הר כביר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הר כביר
מידע כללי
גובה 843מטר
מדינה ישראל, הרשות הפלסטינית
מיקום הרי שומרון, ישראל
אורך הרכס 7 קילומטר
מסלול ההעפלה הקל לפסגה המערבית: כל רכב; המזרחית: רכב 4X4
קואורדינטות 32°14′10″N 35°19′54″E / 32.2360°N 35.3316°E / 32.2360; 35.3316
תצפית לצפון: למטה נחל תרצה (ואדי אל-פארעה) ומעליו הר הגלבוע
ציון שיח' בילאל על הר כביר (2016)
מבט צפונה מהר כביר אל עבר הר החרמון.
בורות מים חצובים בפסגה המערבית
הר כביר (מימין) ומתחתיו - נחל תרצה
בני קצובר מדריך מטיילים ב"מצפה לונץ" על הר כביר. ברקע - עמק תרצה
כתובת הקדשה ב"מצפה לונץ" על הר כביר

הר כבירערבית: جبل بلال, בתעתיק: "ג'בל בילאל") הוא גוש הררי גדול המתנשא מצפון מזרח לשכם ומעל (מדרום) לבקעה הגדולה שיוצר נחל תרצה. בפסגה הצפון-מערבית, בגובה 792 מטר מעל פני הים, נמצאת תצפית נוף רחבה המשקיפה אל הר חרמון בצפון, הר הגלבוע במזרח והרי גלעד. מסביב להר כביר נצפים הרי השומרון; בדרום - מקרוב הרי עיבל וגריזים ובאופק הרי בנימין. בפסגה 792 ניתן לצפות בשלושה ימים: ים המלח, ים כנרת והים התיכון. ההר מכונה גם הר אברהם, על פי המסורת בבוא אברהם אל שכם ואלון מורה קיבל את ההבטחה על ארץ ישראל: ”וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת...” (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים ו'ז').

לאורך הרכס עוברת דרך נופית לאורך כארבעה קילומטר, בתוך שטח המוכרז שמורת טבע - שמורת הר כביר (ער').

בשיפולים הדרומיים של ההר נמצא היישוב אלון מורה - מראשוני היישובים היהודיים בשומרון. מזרחית יותר נמצאת חוות סקאלי, המכונה גם "גבעה 792", בהתאם לגובה מעל פני הים של הפיסגה מעליו.

על פסגתו המערבית של ההר מצוי "קבר שיח' בילאל אבן רבאח", 767 מטר מעל פני הים. בפסגה שלושה מצפורים המהווים אתר הנצחה לתא"ל יוסף לונץ, מושל שכם לשעבר.

קיימת סברה כי יש לזהות בהר כביר את הר גריזים המקראי.

בשיפולים הצפוניים של ההר נמצא והוגדר בשנת 1942 על ידי טוביה קושניר, מחללי מחלקת הל"ה, הפרח אירוס השומרון.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס הר כביר הוא אחד מארבעה ההרים המקיפים את העיר שכם ואת עמק המכמתת - הבקעה הרחבה ממזרח לעיר. ההר נצפה במלוא גובהו, על שמונה פסגותיו[1] ממבט מצפון - בפני הצופה העולה מבקעת הירדן אל הר השומרון דרך נחל תרצה.

מן הפסגה צונח הרכס בשיפוע תלול ביותר, ומאבד בבת אחת מאות מטרים של גובה, עד שהוא נבלע בחגורת הירק של עמק נחל תרצה, הזורם למרגלות הרכס מצפונו. יש כאן ניגוד מ"ההר הגדול" (ג'בל כביר) אל העמק הפורה והשופע מים שלמטה, המהווה ללא ספק גורם נכבד ביופיו ויחודו של האתר.[2]

מצפה לונץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרומי הר כביר הוקם בסיוע קק"ל "מצפה לונץ", על שם יוסף לונץ שהיה מושל שכם, ידיד ההתיישבות וידיד גרעין אלון מורה.[3] זוהי נקודת תצפית ייחודית המשקיפה על נוף מרהיב בהיקף של 360 מעלות. ממנה ניתן לצפות על המקומות הבאים:

בצפון: מלבד הרי חרמון והגלבוע על מעיינות "עין בידאן" - קבוצת נביעות שופעת, אתר קידוחי מים חשוב וממנו יורדת בקעה פורייה לבקעת-הירדן. דרומית מעין בידאן ניכר בשטח תל נמוך, הוא תל תרצה (תל אל-פארעה) - שרידיה של תרצה בירת ממלכת ישראל לפני בניית העיר שומרון. רחוק יותר העיר טובאס - עיירה ערבית המשמרת בשמה את תבץ, מקום מותו של אבימלך (שופטים ט'). עוד ניתן לראות חורבה עתיקה המזוהה כגלגל המקראית ולפניה את דרך מבוא השמש המוזכרת בתורה.

במזרח: רס רמלי, רס ג'דיר - רכסי-הרים בצפון-מזרח השומרון. במורדות הכפר טמון, מקום הולדתו של השודד האגדי "אבו ג'ילדה". בבקעת הירדן נראים היישובים היהודיים בקעות, רועי וחמרה - מצפון לכביש נחל תרצה. מעבר לבקעת הירדן בגלעד ניתן להבחין בנחל יבוק, אפיק הנחל הגדול החוצה את הרי-הגלעד.

