הר כרכום

הר כרכום

המפל בנחל כרכום ושלוחתו המערבית של הר כרכום
מידע כללי
סוג הר	הר משאר
גובה	847 מטר
מדינה
מיקום	שוליו הצפוניים של נחל פארן, 25 ק"מ מהקצה הדרומי-מערבי של מכתש רמון בישראל
רכס הרים	הר הנגב
אורך הרכס	כ-9 קילומטר
קואורדינטות	30°17′19″N 34°44′34″E
(למפת דרום הנגב מוגדלת)   הר כרכום (למפת דרום הנגב רגילה)   הר כרכום (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום הר כרכום (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום הר כרכום

הר כַּרְכּוֹם (בערבית: גַ'בַּל עִידֵיד או בִּיַאר אל-עִידֵיד) הוא הר בנגב הדרומי, בו התגלו ריכוזים יוצאי דופן של אתרים ארכאולוגיים ואמנות סלע. ההר מזוהה בידי הארכאולוג עמנואל ענתי כהר סיני המקראי, זיהוי שאינו מקובל על רוב הקהילה הארכאולוגית.

מיקום וגאוגרפיה

הר כרכום הוא השם העברי להר גדול ורחב ידיים, שנקרא בעבר בפי הבדואים תושבי האזור "ג'בל עידיד". משמעות השם אינה ודאית: השורש בערבית עשוי להתייחס למילה "עיד" במובן חג, וכן למילה "עדד" במובן מרובה, רב. שמו העברי של ההר ניתן לו לאחר קום המדינה על ידי ועדת השמות הממשלתית. חברי הוועדה הסתכלו על תמונה של ההר על רקע השקיעה ובחרו בשם "הר כרכום", על שם הפרח כרכום שצבעיו הם צהוב ולבן.

ההר ממוקם בנגב הדרומי, בשוליו הצפוניים של נחל פארן, כ-25 ק"מ בקו-אווירי מהקצה הדרומי-מערבי של מכתש רמון. ההר נראה היטב ממרחקים, מן הערבה ומאדום, עד לרדיוס של כ-70 ק"מ ממנו. הר כרכום הוא הר משאר טיפוסי, בו נותרו סלעי משקע גיריים מתקופת האאוקן (טרם נסיגתו של ים טתיס הקדום מאזורי הנגב).

רכס ההר הוא רמה שאורכה כ-9 ק"מ ורוחבה בין ק"מ בודד לשניים. את המשטח המרכזי מנקז נחל אחד, נחל כרכום, שלו ערוצים משניים רבים על פני ההר. הגישה אל ההר קשה משום צלעותיו הזקופות, המתנשאות לגובה של כ-200 מטרים מעל פני סביבתו. שיא גובהו של השטח הרמתי שבראש ההר הוא כ-847 מטרים מעל פני הים.

הממצאים הארכאולוגיים על הר כרכום ובסביבתו

"שדרת המקדשים" למרגלות הר כרכום

מרבית הסקרים והחפירות הארכאולוגיות בהר נערכו על ידי פרופ' עמנואל ענתי מטעם מרכז קמונו ללימודי פרהיסטוריה (Centro Camuno di Studi Preistorici) בוואל קמוניקה שבאיטליה. ענתי, מקים המרכז, משמש כפרופסור בדימוס לפלאונטולוגיה באוניברסיטת לצ'ה (Università di Lecce) באיטליה.

באזור נחפרו כ-1,200 אתרים, ובמהלכן נמצאו שרידים ארכאולוגיים שרובם מתוארכים לתקופה הפלאוליתית, התקופה הכלקוליתית ולתקופות הברונזה הקדומה ותחילת התיכונה. בנוסף לאתרים אלו הר כרכום וסביבתו הקרובה מלאים בלמעלה מ-40,000 חריטות אמנות סלע, "גני פסלים" ובפסלים אנתרופומורפיים (דמויי אדם).

על פי ענתי המתחם המקודש הפלאוליתי שנתגלה ב-1992 הוא בן יותר מ-30,000 שנה והוא מורכב מארבעים סלעי צור גדולים בעלי צורות טבעיות שנאספו לראש ההר על ידי האדם הקדמון. על הקרקע באזור זה (בשטח של כ-400 מ"ר) נמצאו 220 אבני צור נוספות. אם אכן המתחם המקודש הוא מהתקופה הפלאוליתית התחתונה אזי ייתכן וההר הזה מקודש מהתקופות הראשונות שבהן הגיע אליו האדם. יותר מ-200 אתרים פלאוליתיים נתגלו בהר כרכום שנראה כי היה ממוקם על נתיב נדידה ראשי של האדם הפלאוליתי בין אפריקה לאסיה. בהר נמצאו כלי צור מהטיפוס האפריקני שנעשו בצור מקומי ומתוארכים לתקופה הפלאוליתית העליונה והתיכונה.

