הר נבו

הר נבו

מבט מערבה מהר נבו לעבר ים המלח ובקעת הירדן
מבט מערבה מהר נבו לעבר ים המלח ובקעת הירדן
מידע כללי
גובה	817 מטר
מדינה
מיקום	מחוז מידבא
רכס הרים	הרי העברים
קואורדינטות	31°46′04″N 35°43′31″E
(למפת ירדן מוגדלת)   עמאן אירביד סלט ג'רש זרקא טפילה כרכ מידבא מעאן עקבה סוריה לבנון ע י ר א ק ערב הסעודית ישראל הר נבו (למפת ירדן רגילה)   עמאן אירביד סלט ג'רש זרקא טפילה כרכ מידבא מעאן עקבה סוריה לבנון ע י ר א ק ערב הסעודית ישראל הר נבו

הַר נְבוֹ (או הַר הָעֲבָרִים; בערבית جبل نيبو) הוא הר השוכן במערב ירדן, כ-7 ק"מ מערבית לעיר מידבא. פסגתו נישאת לגובה של 817 מטר מעל פני הים. הנוף מפסגת ההר משקיף על ארץ ישראל, ים המלח והחלק הדרומי של נהר הירדן. לרוב ניתן לראות את יריחו מפסגת ההר ובימים בהירים גם את ירושלים ואת בית לחם.

ההר בתנ"ך

איור המתאר את משה מתבונן על הארץ מפסגת הר נבו

לפי הפרק האחרון של ספר דברים, הר נבו הוא ההר אליו טיפס משה רבנו וממנו ניתנה לו ההזדמנות האחרונה להשקיף על הארץ המובטחת אותה ייעד הקב"ה לבני ישראל (12 השבטים). לפי המסורת היהודית והנוצרית, וכן לפי מספר מסורות מוסלמיות (אף שקיים קבר אחר שמיוחס אליו), משה נקבר בהר זה על ידי אלוהים עצמו, ומקום קבורתו לא נודע:

"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה', בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי ה'."

— ספר דברים, פרק ל"ד, פסוקים א'–ה'

קיימים חילוקי דעות בקרב החוקרים אם ההר אשר מוכר כיום כהר נבו הוא אכן אותו ההר אליו התייחסו בתורה.

ההר כמקום בו הוסתר ארון הברית

בספר חשמונאים ב מסופר שהנביא ירמיה מצא מערה מוסתרת על ההר והטמין בה את ארון הברית. ירמיה גער בגולים אשר רצו לסמן את מקום המערה וטען כי היא תתגלה רק לאחר שהאל יקבץ את עמו מן הגלות וישיבו לארצו:

(ה) ויהי בבואם ההרה אשר עלה עליו משה לראות את הארץ, וימצא ירמיהו שם מערה ויסתר בה את האוהל ואת הארון ואת מזבח הקטורת, ויסתום את פיה. (ו) ומקצת האנשים אשר הלכו אתו בקשו לעשות להם אות, וילאו למצוא את המערה. (ז) וישמע ירמיהו ויגער בם ויאמר, אל ידע איש את המקום, עד אשר יקבץ ה' את עמו ונתן להם רחמים. (ח) אז יגלה ה' את המקום, וכבוד ה' יופיע בענן, כאשר היה בימי משה ובימי שלמה בהתחננו אל ה' לקדשו.

— ספר חשמונאים ב, פרק ב', פסוקים ה'-ח'

סיפור זה משקף מסורת כוהנית, אשר ראתה בהר מקום קדוש ומסתורי, למרות מיקומו מחוץ לגבולות הארץ המובטחת, בארץ מואב. למסורת זו לא נמצאו הדים במשנה או בתלמוד.

היסטוריה

מבנה שניצב על ראש ההר הוסב לכנסייה בשנת 393 וזו נבנתה ועוצבה מחדש באופן רציף. המבנה היה מלבני והיו בו שלושה אפסיסים, ומתחת לרצפתו התגלו שישה קברים. מדרום ומצפון לו הוקמו שתי קפלות אשכבה, וסביב חצרו המרכזית הותקנו חדרי מגורים לנזירים. מאוחר יותר הוקם במקום גם בפטיסטריום וכתובת יוונית שהשתמרה במקום מזכירה את תאריך בנייתו בחודש אוגוסט 531.

