הרכבת התחתית של ניו יורק
 | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| עיר | ניו יורק |
| מפעיל |
רשות התחבורה של ניו יורק  |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת המערכת | 27 באוקטובר 1904 |
| מידע על המערכת | |
| אורך המערכת | 373 ק"מ |
| רוחב המסילה | 1,435 מ"מ |
| מספר נוסעים ביום |
5,465,034 (2013, בימי עבודה), 3,243,495 (2013, בשבתות), 2,563,022 (2013, ימי ראשון) |
| מספר נוסעים בשנה |
1,793,073,000 (נכון ל־2022) |
| מספר הקווים | 24, קו נוסף בעבודות |
| מספר התחנות | 468 |
| www.mta.info/nyct | |
| תרשים המערכת | |
 | |
  | |
הרכבת התחתית של ניו יורק (באנגלית: New York City Subway) היא מערכת רכבת תחתית המהווה חלק ממערכת התחבורה הציבורית של העיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית. הרכבת נמצאת בבעלות עיריית ניו יורק ומוחכרת לרשות התחבורה של העיר ניו יורק (מחלקה של רשות התחבורה המטרופולינית). לרכבת התחתית של ניו יורק 468 תחנות נוסעים וקווי רכבת באורך 373 ק"מ (עליהם נוסעים קווי נוסעים המשתרעים על פני כ-1,000 ק"מ[1]) - והיא אחת ממערכות הרכבת התחתית הגדולות בעולם.
אף שהרכבת נקראת "רכבת תחתית", כ-40% מקווי הרכבת עוברים מעל הקרקע, אולם באי מנהטן כמעט כל קווי הרכבת עוברים מתחת לקרקע.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנות הרכבת התחתית פזורות בין ארבעה מחמשת רובעי העיר ניו יורק: מנהטן, ברוקלין, קווינס והברונקס. בסטטן איילנד יש שלוחה של הרכבת התחתית המקושרת במעבורת לקו מספר 1. כל קווי הרכבת התחתית למעט קו חוצה-עיר, קו שדרת פרנקלין וקו פארק רוקאווי עוברים דרך האי מנהטן. בשנת 2005 נסעו ברכבת התחתית של ניו יורק למעלה מ-1,500,000,000 נוסעים, וברבעון הרביעי של 2007 נסעו ברכבת התחתית למעלה מ-6,432,700 נוסעים מדי יום. בחלק מקווי הרכבת עוברות הן רכבות מהירות (אקספרס) והן רכבות מאספות (מקומיות). בקווים אלה מספר מסילות (שלוש או ארבע מסילות) על מנת לאפשר מעבר של הרכבות המהירות לצד הרכבות המאספות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קו תת-קרקעי ראשון נבנה בעיר ניו יורק בשנת 1869 על ידי אלפרד אילי ביץ'. אורכו של קו זה, שנקרא "קו התחבורה הפנואמטי של ביץ'" היה 95 מטרים בלבד, והוא עבר מתחת לרחוב ברודוויי. קו זה לא נועד לשמש כקו מסחרי אלא להמחיש את האפשרות להקמת קווי רכבת תחתית. אף שביץ' תכנן להאריך את הקו דרומה לפארק באטרי וצפונה לנהר הארלם, הארכות אלה לא בוצעו.[2] קו זה נהרס בראשית המאה ה-20 עם הקמת קו ברודוויי.
קו הרכבת הראשון של הרכבת התחתית נפתח ב-27 באוקטובר 1904, כ-35 שנים לאחר פתיחת הקו הראשון של הרכבת העילית של ניו יורק (לימים קו השדרה התשיעית).
קו הרכבת העילית הוותיק ביותר שעדיין פעיל כיום הוא מקטע של קו שדרת לקסינגטון שהחל לפעול בשנת 1885 והמהווה כיום חלק מקו ג'מייקה העובר בברוקלין. רכבת סטטן איילנד העושה שימוש בקרונות הרכבת התחתית, החלה לפעול עוד בשנת 1863 כרכבת קיטור. קו רכבת זה אמנם איננו חלק ממערכת הרכבת התחתית ומנותק מיתר חלקי המערכת, אך מופעל על ידי אותה חברה ומופיע בכל מפות הרכבת התחתית הרשמיות.
הקווים הופעלו על ידי שתי חברות פרטיות: איגוד התחבורה ברוקלין-מנהטן (Brooklyn-Manhattan Transit Corporation ובקיצור BMT) וחברת התחבורה המהירה הבין-רובעית (Interborough Rapid Transit Company ובקיצור IRT).
