התיקון השביעי לחוקת ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התיקון השביעי לחוקת ארצות הבריתאנגלית: Seventh Amendment) הוא תיקון לחוקת ארצות הברית במסגרת מגילת הזכויות, המקנה לנאשם את הזכות למשפט אזרחי בפני חבר מושבעים במקרים הנוגעים למשפט המקובל.

תוכן התיקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

In Suits at common law, where the value in controversy shall exceed twenty dollars, the right of trial by jury shall be preserved, and no fact tried by a jury, shall be otherwise re-examined in any Court of the United States, than according to the rules of the common law.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתביעות בדיני המשפט המקובל, בהם עולה ערך הרכוש השנוי במחלוקת על עשרים דולר, תישמר הזכות למשפט על ידי חבר-מושבעים, ומעשה שנדון על ידי חבר מושבעים לא ישוב להידון בשום בית משפט של ארצות הברית, אלא לפי כללי המשפט המקובל.

יושר ומשפט מקובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת כתיבת מגילת הזכויות (ארצות הברית) היו קיימים באנגליה שני סוגים של בתי משפט: בית משפט הדן לפי המשפט המקובל, ובית משפט לדיני יושר. הראשון היה מבוסס על החוק הכתוב ודן בנושאים המוגדרים בחוק, כלל חבר מושבעים וסיפק פיצוי כספי, בעוד שהשני שפט לפי עקרונות ההגינות, לא כלל חבר מושבעים וסיפק פיצוי לא-כספי, כגון צווים. התיקון השביעי לחוקת ארצות הברית קבע כי הפרדה זו תישאר גם במדינה החדשה ומערכת המשפט תמשיך להתקיים כשני סוגים של בתי משפט נפרדים.

ב-1938 התקבלה החלטה למזג את בתי המשפט השונים אולם שחבר מושבעים ימשיך לשפוט רק במקרים בהם לולא התקיים המיזוג הייתה נופלת ההחלטה תחת בתי המשפט הדנים לפי המשפט המקובל. קשיים מסוימים עלו מהחלטה זו במקרים בהם היו תביעות שנהגו לשני בתי הדין יחד, שכן עד כה מקרים אלו פשוט חולקו לשניים. אולם כעת משום שהם נשפטו יחדיו הייתה בעיה לקבוע האם הם ישפטו על ידי שופט או חבר מושבעים. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע שבמקרים אלו קודם יקבע חבר המושבעים בנושאי המשפט המקובל ואז יחליט השופט בענייני היושר וזאת בשביל שהחלטת השופט לא תגביל את התנהלות חבר המושבעים. עם זאת, מותר היה עדיין לנאשם שדרש זאת להישפט בנפרד מול חבר מושבעים רק על העניינים שנוגעים לחוק הכתוב באופן דומה לזה בו היה נשפט אדם שהואשם לפני 1938.

העובדות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפועל, למרות ההפרדה, אפילו כשמדובר בנושא של המשפט המקובל, לשופט עדיין תפקיד גדול בקביעת גזר הדין. בית המשפט העליון קבע שלשופטים מותר להביע את דעתם בנוגע לראיות אם הן שנויות במחלוקת, בתנאי שיהיה זה חבר המושבעים שיפתור בסופו של דבר את המחלוקת. יתר על כן, השופט יכול גם לכוון את תשומת לבם של חבר המושבעים לראיות מסוימות, או לבקש מחבר המושבעים לתת תשובה לשאלות מסוימות בנוסף לגזר הדין. אם השופט מרגיש שהוכחות התובע אינן מספיקות להרשעה, הוא עלול להטות את דעת המושבעים לטובת ההגנה, אם כי לחבר המושבעים תמיד ניתנת האפשרות להחליט על גזר דין שונה מדעת השופט.

לפי החוק הכתוב, לשופט יש את הכוח לבטל את החלטת חבר המושבעים אם הוא רואה ניגוד בינה לבין החוק, אולם רק במקרים קיצונים מותר לו להחליף החלטה זו בהחלטתו שלו. ברוב המקרים, אם בוחר השופט לבטל את החלטת חבר המושבעים יערך משפט חוזר עם חבר מושבעים חדש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]