האזור ננטש בתקופה הנאוליתית, וחזר להיות פעיל שוב בתקופת BAC‏ (BAC=Bronze Age Complex), כך מכנה ענתי את התקופה החל מחלקה המאוחר של התקופה הכלקוליתית עד סופה של תקופת הברונזה התיכונה א'. בפסגת ההר אתרי קבורה ופולחן, ולמרגלותיו אתרי מגורים/חניה ואתרי פולחן רבים המתוארכים לתקופה זו. על פי ענתי בתקופה זו ההר שימש לפעילות פולחנית נרחבת. לאחר מכן ננטש ההר שוב למשך רוב האלף השני לפנה"ס. ענתי טוען כי הר כרכום היה מרכז פולחני ראשון במעלה באלף ה-3 לפנה"ס, מעין מכה פרהיסטורית שקבוצות גדולות של אנשים באו ובנו את מחנותיהם לרגלי ההר וטיפסו אליו כדי לעסוק בפולחן.

התאוריה של ענתי המקשרת בין הר כרכום להר סיני

ענתי טוען כי בתקופת BAC שימש הר כרכום כהר קדוש. יותר מכך, דמיון בין ממצאים בהר לסיפור המקראי של מעמד הר סיני שכנעו אותו כי הר כרכום הוא לא אחר מאשר הר סיני. ענתי מעלה כמה נימוקים בתמיכה לסברתו.

הר כרכום כמקום יישוב וחניה

הר כרכום היה הר קדוש באלפים הרביעי והשלישי לפנה"ס, כאשר אנשים רבים בנו את מגוריהם למרגלות ההר ומעטים טיפסו על הרמה כדי לבצע את הפולחן הדתי. תיאור דומה מובא בספר שמות לגבי האיסור לאנשים לדרוך על ההר: ”וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת” (ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"ב). כמו כן צפיפותם של אתרי יישוב גבוהה יותר מאשר בכל אזור אחר שנסקר עד כה בנגב ובסיני, למרות דלילותם של מקורות המים באזור.

לפי ענתי, אם אכן עם ישראל עצר לרגלי ההר הקדוש הוא לא היה היחיד. המקרא רומז לכך: ” וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה” (ספר שמות, פרק ג', פסוק א'). מן הטקסט משתמע כי על פי המסורת האתר נקרא הר האלוהים לפני שמשה הגיע אליו. ההר המתואר כמצוי על אדמת המרעה של המדיינים היה, כנראה, מקום קדוש לשבטי מדבר שונים (כגון מדיינים, עמלקים וישראלים). ענתי מקשר נתונים אלה אל אתרי החניה שלרגלי ההר.

מיקומו של הר כרכום

שלושה נתיבי נדידה אפשריים של בני ישראל במדבר, שהועלו על ידי חוקרי המקרא

נתיבים רבים הוצעו ליציאת מצרים ואף אחד מהם לא כלל את האזור של הר כרכום. ענתי מציע נתיב חדש שכולל את הר כרכום. "על פי התיאור המקראי טענו מספר חוקרים כי יש למקם את הר סיני בצפון חצי האי סיני ולא בדרומו. תיאור הנתיב נמצא במקרא בשני מקומות - בספר שמות ובספר במדבר. לדעת ענתי ניתן לשחזר את הנתיב מארץ גושן להר סיני במידה רבה של דיוק. בספר דברים פרק א', פסוק ב' נאמר: ”אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ”. ענתי מצא כי בדרך מהר כרכום לעין קודרת (קדש ברנע בדעה המקובלת) דרך ג'בל עריף א-נאקה (הר שעיר בזיהויו של ענתי) יש עשר בארות במרחק של 10 עד 15 ק"מ אחת מהשנייה. זהו המרחק המרבי אותו יכולה קבוצה גדולה לעבור ביום, ובסופו של כל יום כזה יזדקקו למים. כך, אם הר כרכום הוא הר סיני המעבר ממנו לקדש ברנע דרך הר שעיר יימשך 11 יום בדיוק.