בניית קווי הרכבת התחתית נעשתה ביוזמת העיר ניו יורק ובמימונה, והקווים הוחכרו לחברות הפרטיות לתפעולם. הקו הראשון שנותר בתפעול עירוני (מערכת הרכבת התחתית העצמאית - Independent Subway System ובקיצור IND) החל לפעול בשנת 1932. קו זה הוקם במטרה להתחרות בקווים הפרטיים מחד, ולאפשר הסרת חלק מקווי הרכבת העילית מאידך.[3]
בשנת 1940 נרכשו מערכות הרכבת התחתית הפרטיות על ידי העיר ניו יורק. בעקבות רכישה זו סגרה העירייה את קווי הרכבת העילית, והחלה בקישור מערכות הרכבות. מערכת הרכבת התחתית העצמאית של ניו יורק קושרה למערכת רכבת ה-BMT, ואלה מהוות יחד מערכת הנקראת "מחלקה B". מערכת ה-IRT של הרכבת התחתית ותחנותיה צרות מכדי לאפשר לרכבת ה-BMT לפעול בהן, ולכן נותרה מערכת זו מנותקת וכיום היא נקראת "מחלקה A" (מחלקה שלישית הפועלת כיום - "מחלקה C" היא מחלקת התחזוקה של הרכבת התחתית וכוללת אך ורק קרונות תחזוקה שאינם משמשים להובלת נוסעים. קרונות צרים אלה מסוגלים לנוע בשתי מערכות הרכבת התחתית המובילות נוסעים).[דרוש מקור]
בשנת 1953 הוקמה רשות התחבורה של העיר ניו יורק על מנת להפעיל את מערכת הרכבת התחתית של העיר. רשות זו מהווה חלק מרשות התחבורה המטרופולינית מאז שנת 1968.
שיטות הקמת מנהרות הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת IRT שהוקמה בשנת 1904 נבנתה בשיטת "חפור וכסה" (cut-and-cover) - הרחוב נפתח ונחפר תחתיו הקו, ולאחר סיום חפירת המנהרה, כוסתה זו בתקרה עליה נבנה מחדש הכביש. שיטה זו הייתה יעילה באזורים שבהם הייתה החפירה קלה, אולם בעת חפירת המנהרה מתחת לנהר הארלם ואיסט ריבר נעשה שימוש במכונות חפירה. כך גם בעת חפירת המקטעים שבין רחובות 33 ו-42 מתחת לשדרת פארק, בין רחוב 116 ו-120 לאורך ברודוויי, ובין רחוב 157 ומצודת וושינגטון בקו ברודוויי והשדרה ה-11.
קווי הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קווים רבים של הרכבת התחתית של ניו יורק עוברים על אותן מסילות (בניגוד לקווי רכבת תחתית אחרים בעולם שבהם כל קו עובר רק על מסילה אחת). בשל כך המונח "קו" בעברית נאמר לרוב בהקשר של "מסלול" (Route) ולא בהקשר של מסילת ברזל פיזית (Line). בניו יורק, המסלולים של קווי הרכבת משתנים לעיתים קרובות, כאשר תחנות קישור חדשות נפתחות או כאשר דפוסי השירות משתנים. לפי המינוח הרשמי של מפעילי הרכבת התחתית של ניו יורק, המונח "קו" (Line) מתאר את מסילת הברזל הפיזית שבה "מסלול" הרכבת (Route) משתמש בדרך ממסוף אחד למשנהו. ה"מסלולים", אשר מכונים לעיתים גם "שירותים" (Services), מסומנים במספרים ובאותיות, ואילו ל"קווים" (Lines) יש שמות.
על מנת לאפשר תנועה מקבילה של רכבות מהירות ומאספות, קווים (Lines) רבים בנויים בני 3 או 4 מסילות (Tracks). בקו בן 4 מסילות זוג המסילות החיצוני מיועד לרכבות מאספות והפנימי למהירות. בקו בן 3 מסילות זוג המסילות החיצוני מיועד לרכבות מאספות, ואילו המסילה הפנימית היחידה לרכבות מהירות בכיוון השיא (למנהטן בבוקר וממנהטן החוצה בערב), כאשר בכיוון השני כל הרכבות פועלות כמאספות. בקו בן 2 מסילות אין מקום לרכבת מהירה, אך לפעמים מיושם פתרון אחר, הנקרא skip-stop: חלק מהרכבות מדלגות על חלק מהתחנות, וחלק אחר מדלגות על חלק אחר; נכון לשנת 2016 כך מאורגנת רק תנועת הקווים J ו-Z בשעות שיא בכיוון השיא.