בדרום: ארומה המקראית היום תל עורמה, חרבות עירו של אבימלך בן גדעון (שופטים ט', מא). ההתנחלות כפר תפוח, יישוב קהילתי במרכז השומרון וכביש 505 ("כביש חוצה שומרון"). קרוב יותר להר כביר נראים הכפרים הערבים: חווארה, מוצאו של סנבלט שהתנכל לעולים מבבל בראשות עזרא ונחמיה. (ספר נחמיה, פרק ב'), רוג'ייב - בו בוצע ניסיון ההתיישבות הראשון של מתנחלי אלון מורה בשנת 1980, לידו מחנה צבאי המשמש את החטיבה המרחבית של שכם וכפר קליל, בעבר - יישוב שומרוני. וכמובן נראה את הר גריזים (נ.ג. 880). למרגלות הר גריזים נצפה בשני מחנות פליטים גדולים: בלאטה ועסכר. ביניהם הייתה נראית כיפתו של קבר יוסף, אשר פונה על ידי צה"ל ונשרף עד היסוד. מעליו התל הקדום של שכם, "תל בלטה", ומאחריו העיר שכם, בבקעה שבין הר גריזים לבין הר עיבל .

במערב הר עיבל, וביום בהיר אפשר לצפות בהרי השומרון עד לשפלת החוף. במורדות הר כביר הכפרים עזמוט, דיר-אל-חטב, סלם.

שיח' בילאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כקברי שיח' רבים גם קבר שיח' בילאל ממוקם על פסגה גבוהה. בבית התפילה הקטן, הצמוד לקבר, מלאים היו הקירות בכתובות שרידים ל"זיארה", עלייה לרגל, שהתקיימה למקום על ידי תושבי הסביבה.

שיח' בילאל אבן רבאח היה שמו של מואזין - קורא לתפילה - ששימש את מוחמד, נביא האסלאם. מסופר שנטל חלק במסעות הכיבוש המוסלמיים ובקר בארץ יחד עם הח'ליפה עומר בשנת 638. מייחסים לו סגולה להורדת גשמים ופוקדים את קברו לתפילה ולבקש בקשות. שיח' בילאל עזר להפיץ את האסלאם באפריקה והמוסלמים באתיופיה מייחסים את דתם אליו.

זה למעשה אינו קבר אלא ציון. קברו של בילאל נמצא בבית הקברות העתיק באב א-צע'יר בדמשק.

מבנה גאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי השומרון הם בעלי "מבנה שבור", המאפיין את השומרון לכל ארכו, לעומת ה"מבנה במתי" של הרי יהודה. לכן, בהרי יהודה ניתן למצוא עיבוד שטחים חקלאיים על במת ההר ואילו בהרי השומרון השטחים החקלאיים הם רק בבקעות שבין ההרים.

למרגלות הר עיבל יצר ואדי אברד ה"חתך" בצלעו של ההר, במקום בו כביש משכם לבקעת הירדן יורד לנחל תרצה. החתך מאפשר לנו הצצה ללא מאמץ מיוחד אל בטן האדמה:

  • בראש הר עיבל בולטים סלעי גיר קשים, היוצרים נוף טרשי שהצבע השולט בו אפור.
  • מתחתם, בערך עד קו הכביש, נבחין בסלע אחר - קירטון - בהיר מאוד ורך, היוצר נוף "מתון" ו"מעוגל" יותר.
  • אם ננסה לחפש את אותן שכבות גם מעברו השני של הואדי, בצלעו של הר כביר נגלה כי זה עשוי כולו טרשי גיר אפורים מסוג אחד.

יוצא ששני צידי החתך שונים זה מזה. הסיבה לכך היא שהסלעים בהר עיבל נוצרו בתקופות גאלוגיות אחרות מאשר הסלעים של הר כביר.

אירוס השומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוס השומרון, הייחודי להרי שומרון, מצוי במורדות הצפוניים של הר כביר. הוא התגלה על ידי בוטנאי אמריקאי ובשנת 1942 נחקר על ידי טוביה קושניר. הוא פורח בעונת האביב. האירוס מצטיין בפרחים גדולים ומפוארים בגוני סגלגל וורוד בהירים, הנשאים לגובה 30–40 ס"מ. הפרחים שונים מאוד זה מזה בדגם ובצבע, בעיקר בעלה העטיף החיצוני. המין קרוב לאירוס ההדור הגדל במזרח הגליל העליון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמנואל הראובני, פסגות - טיולים לפסגות ההרים ואל נקודות תצפית, כנרת בית הוצאה לאור, 1993
ספסל פיקניק ליד אחד העצים הגדולים במעלה הר כביר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נקודות הגובה: (ממערב למזרח) 767, 758 ,763,792,771,700,704,673
  2. ^ ניסוח מבריק זה, המתאר במדויק את חוויית המבקר בהר מופיע בחוברת "ארץ שכם" שנכתבה על ידי אריה ברונשטיין, אברהם שבות ומנחם ברודי, בשנת 1987
  3. ^ שומרון, מצפה הר כביר, מעריב, 15 באוקטובר 1984
הר כביר. משמאל לימין: השיפולים המזרחיים של הר עיבל, בקעת נחל תרצה, פסגת שיח בילאל, אלון מורה, ישיבת ברכת יוסף והמשך הרכס למזרח. קדימה מחנות הפליטים עסכר ובלאטה בעמק המכמתת, מזרחית לעיר שכם. בינם לבין העיר קבר יוסף