לפי המתואר בתנ"ך הר סיני ממוקם בין מדבריות צין ופארן וכן בין ארץ עמלק לארץ מדין. בספור של משה במדיין, הר סיני נמצא בקצה אדמת מרעה של המדיינים ועל הדרך בין מקום מגוריו של יתרו לבין מצרים. הר כרכום הוא היחיד בין "הרי סיני" המוצעים שתואם את התיאור. רפידים, המתוארת בתנ"ך כקרובה מאוד להר, מתוארת במקרא כבאר שהיוותה מקור לסכסוך בין עמלקים למדיינים. לפי הטקסט, שני השבטים הופיעו ברפידים ונראה כי היה זה הגבול בין הטריטוריות של שני השבטים. באר כרכום, המצויה 7 ק"מ צפונה מהר כרכום, תואמת תיאור טופוגרפי זה. מרחק ההליכה מהר כרכום לבאר כרכום הוא פחות משעתיים.
המקרא מתאר את המדבריות ואזורי השבטים סביב הר סיני. לפי התיאור הר סיני צריך להימצא ליד, או על הגבול בין ארץ מדיין לארץ עמלק. המקרא גם מצביע על כך שהעמלקים אכלסו את אזור הר הנגב המרכזי ואת אזור קדש ברנע, והמדיינים את שני צידי הערבה. הר סיני על פי המקרא אמור להימצא בין שני אזורים אלו, כלומר, באזור הר כרכום. בדיקה מעמיקה של הפרטים הטופוגרפיים במקרא הייתה מצביעה על הר כרכום כהר סיני גם ללא הממצאים הארכאולוגיים.

אמנות סלע

במקום נמצאו חריטות סלע רבות המונות למעלה מ-40,000. זהו המכלול הגדול ביותר של חריטות סלע המוכר בנגב ובסיני, וזמנם החל מן התקופות הפרהיסטוריות עד לעת המודרנית. בשלהי התקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה הקדומה חלה עלייה במספר החריטות. הציורים נעשו בטכניקה של חריטה בפטינה שעל פני הסלע. חלק מהחריטות מזכירות סצינות מקראיות או מרמזות על אמונה באל אחד, ובהן דמויות אדם העומדות בפני סמלים אבסטרקטיים כמו דמות אדם מתפלל בידיים מורמות העומד בפני פס. לדעת ענתי החריטה מרמזת על פולחן האל המופשט שלא ניתן להביע את דמותו. את חריטת הסלע המתארת נחשים, עקרבים ושרף (לטאה ארסית), מקשר ענתי אל הפסוק ”הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ” (ספר דברים, פרק ח', פסוק ט"ו). חריטת סלע נוספת, המתארת את המטה והנחש, מיוחסת על ידי ענתי אל הפסוק בשמות ז' ט"ו: ”לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר; וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר-נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ”.
מסגרת מלבנית המחולקת לעשרה חלקים מתארת על פי ענתי את עשרת הדיברות. המסגרת מחולקת ל-2 חלקים, 3 חלקים, 3 חלקים ושוב ל-2 חלקים, ולפי ענתי אלו עשרת הדיברות הנחלקות באופן הבא:

• שתיים לאלוהים
• שש לחברה
• שתיים לעצמך

חריטות של אליפסה שבתוכה מעגל וסביבו קווים מכונה על ידי ענתי "עין האלוהים".

פטרוגליף בהר כרכום המציג צמד מתפללים ”הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב...” ”...וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר-נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ” פטרוגליף בהר כרכום המתאר, על פי עמנואל ענתי, את לוחות הברית. אחרים מזהים בפטרוגליף זה מזבח

ממצאים ייחודיים

‏12 המצבות, שעל פי עמנואל ענתי מסמלות את 12 שבטי ישראל, על רקע אחת השלוחות של הר כרכום

לרגלי ההר נמצאו 12 מצבות הערוכות בשתי שורות של שש מצבות כל אחת, כשלא רחוק, מצפון, חצר קטנה ובמת אבן. 12 המצבות מסמלות, לדעת ענתי, את 12 שבטי ישראל, כפי שמתואר בשמות כ"ד (ד'-ה'): ”וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה', וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח, אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ, עֹלֹת; וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, לַה' פָּרִים”.