-
רכבות מאספות מסומנות באדום ומהירות בכחול -
תבנית skip-stop: שני סוגים של רכבות עוצרים בתחנות שונות
.gif){kind=small}
.gif){kind=small}
הרכבת התחתית של ניו יורק מורכבת כיום בסך הכל מ-25 קווי רכבת (Routes) שונים. לכל קו ישנו צבע המציין את הרחוב במנהטן שבו הוא עובר (ולכן לפעמים אותו צבע שייך לכמה קווים), ובנוסף שמות הקווים מציינים בין היתר אם הקו הוא מאסף או מהיר. שיטת סימון הצבעים הוצעה על ידי עורך הדין ר. ריילי ד'אדמו אשר זכה בתחרות שהוצעה על ידי רשות התחבורה בשנת 1964. ד'אדמו הציע שיטה שבה צבע נפרד כמעט לכל קו (קודם לכן נעשה שימוש בשלושה צבעים בלבד לכל קווי הרכבת התחתית). על אף שיטת הצבעים - הקווים אינם נקראים על שם צבע הקו (היינו אין "קו כחול" או "קו ירוק").
בקווי הרכבת התחתית של ניו יורק גם קו שנקרא "קו מהיר" אינו בהכרח מהיר לכול אורכו. לדוגמה: "קו מהיר ברודוויי- השדרה השביעית" מהיר אומנם ברחובות- ברודוויי ובשדרה השביעית אך בברונקס ובברוקלין הוא מאסף ועוצר בכל התחנות, ולכן זהו שמו, כלומר: קו מהיר ברחוב ברודוויי ובשדרה השביעית.
מחלקה A (IRT) כוללת:
| קו | שם המסלול | תחנות קצה | סה"כ תחנות |
|---|---|---|---|
|
קו מאסף ברודוויי-השדרה השביעית | רחוב 242 שברובע הברונקס ↔ סאות' פרי שבמנהטן תחתית | 38 |
|
קו מהיר ברודוויי-השדרה השביעית | רחוב 241 שברובע הברונקס ↔ שדרת פלאטבוש שבברוקלין | 61 |
|
קו מהיר ברודוויי-השדרה השביעית | רחוב 148 שבהארלם ↔ שדרת ניו לוטס שבברוקלין | 34 |
|
קו מהיר שדרת לקסינגטון | וודלון שברובע הברונקס ↔ שדרת יוטיקה שבברוקלין | 54 |
|
קו מהיר שדרת לקסינגטון | שדרת דאייר שברובע הברונקס ↔ שדרת פלאטבוש שבברוקלין | 45 |
 
|
קו מאסף שדרת לקסינגטון (מאסף/מהיר פלהם) | פלהם ביי פארק שברובע הברונקס ↔ גשר ברוקלין שבמנהטן תחתית | 38 |
 
|
קו מאסף/מהיר פלאשינג | פלאשינג שבקווינס ↔ רחוב 34-הדסון יארדס שבמנהטן | 21 |
|
קו רחוב 42 | כיכר טיימס שבמנהטן ↔ גרנד סנטרל שבמנהטן | 2 |
מחלקה B (BMT/IND) כוללת:
בלוח הזמנים קיימים 5 סוגי "תקופות זמן":[4]
| תקופה | שעות | ימים |
|---|---|---|
| שעות שיא | מ-6:30 עד 9:30 בבוקר ומ-15:30 עד 20:00 | מיום ב' עד יום ו' |
| צהריים | מ-9:30 בבוקר עד 15:30 | מיום ב' עד יום ו' |
| ערבים | מ-20:00 עד חצות | מיום ב' עד יום ו' |
| סופי שבוע | מ-6:30 בבוקר עד חצות | בשבתות ובימי א', וגם בחגים |
| לילות | מחצות עד 6:30 בבוקר | בכל הימים |
רשימת הקווים המוצגת לעיל משקפת את הלו"ז שתקף בצהריים. בשעות שיא חלק מהקווים הופכים ממאספים למהירים בכיוון העומס (כלומר למנהטן לפה"צ וממנהטן אחה"צ), או מגיעים לתחנות נוספות שהם אינם מגיעים אליהן בשעות אחרות. בתקופות זמן אחרות (סוף שבוע, ערב ולילה) חלק מהקווים מתבטלים, או מתקצרים, או הופכים ממהירים למאספים.