במחצית השנייה של המאה ה-6 הורחבה הכנסייה והוכרה כבזיליקה. מאוחר יותר פורקו קפלת האשכבה הצפונית והבפטיסטריום, ותחתם הוקמה קפלה גדולה יותר. בצידה הדרומי של הבזיליקה הרסו הנזירים את קפלת האשכבה האחרת והקימו במקום בפטיסטריום חדש שבו פסיפסים מהשנים 597–598. במהלך העשור הראשון של המאה ה-7 נהרסו שלושה חדרים במנזר ובמקומם הוקמה קפלת "אם האלוהים". נראה כי בשלב מסוים נשתכח המקום ומהמבנים נותרו שרידי אבנים וחלקי פסיפס.

עדויותיהם של שני עולי רגל מסוף המאה ה-4 ומהמאה ה-5 התגלו במחצית השנייה של המאה ה-19, וסייעו לחוקרים לאתר את המקום. הראשונה הייתה אגריה שיומנה התגלה בעיר ארצו באיטליה ופורסם ב-1877 והאחר היה פטר האיברי, הבישוף המונופיזיטי של עזה שכתביו התגלו ב-1895. כתוצאה מכך נרכש המקום ב-1932 על ידי נזיר פרנציסקני שדאג לסלילת דרך אל העיירה מידבא, ואיפשר את תחילת החפירות במקום ב-13 ביולי 1933. שלוש משלחות חפירה שנערכו בשנות ה-30 של המאה ה-20 חשפו את שרידיהם של מבני הבזיליקה והמנזר המקוריים.

בד בבד החלה משמורת ארץ הקודש בהקמת כנסייה ומנזר פרנציסקנים חדשים על ההר, ולצידם הוצב מאוחר יותר פסל נחש הנחושת המעוצב בצורת צלב. הפסל, מעשה ידיו של הפסל האיטלקי ג'ובאני פנטוני (Giovanni Fantoni), מסמל הן את נחש הנחושת אשר עשה משה במדבר והן את הצלב עליו נצלב ישו.

ב-19 במרץ 2000, ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני במקום במהלך מסעו לארץ הקודש ונטע בו עץ זית כסמל לשלום. ב-11 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס ה-16 במקום במהלך מסעו לארץ הקודש.

בתרבות

להר נבו אזכורים תרבותיים רבים. בתרבות הפופולרית הוא נזכר בשירה של רחל המשוררת "מנגד", וגם קובץ שיריה השלישי, "נבו", נקרא על שמו. הוא נזכר גם בשירו של יעקב שבתאי "שיר ההד" (בוצע על ידי אריק לביא ב-1958, ומצוינים בו מקומות תנ"כיים שונים). גם השיר "רואים רחוק רואים שקוף", מאת יענקל'ה רוטבליט, מזכירו (בביצוע הידוע של שמוליק קראוס).

בספרו של אברהם ב. יהושע המנהרה, מתארת הנבלנית נוגה כי קראה לבנה נבו, שכן בהגיעו לגיל בר המצווה תיקח אותו לשם, והשניים יהרהר "אם א"י המערבית אכן תתאים להמשך חייו". כמו כן קיים מאגר משפטי פופולרי, הקרוי נבו.

בשירו של חנן בן ארי, "חולם כמו יוסף", מוזכר משה בעת הימצאו על הר נבו.

תמונות

• 
  הכנסייה על ראש ההר
• 
  פסיפס בכנסייה
• 
  פסל נחש הנחושת על ראש ההר
• 
  תקריב של פסל נחש הנחושת

לקריאה נוספת

Michele Piccirillo, Eugenio Alliata, Mount Nebo : new archaeological excavations, 1967-1997, Jerusalem : Studium Biblicum Franciscanum, 1998 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• אודות הר נבו
• תמונות מהר נבו
• הר נבו (ירדן), דף שער בספרייה הלאומית