenced or prosecuted against one of the United States by Citizens of another State, or by Citizens or Subjects of any Foreign State.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיקון ה-11 לחוקת ארצות הברית יצא לדרך בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון בשנת 1793 שבו נקבע כי לבית המשפט הפדרלי סמכות לדון בתביעות של אזרחים נגד מדינות, ושאין למדינות ארצות הברית חסינות מתוקף ריבונותן. בעקבות פסיקה זו העביר הקונגרס את התיקון לחוקה ב-4 במרץ 1794, והתיקון אושרר על ידי מדינות ארצות הברית ב-7 בפברואר 1795. בית המשפט העליון קבע בנוסף שהחסינות של מדינות ארצות הברית חלה גם על תביעות של אזרחיהן שלהן כלפי המדינה.

בסוף המאה ה-20 ניצלו אוניברסיטאות שונות בארצות הברית את התיקון ה-11 לחוקה כדי להתגונן מפני תביעות של הפרת פטנט, המוענק מתוקף חוק פדרלי. בהתאם לפסיקה של בית המשפט רשאיות אוניברסיטאות השייכות למדינות ארצות הברית להפר פטנטים בלא לשלם כל תשלום לבעל הפטנט, מתוקף חסינותן מחוקים פדרליים.

במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות לתקן חוקים שימנעו את הפרצה ויחייבו מדינות לוותר על חסינותן כדי שיוכלו לאכוף את הפטנטים שלהם.