עם כל השינויים בשעות השונות, כמעט כל התחנות פעילות 24 שעות ביממה. שתי תחנות (כיכר טיימס וגרנד סנטרל בקו רחוב 42) סגורות בלילה, אבל שתיהן מהוות תחנות מעבר לתחנות אחרות הפתוחות 24 שעות.
כיוון שהמערכת פועלת 24 שעות ביממה, אין אפשרות לבצע עבודות תחזוקה כשאין תנועת רכבות. לכן תחנות או קטעי מסילה נסגרים לפי הצורך, והרכבות מופנות במסלולים חלופיים. באתר של MTA (חברה המפעילה את הרכבת התחתית בניו יורק) ניתן לברר מה השינויים בתנועת רכבות בתאריך מסוים.[5]
תחנות הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
_by_David_Shankbone.jpg)
מבנה תחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורך רציפי תחנות הרכבת התחתית נע בין 150 ל-180 מטרים. מדרגות מובילות את הנוסעים ממפלס הרחוב אל הקופות ומכונות רכישת הכרטיסים הנמצאות במפלס נמוך יותר. מעבר לקופות ולמכונות מכירת הכרטיסים נמצא מחסום שניתן לעבור אותו באמצעות העברת הכרטיס דרכו, ומעברו נמצא הרציף. ברבעים ברונקס, קווינס וברוקלין וכן בחלקו הצפוני של האי מנהטן ישנן תחנות מעל הקרקע (לרוב תחנות עיליות) שמגיעים אליהן באמצעות מדרגות או מעליות.
מנורות סימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכניסה למרבית תחנות הרכבת התחתית הוצבו מנורות בצורת גלובוס. מנורות אלה נועדו להציג למשתמשים את זמינות התחנה - כאשר מנורה ירוקה סימנה שהתחנה פועלת 24 שעות ביממה, מנורה צהובה סימנה שהתחנה פועלת רק בשעות היום ומנורה אדומה סימנה שהפתח הוא ליציאה בלבד או שהתחנה אינה פועלת. כיום, לאחר הפעלת כרטיס המטרו קארד, בכניסה לתחנות נמצאות מנורות ירוקות המסמנות כניסה פעילה בכל שעות היום והלילה ומנורות אדומות המסמנות כניסות הפעילות בשעות היום בלבד או יציאות.[6]
רציפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל המספר הרב של המסילות המשמשות מספר קווים, רציפים רבים משמשים למעשה קווים שונים רבים (בדומה לכמה מרציפי הרכבת התחתית של לונדון).
ישנם מספר מבני תחנות אופייניים: בתחנות בעלות שתי מסילות, ישנם רציפים הנמצאים בין שתי המסילות, או שני רציפים משני צידי התחנה, כאשר המסילות נמצאות במרכזה.
בתחנות בעלות 3 או 4 מסילות יהיו לרוב שני איי רציפים במרכז התחנה כאשר המסילות עוברות משני צדי הרציף, ואלה מקושרים ביניהם באמצעות גרמי מדרגות וגשרים העוברים מעל המסילות.
תחנות שבהן עוצרות רכבות מאספות בלבד יכללו שני רציפים משני צידי התחנה, כאשר במרכז התחנה יהיו 3 או 4 מסילות - שתי מסילות לרכבות מאספות בסמוך לרציפים, ומסילה פנימית אחת או שתי מסילות לרכבות המהירות שאינן עוצרות בתחנה. בתחנות רבות אין מעבר חופשי בין הרציפים, לכן על הנוסע להחליט על כיוון הנסיעה הדרוש טרם כניסתו לתחנה.
ישנן שלוש תחנות בלבד שבהן אי רציפים פנימי משרת את הרכבות המהירות, ואילו שני רציפים חיצוניים משרתים את הרכבות המאספות - וזאת על מנת למנוע מעבר נוסעים בין רכבות של אותו כיוון ולהגביל את מספר האנשים ברציפים, מפני שתחנות אלה נמצאות בקרבת תחנת גרנד סנטרל ותחנת אטלנטיק.
יצירות אמנות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנות רבות מעוטרות באריחי קרמיקה - חלקם הותקנו בתחנות בשנת 1904 עת שנפתחו תחנות הרכבת הראשונות. מסורת זו נמשכה עם בניית תחנות נוספות, שעוטרו אף הן באריחים.
