הרפובליקה הקורסיקנית
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה חוקתית | ||
Pasquale Paoli  | |||
| שפה נפוצה | איטלקית, קורסיקנית | ||
| עיר בירה | קורטי | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הצהרת עצמאות מהרפובליקה של ג'נובה | ||
| תאריך | 1755 | ||
| פירוק | כיבוש על ידי צרפת | ||
| תאריך | 14 ביוני 1769 | ||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה של ג'נובה | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת צרפת | ||
| שטח בעבר | 8,680 קמ"ר | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | סולידוס | ||
  | |||
הרפובליקה הקורסיקנית הייתה רפובליקה קצרת ימים ששלטה על האי קורסיקה. שלטונה נמשך מהכרזת הריבונות של פסקואלה פאולי מהרפובליקה של ג'נובה בשנת 1755, ועד לפלישת צרפת לאי בשנת 1769. הרפובליקה התפרסמה בכך שהייתה למדינה הראשונה שכתבה חוקה המושפעת מרעיונות עידן הנאורות, ולמדינה הראשונה שהעניקה זכות בחירה לנשים.[1]
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השלטון הגנ'ובי בקורסיקה נחשב למושחת ובמהלך תחילת עידן האורות החלו להישמע קולות הקוראים לעצמאות מג'נובה. השלטון, שהתבצר במצודות היה כמעט חסר שליטה מעשית על הנתינים, והקורסיקנים החלו לתור אחר מנהיג גולה למאבק. בתחילה הומלך לזמן קצר ההרפתקן הגרמני תיאודור סטפן, אולם במהרה נשא את דגל המאבק הפטריוט הקורסיקני הגולה פסקואלה פאולי. הלה שאף להקים רפובליקה ריבונית בעלת דגל, צבא ומערכת משפט עצמאית.
בשנת 1757 הצליחו הקורסיקנים להדוף את הכוחות מג'נובה אל עבר ערי החוף המבוצרות, בעוד הכוחות המהפכנים זוכים לשליטה דה פקטו על האי דרך הבירה קרטה. כסימן לריבונות הוקמו באי אוניברסיטה ומסדר על שם הקדוש דבוטה, הקדוש המגן של האי.[2]
הוקם דיאט לאומי, בו נבחרו צירים מכל מחוז לתקופת כהונה של שלוש שנים. זכות ההצבעה הורחבה לכל הגברים מעל גיל 25,[3] אולם משום שבאופן מסורתי לנשים ניתנה זכות הצבעה בהצבעות בכפר,[4] הורחבה זכות ההצבעה גם לנשים לא נשואות זמן קצר לאחר מכן. בכך הפכה הרפובליקה הקורסיקנית למדינה הראשונה המעניקה זכות הצבעה לנשים.[5] בשנת 1761 טבעה הרפובליקה מטבעות ראשונים בעיר מוראטו, ועליהם הוטבעו פרופיל ראש מורי, סמלה העממי של קורסיקה המוצג גם בדגלה ובסמלה.
רעיונות השוויון, העצמאות והחירות של פאולי קיבלו רוח גבית מפילוסופים רבים. ז'אן-ז'אק רוסו, וולטר, ראינאל ומאבלי הביעו תמיכה ברפובליקה הצעירה.[6] הרפובליקה המשיכה להתפרסם כאשר הוזכרה בספרו של ג'יימס בוסוול, וקיבלה הכרה בינלאומית מהביי של תוניס.
החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקה הקורסיקנית הראשונה נכתבה בשנת 1755 עבור הרפובליקה החדשה ואומצה עד לסיפוח הצרפתי של האי בשנת 1769. היא נכתבה באיטלקית, שהייתה השפה המדוברת בקורסיקה עד המאה ה-19. החוקה נכתבה על ידי פאולי בהשראת כתביו של ז'אן-ז'אק רוסו.[7] ייחודה של החוקה הוא בהיותה אחד מהקודקסים הלאומיים הראשונים שנכתבו ברוח עידן האורות.
הפלישה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1767 כבשו הקורסיקנים את האי קפריה מרפובליקת ג'נובה. הג'נובים, שהתייאשו מהניסיון לשליטה על האי מכרו את הזכות להחזקה בו לצרפת שנה מאוחר יותר דרך חוזה ורסאי. כבר במהלך אותה השנה פלשו הכוחות הצרפתים אל האי, ולחמו מול צבא הרפובליקה הצעירה. הכוחות הקורסיקנים החזיקו מעמד כשנה מול הצבא הצרפתי, אולם במאי 1769 הפסידו בקרב פונטו נובו. פאולי ברח לגלות בממלכת בריטניה הגדולה, והשליטה הצרפתית על האי הושלמה כאשר בשנת 1770 האי הפך לפרובינציה רשמית של צרפת.
לאחר הפלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבים בממלכה המאוחדת ראו בנפילת הרפובליקה כישלון בריטי, משום שהרפובליקה הייתה יכולה להיות בעלת ברית של הכתר האנגלי באזור הים התיכון במאבק הכוחות מול ממלכת צרפת. למשבר זה, שכונה "המשבר הקורסיקני" היו השלכות על החלפת השלטון בממלכה. גולים קורסיקניים עברו לבריטניה, ואף שירתו בצבאה במספר מערכות. בשנת 1794 כבשו גולים קורסיקניים בראשות פאולי בתמיכת הבריטים את האי מחדש, וכוננו את הממלכה האנגלו-קורסיקאית, אולם צרפת (בתמיכת ספרד) הצליחה להחזיר את האי לשליטתה בשנת 1796.
בימינו רואים רבים מתושבי האי את קורסיקה כמחוז מופרד, מבחינה תרבותית וגאוגרפית, מצרפת היבשתית ומעוניינים בעצמאות (לדוגמה, לאורך ההיסטוריה, הטור דה פראנס עבר בכל מחוזות צרפת מלבד קורסיקה). בדלנים אלו מעדיפים לדבר באיטלקית, ואף הקימו ארגון טרור, בשם Armata Corsa, שאינו פעיל עוד.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Constitution of 1755
- ^ The Church of St Devote of Monaco
- ^ Gregory, Desmond (1985). The ungovernable rock: a history of the Anglo-Corsican Kingdom and its role in Britain's Mediterranean strategy during the Revolutionary War, 1793-1797. London: Fairleigh Dickinson University Press. p. 31. ISBN 0838632254.
- ^ Ibid., p 19
- ^ Felli, Lucien (1974). "La renaissance du Paolisme". in Bartoli, M. Pasquale Paoli, père de la patrie corse. Paris: Albatros. p. 29. "Il est un point où le caractère précurseur des institutions paolines est particulièrement accusé, c'est celui du suffrage en ce qu'il était entendu de manière très large. Il prévoyait en effet le vote des femmes qui, à l'époque, ne votaient pas en France
- ^ Scales, Len; Oliver Zimmer (2005). Power and the Nation in European History. Cambridge: Cambridge University Press. p. 289. ISBN 0521845807
- ^ CONSTITUTIONAL PROJECT FOR CORSICA Jean-Jacques Rousseau Drafted 1765