הנקרה על אחת מפסגות הר כרכום

על אחת משתי הפסגות של ההר נמצאה נקרה בסלע היוצרת מחסה טבעי. מחסה על פסגת ההר הוא מחזה נדיר בחצי האי סיני. בשמות ל"ג (כ"א-כ"ב), הר סיני אכן מתאפיין בכך: ”וַיֹּאמֶר ה', הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי”. בנוסף, על הרמה של הר כרכום יש שרידים של מקדש מתקופת ה-BAC עם במת אבן (היכול להיתפס כמזבח) הפונה למזרח. את המקדש מקיפים תילי קבורה בדמות גלי אבנים, גאוגליפים וחרותות סלע, בהן חרותות המתארות עקבות רגלים, הידועות כקשורים בפולחן.

שרידי מקדש מתקופת ה-BAC על הר כרכום

בספר שמות יש אזכור של מקדש שנראה על ידי משה על הר סיני - ”וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר” (ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק מ') ושל מזבח ”נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ” (ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק ח'). ב-1998 נתגלה טומולוס שנמצא בנקודה הבולטת ביותר על ההר ובו מזבח שעליו אבן לבנה חתוכה בדמות סהר ולידה כלי צור שככל הנראה שמשו לחיתוך האבן. לפני המזבח הובערה אש, ולאחר הטקס האתר כוסה באבנים. לדעת ענתי, הטומולוס הוא גלעד המציין את הקדשת ההר לירח או לאל ירח מתקופת הברונזה הקדומה שנקרא סין. אליבא דענתי הר סיני הוא הר האל סין.

על ההר ישנם עצי אשל המספקים פרחים אכילים (שמתפרשים כעצי מן) ובעלי חיים שניתן לתפוס במלכודות. על ראש ההר, בערוץ הסלעי של נחל כרכום, סדרה של גבים שנמשכת לאורך של כ-200 מטרים עד לראש המפל. זהו מקור המים היחיד על ההר השטוח והצחיח, ומיקומו בראש הר מהווה תופעה מיוחדת ונדירה. את הממצאים האלה מקשר ענתי אל התיאור התנכ"י לפיו כשמשה עלה עם אהרון על ההר הם אכלו ושתו: ”וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן נָדָב, וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר. וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ” (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים ט'–י"א). בנוסף לכך, בספר במדבר מוזכרים שמות התחנות ביציאת מצרים ומתוארת ההגעה לרפידים ”וַיִּסְעוּ, מֵאָלוּשׁ; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת. וַיִּסְעוּ, מֵרְפִידִם; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר סִינָי” (ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוקים י"ד–ט"ו).
לדעת ענתי רפידים ממוקמת ללא ספק לרגלי הר סיני מכיוון שלקברות התאווה, התחנה הבאה, הגיעו לאחר הר חורב (שם נוסף להר סיני). לדעתו, מתיאור זה נובע כי לאחר שלא מצאו מים ברפידים, מקום שאמורה הייתה להיות בו באר מים, פנה משה לעבר מקום במדבר שם ידע כי קיים מקור מים. כלומר, הטקסט המקראי רומז כי אף על פי שהחנייה לרגלי הר סיני הייתה במדבר ולא בנווה מדבר, עדיין היו בו מספיק מים להשקות את האנשים. הר כרכום מתאים לתיאור הזה גם בגבים וגם בבאר כרכום הקרובה, שאותה מזהה ענתי עם רפידים.

ממצא נוסף הוא אתר יישוב מתקופת הברזל (מהאתרים הבודדים באזור מתקופה זאת), והחרסים שנמצאו זהים לחרסים מאותה התקופה שנמצאו בנגב המרכזי. התקופות הארכאולוגיות המיוצגות בהר כרכום תואמות את הסיפור המקראי: בהתאם למקרא, לאחר שמשה הוביל את בני ישראל הרחק מהר סיני, המבקר הבא בהר סיני היה אליהו הנביא. פער הזמן הארכאולוגי בהר כרכום מסוף תקופת ה-BAC ועד להתיישבות בתקופת הברזל (תקופתו של אליהו לפי ענתי) תואם את סיפור המקרא.