כמו כן מקושטות תחנות שונות בפסלים, פסיפסים וציורי קיר.
גישה לנכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית תחנות הרכבת התחתית של ניו יורק אינן מאפשרות גישה לנכים בכיסאות גלגלים. מספר מועט של תחנות שנבנו בשנים האחרונות או שופצו בשנים האחרונות (בעיקר תחנות ראשיות) הותאמו לגישה לנכים בהתאם לתקן ADA.
בידור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנת 1987 רשות התחבורה יזמה ומימנה את מיזם "מוזיקה מתחת לניו יורק" - תוכנית שבה מורשים מוזיקאים שונים לנגן בתחנות הרכבת התחתית. מדי שנה מגישים כ-70 מועמדים את מועמדותם לנגן בתחנות התחתיות ונערכים להם תחרויות מקדימות. כיום כ-100 נגנים וקבוצות מנגנים מדי שבוע ב-150 מופעים ב-25 תחנות שונות ברחבי הרכבת התחתית. מלבד מופעים מורשים אלה (בתחנות המרכזיות) רשאי כל נוסע ברכבת לנגן בתחנות כרצונו, כל עוד אינו מפריע למעבר נוסעים אחרים.
שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר תאי השירותים הציבוריים ברחבי תחנות הרכבת התחתית מועט ביותר. שירותים ציבוריים מצויים בתחנות המרכזיות בלבד.
חנויות וקמעונאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחנות העיקריות ישנן חנויות המוכרות עיתונים ומזון מהיר. חנויות אלה מושכרות על ידי רשות התחבורה לשוכרים שונים.
סוגי הקרונות והרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת הרכבת התחתית מפעילה קרונות משני סוגים. במחלקה A משתמשים בקרונות צרים יותר שבהם שלושה זוגות דלתות בכל צד של הקרון, כאשר לרוב בכל רכבת 11 קרונות. במחלקה B משתמשים בקרונות רחבים יותר בעלי ארבעה זוגות דלתות בכל צד, כאשר לרוב רכבות מורכבות מעשרה קרונות. רכבות הסעית (שאטל) המקשרות בין שתי תחנות יכולות לעיתים לכלול שני קרונות בלבד.
מערכת הרכבת התחתית כוללת למעלה מ-6,400 קרונות, ואורכן של הרכבות נע בין 46 ל-183 מטרים.
עלויות נסיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עקרון הפיצה
מאז פתיחת הרכבת התחתית בשנת 1904 ועד איחוד המערכות השונות בשנת 1948 תעריף הנסיעה ברכבות התחתיות היה 5 סנטים. ב-1 ביולי 1948 הועלה המחיר ל-10 סנטים. עם הקמת רשות התחבורה של העיר ניו יורק ביולי 1953 הועלה המחיר ל-15 סנטים, והרשות הוציאה למכירה אסימונים במחיר זה, ובמהלך השנים המחיר עלה בהדרגה. עד ל-13 באפריל 2003 התשלום עבור הנסיעה ברכבת התחתית היה באמצעות אסימונים שנרכשו מקופות בתחנות השונות.
בשנת 1994 החל השימוש בכרטיס המטרוקרד הנמכר ממכונות מכירה בתחנות השונות. כרטיס זה יכול לכלול נסיעה אחת או מספר נסיעות. בעקבות הצלחת הכרטיסים בוטלה בשנת 2003 מכירת האסימונים. נכון לאוקטובר 2023 מחיר הנסיעה הוא 2.90 דולרים, כאשר נעשה שימוש בכל דרך תשלום, לא משנה כמה ומתי נוסעים
תוכניות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית ההתרחבות המרכזית של מערכת הרכבת התחתית היא הקמת קו השדרה השנייה - קו שתכנונו החל בשנות ה-20 של המאה ה-20. עבודות הבנייה החלו בשנות ה-70 של המאה ה-20 והופסקו בעקבות משבר כלכלי שעברה העיר ניו יורק בשנות ה-80 של המאה ה-20. הקו החדש נפתח לציבור בינואר 2017.[7]
בשנת 2003 התקשרה רשות התחבורה עם חברת סימנס להקמת מערכות שילוט דיגיטליות ב-158 תחנות אשר ידווחו על מועדי הגעת הרכבות. באוגוסט 2006 הוכרז על תוכנית להקמת מערכות מיזוג אוויר בכל תחנות הרכבת התחתית.
הצפות של הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הקמת מערכת הרכבת התחתית, הייתה המערכת נתונה להצפות בעת סופות גשם. מים שחדרו למנהרות גרמו לקצרים במערכת המקבלת חשמל באמצעות קו חשמלי על קרקעית המנהרה. מאז שנת 1992 הושקעו למעלה מ-357 מיליון דולרים בשיפור מערכת 269 המשאבות. באוגוסט 2007 הוקצו 115 מיליון דולרים נוספים לשיפוץ מערכת המשאבות.
לקראת הוריקן סנדי ב-30 באוקטובר 2012 מערכת הרכבת התחתית נסגרה על פי צו משטרת ניו יורק. במהלך ההוריקן מנהרות המערכת הוצפו ונגרם נזק ניכר לתשתיות.[8]
מפת הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפה הרשמית של הרכבת התחתית תוכננה על ידי מייקל הרץ ושות'. המפות מדויקות באופן יחסי מבחינה גאוגרפית אולם לא שומרות על קנה מידה אחיד - קנה המידה של מפת סטטן איילנד קטן ביותר ביחס ליתר חלקי העיר ניו יורק.
מלכת היופי של הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1941–1976 ארגנה הנהלת הרכבת התחתית ובהמשך רשות התחבורה את תחרות "מלכת היופי של הרכבת התחתית" (Miss Subways). תחרות זו עמדה במרכז עלילת הסרט "ניו יורק, ניו יורק". שמותיהן ותמונותיהן של זוכות התחרות הוצגו ברכבות. התחרות חודשה בשנת 2004 בשם "Ms. Subways".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הרכבת התחתית של ניו יורק- מדריך הרכבת התחתית של ניו יורק למתחילים
- ההיסטוריה של הרכבת התחתית של ניו יורק
- תחנות נטושות של הרכבת התחתית של ניו יורק
- תצלומי תחנות הרכבת התחתית
- ויקי אוסלנדר, איחורים של אחרים: הרכבת התחתית של ניו יורק בקריסה ותושבי העיר מעדיפים לעמוד בפקקים, באתר גלובס, 29 במרץ 2019
פטריק קאשין, אוסף צילומי הרכבת התחתית של ניו יורק, באתר הניו יורק טיימס, 10 ביולי 2020 (באנגלית)
הרכבת התחתית של ניו יורק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מספר קווים חולקים את אותן מסילות.
- ^ מנהרה פנאומטית מתחת לרחוב ברודוויי, מתוך עיתון "Scientific American" מיום 5 במרץ 1870.
- ^ ההיסטוריה של מערכת הרכבת התחתית העצמאית של ניו יורק.
- ^ Subway Service Guide
- ^ Subway Service Changes
- ^ ראנדי קנדי, האור בקצה מדרגות הרכבת התחתית, הניו יורק טיימס, 12 באוגוסט 2002
- ^ התרגשות בניו יורק: קו חדש ברכבת התחתית, באתר ynet, 3 בינואר 2017
- ^ Raw: Sandy Leaves NYC Subways Flooded - YouTube
| קווי הרכבת התחתית של ניו יורק | ||
|---|---|---|
| IRT | קו מאסף ברודוויי–השדרה השביעית (1) • קו מהיר ברודוויי–השדרה השביעית (2) • קו מהיר ברודוויי–השדרה השביעית (3) • קו מהיר שדרת לקסינגטון (4) • קו מהיר שדרת לקסינגטון (5) • קו מאסף שדרת לקסינגטון (6) • קו מאסף/מהיר פלאשינג (7) |
|
| IND | קו מהיר השדרה השמינית (A) • קו מהיר השדרה השישית (B) • קו מאסף השדרה השמינית (C) • קו מהיר השדרה השישית (D) • קו מאסף השדרה השמינית (E) • קו מאסף השדרה השישית (F) • קו מאסף חוצה-עיר (G) | |
| BMT | קו מאסף/מהיר רחוב נאסו (J/Z) • קו מאסף קאנארסי (L) • קו מאסף השדרה השישית (M) • קו מהיר ברודוויי (N) • קו מהיר ברודוויי (Q) • קו מאסף ברודוויי (R) • קו השדרה השנייה (T) • קו מאסף ברודוויי (W) | |
| Shuttle | קו רחוב 42 (S) • קו שדרת פרנקלין (S) • קו פארק רוקאווי (S) | |
| בקרת זהויות |
|
|---|