התנגדות לתאוריה של ענתי

רוב רובה של קהילת החוקרים אינו מקבל את התאוריה של ענתי בדבר זיהויו של הר כרכום עם הר סיני. לטענת תומכי התארוך המאוחר או המוקדם של יציאת מצרים, הבעיה העיקרית בתאוריה של ענתי היא פער בין זמן יציאת מצרים המוצעת במאה ה-13 לפנה"ס או מאה ה-15 לפנה"ס, לבין הממצאים הקדומים יותר בהר כרכום מהאלף הרביעי, השלישי והשני לפנה"ס. ענתי גורס כי יש לתארך את סיפור יציאת מצרים לסוף האלף השלישי לפנה"ס, הוא מביא מספר טיעונים כדי לאשש את התאוריה שבה הוא מחזיק. כך לדוגמה הוא טוען שסיפורי האבות משקפים תקופה של שבטי נוודים למחצה, שעוסקים בחקלאות ובעיקר במרעה באזורים פוריים. בתור שכאלה הגיעו למצרים והתיישבו, וקשה לשער שמבחינה פוליטית דבר זה יכול היה להתרחש לאחר השושלת המצרית השישית, כי המשטר בשושלת זו הפך סגור יותר. אורח החיים של תקופת האבות אופייני לתקופה הכלקוליתית ולתקופת הברונזה הקדומה, וקשה לשער שתיאורים מקראיים אלה משקפים תקופה מאוחרת יותר מבחינה אתנולוגית. עוד טוען ענתי כי בכל מזרח סיני ודרום הנגב אין ממצאים המצביעים על נוכחות אנושית במשך המאות ה-13 וה-14 לפנה"ס, ומאידך יש פעילות אנושית ענפה המתבטאת בממצאים ארכאולוגיים רבים בכל אזור המדבר מתקופת BAC, דהיינו מהאלף השלישי בקירוב. ישראל פינקלשטיין תוקף בחריפות את התאוריה של ענתי, וגורס כי תאריך הופעת ישראל בכנען נקבע על ידי נתונים רבים שהצטברו במהלך חפירות וסקרים מרובים והוא כה מבוסס עד כי לא ניתן לערער עליו.

פינקלשטיין טוען עוד כי המקרא מתייחס למספר טופונימים (שמות מקומות) בדרך המסע של יציאת מצרים. מכל הטופונימים המוזכרים ניתן לזהות בוודאות רק שניים: קדש ברנע (עין קודרת) ועציון גבר (ליד אילת של היום). את כל יתר הטופונימים לא ניתן לזהות. מהמקרא עצמו אין שום דרך לקבוע באיזה חלק של המדבריות הדרומיים המשתרעים מהנגב לקצהו הדרומי של סיני מצויים אתרים אלו. כמו כן לא ניתן להסתמך על שמות מודרניים או מאוחרים של הטופונימים הללו מכיוון שלא הייתה במדבר המשכיות יישובית. על כן ההצעות שניתנו לזיהוי על ידי ענתי אינן תקפות. ענתי גם משתמש בשמות כגון "צין" ו"פארן" לאזורים הקרובים להר כרכום בלי לדון בבעיות הקשורות למיקומם. יתר על כן, טוען פינקלשטיין כי החומר התנ"כי קובץ מאות שנים לאחר שהאירוע המדובר קרה, על כן אין אפשרות להתייחס לסיפור תנ"כי זה כאל תיאור היסטורי מדויק. כשמתייחסים למכלול העובדות הזה לא פלא שאין בידינו מידע רב יותר על יציאת מצרים היום מאשר לפני 150 שנה.

אשר לפירושים שנותן ענתי לחריטות הסלע, למצבות ולממצאים האחרים טוען פינקלשטיין כי לא קשה למצוא פירושים מקראיים. דבר זה אפשרי כמעט בכל מקום בדרום: בנגב, במנזר סנטה קתרינה, בצפון סיני ועוד. הפירושים של ענתי, לדעתו של פינקלשטיין, שייכים יותר לתחום האמונה ולא לזה של הארכאולוגיה. ריכוז הממצאים בהר כרכום אינו ייחודי: מצבורי אתרים דומים בגודלם נמצאים בחלקים אחרים בנגב ואף צפיפות הממצאים לקמ"ר גדול יותר באתרים אלו מאשר בהר כרכום. פינקלשטיין מצביע על חוסר היכולת לקבוע תאריך מדויק לחריטות הסלע גם לפי הציורים ובוודאי שלפי הפטינה שקשורה בדברים נוספים מלבד הזמן, לדוגמה: במיקרו אקלים.

לטענתו, לאחר שמתעלמים מהפירושים הדחוקים של ענתי ומהמידע המוטעה, נותרת העובדה כי קיים רכס בנגב עם מצבור רב יותר של אתרי התיישבות אנושית מאשר רכסים הנמצאים בקרבתו המיידית, וכי הר כרכום שונה מרוב חלקי הר הנגב במצבור חריטות הסלע הגדול יותר מבמקומות אחרים. את מצבור החריטות מסביר פינקלשטיין בקיום הנוודי והפסטורלי המצוי בהרי הנגב: אזורים מורמים זוכים לכמויות משקעים גדולות יותר וכך מספקים מרעה גדול יותר לעדרים. בחורף הנוודים משתמשים במרעה שבמקומות הנמוכים ובאביב הם עולים לאזורים הגבוהים יותר. בנגב, בקיץ העדרים נלקחו מזרחה לרכסי הר חריף, הר לוז, הר שגיא והר כרכום. להר כרכום היה יתרון נוסף בדמות באר כרכום שסיפקה את המים לעדרים. זו הסיבה לריכוז הגבוה של אתרי יישוב. גם ההסבר לכמות הגדולה של חריטות סלע טמון בדרך החיים הנוודית. העובדה כי הרכס מוקף במצוקים תלולים הפכה אותו למושך יותר כי כך היה קל יותר לשמור על העדרים. במהלך שהותם של הרועים באתר, הם חרטו ציורים בסלע.

ישנם חוקרים המקבלים את דעת ענתי כי אלו הם ממצאים מימי בני ישראל, אך לא את הזיהוי עם הר סיני, שהרי בני ישראל הסתובבו שנים רבות במדבר גם אחרי שעקרו מהר סיני. בעקבות שמו הערבי של המקום "ג'בל עדיד" זיהה ישעיהו פרס ואחריו לוי ורוטשטיין את ההר דווקא עם חור הגדגד הנזכר כתחנה במסעי בני ישראל (ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק ל"ב).

תיירות להר ותופעת "הסנה הבוער"

המיקום המבודד יחד עם הממצאים הארכאולוגיים העשירים והפולקלור המקשר את הר כרכום עם הר סיני המקראי הפכו את המקום ליעד טיולים עבור מטיילים ישראלים ואף תיירים זרים לא מעטים. בין היתר תופעה אופטית של החזרת אור שמש על אחת מפאות ההר בסמוך ליום הקצר ביותר בשנה זכתה לשם "הסנה הבוער" והפכה לתופעה שמושכת מטיילים רבים להגיע לאזור בדצמבר מדי שנה. תופעה זאת התגלתה ב-2004.

תופעת "הסנה הבוער" בהר כרכום כעיגול מלא תופעת "הסנה הבוער" כקשת מעל פתח מערה

ראו גם

• עמנואל ענתי
• הר סיני
• חרותות סלע בהר הנגב המרכזי

לקריאה נוספת

• ענתי עמנואל, "כרכום, הר", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל כרך 3, עמ' 829
• גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), הר כרכום לאור התגליות החדשות, הוצאת אריאל, 2001
• צבי אילן, "הר כרכום-הר סיני שבנגב?", דבר, 18/04/86, עמ' 16
• צור שיזף, "הר סיני בידינו", ידיעות אחרונות, שבעה ימים, 20/05/99, עמ' 58–60

• Anati Emanuel,” Has Mount Sinai Been Found?” ,BAR vol.11 no.4 ,7-8/1985 Washington, pp. 42-57
• Anati Emanuel, Har Karkom in the Light of new Discoveries ,Studi Comuni 11, edizioni del centro camuno di studi preistorici (English Edition 1993)
• Anati Emanuel, The Mountain of God, New York (Rizzoli)1986
• Finkelstein Israel, “ Raider of the Lost Mountain-An Israeli Archaeologist Looks at the Most Recent Attempt to Locate Mt. Sinai”, BAR vol.14 no.4, 7-8 /1988 Washington, pp.46-50.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הר כרכום בוויקישיתוף

• הר כרכום, באתר למטייל בישראל
• האתר של ענתי על הר כרכום
• אביטל להב, סודותיו של הר כרכום, באתר ynet, 29 במאי 2009
• משה גלעד, האם הר כרכום הוא הר סיני?, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
• זיו ריינשטיין, אש על הפנים: "הסנה הבוער" נחשף בהר כרכום, באתר ynet, 16 בדצמבר 2011
• שחר שילה, הר כרכום: מה הסיפור של ההר המיסטי בנגב?, באתר ynet, 6 במרץ 2013
• דובי זכאי, טיול להר כרכום: שקט, הרים וזריחה מדברית, באתר nrg‏, 18 באפריל 2014
• ציורי סלע בנגב
• משה גלעד, תופעת "הסנה הבוער" בהר כרכום שבנגב, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2021
• הר כרכום (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית